זה סיפור מרגש על קשר חם ואוהב שנרקם בין הצוותים הרפואיים מישראל, הפועלים בבית חולים שדה "כוכב מאיר", בעיירה הסמוכה ללבוב שבאוקראינה, לבין כלב מקומי, שהגיע למקום פצוע וכואב, קיבל טיפול וזכה אפילו לשם מאיר, על שמו של בית החולים.
בית החולים שדה, הממוקם בעיירה מושצ'יסקה המרוחקת כ- 80 ק"מ מלבוב במערב אוקראינה, הוקם בתחילת החודש שעבר, והוא מופעל על ידי צוותי רפואה ישראלים. רופאי המשלחת נוטלים גם חלק בניתוחים בבית החולים המקומי בעיירה. בכל שבועיים מתחלפים הצוותים, ואלה כוללים מלבד רופאים, גם אחיות, פרמדיקים, עובדות סוציאליות, אנשי לוגיסטיקה, תחזוקה, תקשורת ועוד.
"אנחנו מטפלים בפליטים וגם באנשים מקומיים שמגיעים לפה", סיפרה אליזבט קוזמין, תושבת אריאל, אחות בקופת חולים מאוחדת, הנמנית עם הצוות הרפואי הנוכחי באותו בית החולים, "יש רבים שעושים את הדרך לגבול עם פולין, ועוצרים אצלנו לקבל טיפולים רפואיים, גם שגרתיים ולעיתים גם טיפולי חירום".
הצוות הנוכחי הגיע אל בית החולים ב- 13 באפריל, שם פגשו גם את הכלב מאיר. הם מספרים כי מאבטח שעובד במקום מהיום הראשון, מצא את הכלב שנדרס מול בית החולים והכניס אותו פנימה, "הרופאים האורטופדיים והכירורגים שלנו טיפלו בו. הם קיבעו את הרגל האחורית השבורה שלו. בהתחלה הוא ממש לא זז. כשאנחנו הגענו הוא כבר התרוצץ בבית החולים, אבל לא דרך על הרגל. כעת הוא כבר מוריד את הרגל הפצועה ודי חזר לעצמו", מתארת אליזבט.
וכך מלווה מאיר הכלב את הצוותים הרפואיים בתוך מתחם בית החולים שדה, וגם כאשר הם צועדים רגלית לבית החולים המקומי לצורך ביצוע ניתוחים. "הוא ממש צמוד אלינו", הם אומרים בהתרגשות. אליזבט: "הכלב הזה משחק עם כולם ומאוד חברותי. הוא מביא למקום שמחה ואהבה. משחק עם הילדים, מרשה להם ללטף אותו, אבל אם מישהו מהמקומיים מתקרב לכיוון הכניסה הוא נובח. ראינו לא פעם ולא פעמיים את המקומיים מנסים להתעלל בו, אבל השומרים שלנו לא מרשים להם ומרחיקים אותם. שמענו גם דיבור שאם נעזוב הכלב לא יחייה".
אליזבט מספרת על תרומתו של מאיר הכלב בכל הקשור לטיפול בילדים הפצועים. "כשהם נכנסים לפה הוא מיד קופץ ומשחק איתם. הוא בהחלט עוזר לטיפולים. הוא מרגיע את הילדים וגם גורם להם להיפתח ולשתף פעולה בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים", היא הוסיפה. "הייתה ילדה שנפגעה מפיצוץ ויש לה שברים מרובים בשתי הרגליים. היא הוטסה בהמשך לבית החולים שיבא. כאשר הגיעה אלינו, היא הייתה במצב דיכאוני ולא הסכימה בכלל לקום מהמיטה. הדבר היחיד שהרים אותה, היה הכלב. בגללו היא הסכימה לצאת החוצה עם כיסא גלגלים כדי לפגוש את הכלב. הוא ליקק אותה באהבה וממש עזר לה ולנו".
ביום חמישי הקרוב בית החולים שדה ייסגר והצוותים הרפואיים ישובו לישראל. כאן התעוררה בעיה, מה לעשות עם מאיר הכלב. "זה לא נתן לנו מנוחה", אומרת אליזבט, "רצינו להביא אותו לארץ יחד איתנו ולדאוג לו. לא ראינו אופציה להשאיר אותו כאן. זו מדינה במלחמה. אנשים לא יודעים מה יהיה איתם מחר, אנשים בקושי מצליחים להציל את עצמם, אז בטח שאין להם ראש לבעלי החיים. יש כאן המון בעלי חיים עזובים וזה מאוד עצוב".
אליזבט מספרת כי פנתה למשרד החקלאות ובדקה מה הפרצדורה כדי להטיס את הכלב לישראל ביחד איתם. " אמרו לי שצריך לחסן אותו, להמתין שלושה שבועות, אז לבדוק שיש נוגדנים ורק אז אפשר להטיס אותו. אין לנו את הזמן הזה. ניסינו לפנות להמון גורמים אם אפשר לעזור, אבל גלגלו אותו ממקום למקום ולא קיבלנו עזרה. דאגתי מאוד", היא אמרה.
אתמול (יום ב'), נמצא הפתרון. דרך חברה משותפת, הגיעה אליזבט למשפחה מקומית שהסכימה לאמץ את מאיר. "אני מאוד סומכת עליה. אני יודעת שהיא תטפל בכלב ולא תנטוש אותו. היא לא מחפשת רווח כספי. מה שאנחנו צריכים לממן לה זה מונית הלוך ושוב כדי לקחת את הכלב, מסמכים וחיסונים. אנחנו מדברים על סדר גודל של 200-300 דולר. הצוות שלנו מוכן להשתתף במימון. גם הרבה אנשים בפייסבוק כתבו לי שהם מוכנים לתרום רק שנגיד לאן להעביר את הכסף".
לקראת סיום מגלה אליזבט את הקשר המיוחד שלה ושל משפחתה לכלבים. "יש לי ילדה בת 11, שהיא אוטיסטית", היא סיפרה, "הצלחנו לחבר אותה לעולם החיצון רק דרך כלב. כעת היא בתפקוד גבוה במסגרת רגילה. בלי כלב לא היינו מגיעים לתוצאות האלה. אני מבינה היטב מה זה כלב בעולם הזה. לי היה ברור שלא אשאיר את הכלב כאן בלי פתרון ואם צריך להזיז קירות בשבילו זה מה שאעשה".
