הכלוב הענק שנבנה בחצר הבית באחד הרחובות המרכזיים בפרדס חנה אי־אפשר היה לפספס גם מהכביש הסמוך. כלוב ענק להחזקת ציפורים, אבל ממש לא כאלה שמוכר ונהוג לגדל בחצר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
במשך שנים קנה ומכר ט', תושב המקום, בעלי כנף שונים שהחזיק ללא היתר, בניגוד לחוק. היו שם מנדרין סיני, ברווז קרולין, ברווז חד־זנב וצולל ביצות, מקנן נדיר בישראל. אבל גולת הכותרת היו ציפורי הקלאו, ציפורים טרופיות בסכנת הכחדה, בהן גם קלאו קרנפי, הציפור הלאומית של מלזיה. הוא החזיק גם צבגונים אדומי אוזן, צבים שנחשבים ברחבי העולם כמין פולש. השווי המוערך של הביבר המכונף הזה הוא 1.6 מיליון שקלים. על קלאו אחת הוא שילם 400 אלף שקל.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"היו לו כמה כאלה", אומר אורי לניאל, ראש תחום החזקת חיות בר בשבייה ברשות הטבע והגנים (רט”ג). "עם הזמן הוא רכש עוד ועוד ציפורים. קיבלנו דיווחים מקולגות בחו"ל, שסיפרו על סוחרים באינדונזיה שקיבלו הרבה כסף לצוד מיני ציפורים מיוחדות. אם הוא היה אוסף אותן ממניעים זיאולוגיים הוא היה מבין שהן לא יכולות לחיות יחד. הקלאו זה מין סוליטרי שחי לבד. הן כמובן הרגו האחת את השנייה. רק החזק שרד".
6 צפייה בגלריה
המבריחים צוחקים על רשויות החוק. ניסיון הברחת חיות בר בקרטון מיץ
(צילום: באדיבות רשות הטבע והגנים)
בשנת 2018 נערך חיפוש בביתו של ט' והאוסף הענק של הציפורים האקזוטיות הוחרם. רשות הטבע והגנים הגישה נגד ט' כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה. רק שלושה דיונים התקיימו, בכל פעם רק כדי לדחות את ההליכים למועד אחר. "לא תפסנו את המבריחים עצמם", אומר לניאל בצער. "הדבר הכי עצוב הוא שחלק מהעופות מתו אצלו וחלק כנראה מתו בהברחה. הקלאו הוא מין שקשה לו לעבור מסעות ארוכים. היו לפחות עוד ארבעה שמתו בדרך, רק בגלל הרצון שלו להחזיק בבית עוף אקזוטי".
הסחר הבלתי חוקי בבעלי חיים ובצמחים נחשב לענף הפשע השלישי בגודלו בעולם. וזה לא מפתיע; כולם יודעים שפשעים סביבתיים זה דבר משתלם - הסיכון נמוך והרווח גבוה. הרי את המשטרה הרבה יותר מעניין משלוח של סמים מאשר של חיות בר. אלא שהסכנה מסחר בחיות בר יכולה להמיט אסון, לא פחות, על הטבע הישראלי ולשנות אותו ללא הכר. כל מה שצריך זה את החיה הלא־נכונה בזמן הלא־נכון כדי לגרום להכחדה של חיות הבר הארץ־ישראליות.
בתחילת החודש התקבלה תזכורת עד כמה זה יכול ללכת רחוק. בדירה במרכז הארץ אותר לא פחות מאשר גור אריות, שקיבל את הכינוי "אבו מאלק". העקבות הראשונים שלו התגלו במקום הכי רחוק מהטבע – הטיקטוק. ברשת החברתית החלו להתפרסם סרטונים שלו, בין היתר הולך בבית ואנשים קוראים בשמו. לאחר חקירה סמויה של מג"ב הוא התגלה באותה דירה במרכז. הניתוק האכזרי של הגור מאמו הוביל לכך שגם עכשיו, כשהוא כבר לא בידיהם של הסוחרים, אין לו שום סיכוי לשרוד בטבע. הוא הועבר לבידוד ומשם יועבר למקלט מוגן לגורים.
אבו מאלק, כמו אוסף הציפורים של ט' מפרדס חנה, הם דוגמאות בולטות לקלות הבלתי נתפסת של הברחת חיות בר לישראל. כך, למשל, שתי דוגמניות הצטלמו לטיקטוק עם קוף אותו גידלו בדירה ברמת־גן, תושב מודיעין החליט שרוצה לגדל כמה חיות אקזוטיות במרתף, ולמי בעצם אכפת? אבל הסיפור גדול ומסוכן הרבה יותר מכמה לייקים שמקבל קוף הגנון הירוק. ארגוני הפשיעה ברחבי העולם, וגם בישראל, הבינו שמדובר בענף סחר מושלם להלבנת הון. גם האו"ם נדרש לנושא, וקבע כי "לפשעי חיות בר ויערות יש את כל המאפיינים של פשע מאורגן בינלאומי, והוא מקושר לעיתים קרובות לצורות אחרות של פשע חמור, כמו הונאה, שחיתות והלבנת הון".
"בשנתיים האחרונות יש לנו ממש מכה של הברחות", אומר לניאל, "יש כמה קבוצות סחר שקמו והם לא מתביישים בזה. הם יודעים שזה לא חוקי. קשה להכניס בעלי חיים לישראל כי השירותים הווטרינריים יחסית מחמירים. בתקופת הקורונה הביקוש לחיות מחמד גבר, וזה ייצר ואקום שגורם לאנשים להכניס את החיות בניגוד לחוק כדי לספק את הצרכים שלהם. גם אנחנו מחמירים, מתוך תפיסה שחיות הבר אצלנו מאוד מיוחדות ושונות מאירופה וממדינות העולם. אנחנו מאוד חוששים להפר את האיזון ולפגוע במינים המיוחדים שקיימים".
6 צפייה בגלריה
''חוקי או לא חוקי, זה כבר יהיה עניין אישי שלכם עם עצמכם''. ניסיון הברחת חיות בר
(צילום: באדיבות רשות הטבע והגנים)
ישראל היא גן עדן לסחר, והסוחרים לא ממש טורחים להסתתר. הם יודעים שלרשויות החוק אין את המשאבים הנחוצים כדי לרדוף אותם ולהעמיד אותם לדין. למעשה, אפשר למצוא אותם בקלות יחסית בקבוצות ווטסאפ או טלגרם, כשהם משתמשים בשמות בדויים. בקבוצות ווטסאפ שפתח אחד הסוחרים הוא מציע למכירה בעלי חיים שמעל מחצית מהם נמצאים ברשימות השחורות של רשות הטבע והגנים, חלקן חיות בסכנת הכחדה קריטית. אבל הוא מצפצף על החוק. בפרסומי הזמנה לקבוצה כתב, "חוקי או לא חוקי, זה כבר יהיה עניין אישי שלכם עם עצמכם".
מהתכתבויות בווטסאפ שהגיעו לידינו עולה תמונה מבהילה של האופן שבו מתנהלת תעשיית הסחר הלא־חוקי בבעלי חיים.
כך, למשל, מציע אחד הסוחרים הגדולים בתחום למכירה צפרדעים וצבים אקזוטיים, וגם צב יבשה ענק שמקורו באיי סיישל. החברים בקבוצות גם מחלקים האחד לשני טיפים איך לא להיתפס ולא לחשוף את הזהות האמיתית שלהם. הלקוחות הוותיקים מצידם מפרגנים לסוחר חיות הבר, שמוגדר על ידי אחד מחברי הקבוצה כ"אחראי", שכן הוא לא מייבא נחשים ארסיים כמו אחרים. וכך הם כותבים (הטעויות הלשוניות במקור):
"למרות שאלת החוקיות לעיתים, הוא עוזר לתחום להתפתח ומביא דברים בצורה אחראית ושקולה, בשבועיים האחרונים הוצעו למכירה בקבוצות שונות: 2 קוברות מונקול, 2 קוברות אלבינו, 1 פאף אדר, 10 צפעי עצים שונים ו־4 עכסנים גב יהלום מערבים. למי שחושב שמדובר בתמונות מהרשת, זה לא. עכשיו שמשהו יתחיל לצקצק... אין דבר כזה גידול ללא טעויות, ומשהו יחטוף הכשה בסוף. ואני מכיר מספיק מטומטמים שחושבים שקוברה בסלון זה מגניב - ולא מבינים למה הם צריכים שוקר חשמלי צמוד לכלוב... ואני לא אומר שהם אלה שמוכרים ארסיים, אבל העובדה שיש כאלה שיחשבו ששווה להבריח קוברה בשביל לקבל עליה 50־60 אלף פה בארץ".
אורי לניאל, ראש תחום החזקת חיות בר בשבייה ברט"ג: "דחסו ציפורים יקרות בקופסאות פרינגלס. הבריחו ציפורים בקופסאות סיגריות, בקרטונים של מיץ, בתוך נעלי עקב. מבריחים אותם במוצרים חשמליים, מכניסים למנוע לטאות וזוחלים. אלה שיטות הזויות. צריך להבין שמי שהצליח להבריח גור אריות, יצליח להבריח גם נשק וסמים"
הסוחרים עצמם מזלזלים במתחרים ומאדירים את עצמם. מהשיח בקבוצה עולה שכולם מודעים לכך שהם עוברים על החוק, אבל מעודדים האחד את השני. ממש קהילה תומכת. כאשר משלוח זוחלים נתפס כולם עצובים. זה מה שקרה, למשל, כאשר רשויות החוק שמו את ידיהן על משלוח ענק של לטאות וחיות נוספות:
"אתמול היה יום עצוב מאוד לתחום הזוחלים", נכתב שם. "נתפס בשדה התעופה זוחלים מכל המינים. כוחים (לטאת כוח – א"ק) מפגרים, לטאות מהזנים שהארץ לא ראתה, נחשים מיוחדים מאוד, צבים נדירים, עצוב מאוד. אבל קחו בחשבון שהמורל לא יורד, אנחנו פה ואנחנו נשאר פה, והם לא יעצרו את המגוון שאמור להיות בארץ, מותר לאנשים לגדל איזה זוחל שבא להם, באירופה מותר! בישראל מותר! נקודה. אם הם חושבים שהם מרתיעים אותנו הם טועים. אנחנו נמשיך בכל הכח... וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ!"
בהודעות אחרות הם צוחקים על רשויות החוק. "אם רודפים את התחום אז מציע לכולם להיכנס למחתרות וזהו, שיחפשו אותנו בסיבוב. אין להם מודיעין חזק הם כולה כמה פקחים עם כובע קש". והם צודקים. כמה פקחים של רשות הטבע והגנים מול עסק שמגלגל מיליונים, שמקושר לארגוני פשיעה, זה לא ממש כוחות.
ב־1979 חתמה מדינת ישראל על אמנת CITES, אמנה של האו"ם המסדירה את הסחר הבינלאומי בערכי טבע - בעלי חיים וצמחים - הנתונים בסכנת הכחדה. "אנחנו מחויבים, יחד עם כל המדינות, למנוע סחר בינלאומי במינים מסוימים", מסביר התובע הראשי של רשות הטבע והגנים, עו"ד שי פרץ. "אנחנו הכי מחמירים מבחינת האיסורים וההקפדה, אבל הענישה מתחילה בקנס של עשרת אלפים שקל ויכול להגיע לכמה עשרות אלפי שקלים. לא הגענו למקום של מאסר. אפילו לא עבודות שירות. אנחנו לא יכולים ליצור הרתעה מספקת. בטח לא למאפיונרים. יש בחור שאנחנו ‘יושבים עליו’, שמכניס כמויות מטורפות של חיות בר. יש לו בלדרים. ואנחנו לא מצליחים לאתר אותו. גם כשיש מודיעין, לא מצליחים. אם לא יהיה שיתוף פעולה של כמה רשויות יחד, ימשיכו לצחוק עלינו. בחצי השנה האחרונה אנחנו עובדים עם מג"ב, שמזרימים אלינו מידע מודיעיני. אבל אנחנו מגיעים לידי ייאוש. יש כאלה שיודעים שהולכים לתפוס אותם, אז מחכים ומביאים את החיות בטיסות אחרות. אלה ארגוני פשע וצריך להשתמש נגדם בכוחות מיוחדים".
באילו כוחות למשל?
"אני חושב שברשות המסים והלבנת ההון מבינים שזה לא עניין שרק רשות הטבע והגנים צריכה להתעסק איתו. מלבינים פה הון מטורף ומכניסים ערכי טבע שיכולים לפגוע קשות בטבע הישראלי. הם מבינים שמאפיונרים מתעסקים עם זה, הרבה כוחות אופל. המדינה צריכה להיות שם ואני מקווה שנצליח. כרגע הסוחרים נמצאים ב’פור’ עלינו ואנחנו צריכים להדביק את הפער. ומהר".
"זה סחר שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה, ומושך אליו יותר ויותר קבוצות פשע מאורגן", מבהירה ד"ר נגה שני, מומחית לאקולוגיה פוליטית ופשיעה סביבתית, שחיברה עבור רט"ג מסמך המתאר את העולם האפל של הסחר הלא־חוקי בחיות, והכסף הרב שהתעשייה הזו מגלגלת. בקבוצות של אחד הסוחרים היא מצאה לפחות 296 בעלי חיים שהוצעו למכירה, מתוכם 171 אסורים. אמנם הוא לא מפרסם מחירים בקבוצות, אבל לפי ההערכה השמרנית שלה הוא יכול היה להרוויח מעל 800 אלף שקל בשישה חודשי פעילות. אלה סכומים שצריכים לעניין את רשויות המס. "כדי לקיים ולתחזק סחר כזה, ודאי באופן מתמשך, נדרשת תשתית מאורגנת שלמה בעלת קשרים בינלאומיים, הנזקקת לביצוע פעולות מגוונות אסורות כדי להבריח את בעלי החיים, ולהלבין ולהטמיע את ההון המופק מהסחר", נכתב במסמך. ואותו סוחר ממש לא לבד בעסק.
רב־פקד יצחק טוב, ראש דסק רשות הטבע והגנים במג"ב, הסביר כי העבריינים כבר מזמן גילו שהרבה יותר משתלם להבריח חיות מאשר סמים. "יש הרבה מאוד תערוכות בחו"ל והעבריינים הישראלים נוסעים לשם באופן די קבוע”, הוא מתאר את השיטה, “הם רוכשים שם את בעלי החיים שאסור להחזיק במדינת ישראל. היו לי שיחות עם מבריחים, והם אמרו לי - למה להתעסק בהברחות סמים, כמו אותן ילדות שנתפסו בנתב"ג? אם אתפס עם סמים אשב הרבה שנים בכלא. פה, אם אני נתפס מקסימום אקבל קנס. וגם אם מגישים כתב אישום, ההליכים יתנהלו כל כך הרבה זמן שזה אפילו לא ידגדג לו".
מי האנשים שעוסקים בסחר?
"מי שמנהל את הקבוצות הוא בצורה כזו או אחרת עבריין. יש עבריינים שמחליטים לשנות תחום עיסוק. בקבוצות הווטסאפ יש עורכי דין, רואי חשבון, כל מיני פריקים שאין להם בעיה להחזיק נחש קוברה בבית. במשלוח לנתב"ג לפני ארבעה חודשים היו כל מיני זוחלים ארסיים שמעולם לא ראינו בישראל. לפי ההערכות זה עלה 700 אלף שקל. עכשיו תארי לך שקוברה משתחרר ומתחיל להתרבות".
רב פקד יצחק טוב, מג"ב: "היו לי שיחות עם מבריחים, והם אמרו לי 'למה להתעסק בהברחות סמים, כמו אותן ילדות שנתפסו בנתב"ג? אם אתפס עם סמים אשב הרבה שנים בכלא. פה, אם אני נתפס מקסימום אקבל קנס'"
חלוקת ההברחות היא די פשוטה. במעבר אלנבי, בין ירדן לישראל, שולטים הערבים, ועל נתב"ג שולטים הסוחרים היהודים. מה שעובר דרך נתב"ג מגיע מתאילנד, הולנד, גרמניה, איטליה, רוסיה, טורקיה ויוון. מה שבא מאפריקה עובר דרך אלנבי. "זה סוג של חלוקה טריטוריאלית או עסקית בין הארגונים", אומר רפ”ק טוב. "ליהודים הרבה יותר קל לעבור בבידוק בנתב"ג, ומלכתחילה ליהודים אסור לעבור במעבר אלנבי".
שיטות ההברחה אכזריות ומכוערות. "מצאנו לפני שנתיים חבר'ה שדחסו ציפורים יקרות בקופסאות פרינגלס", אומר לניאל בזעזוע. "במעבר אלנבי היו שהבריחו ציפורים בקופסאות סיגריות, בקרטונים של מיץ. הבריחו ציפורים בתוך נעלי עקב, אחרי שחפרו שם תאים לציפורים. מבריחים אותם במוצרים חשמליים, מכניסים למנוע לטאות וזוחלים. בכל ההברחות התנאים הם זוועתיים וכיד הדמיון הטובה. אלה שיטות הזויות שמראות עד כמה שווה להבריח, לא פחות מסמים. והאמצעים בעולם ובישראל לא מוכוונים לאיתור חיות בר. צריך להשקיע באמצעים טכנולוגיים נוספים. אנחנו עוד לא שם. מי שהצליח להבריח גור אריה, יצליח להבריח גם נשק וסמים. גם הצבא, המשטרה ורשות המסים צריכים להבין את זה. מי שמעורב בעולם ההברחות הבינלאומי אלה גם ארגוני פשיעה, כמו היאקוזה ובוקו חראם. אלה מאפיות עולמיות. גם חיזבאללה. הרי מבריח זה מבריח. מה אכפת לו להבריח נחש צפע ישראלי, שבאירופה נמכר ב־500 יורו? מה אכפת לו להבריח צב יבשה מדברי ישראלי? מה אכפת לו להעביר צב, או קילו חשיש"?
פקחית סחר בעלי חיים בשבייה אדוה פרץ, ליוותה את גור האריות במהלך הבדיקות המקיפות שנאלץ לעבור. היא רק חודשיים בתפקיד אבל כבר ראתה את הפנים המכוערות של סוחרי חיות הבר.
"הספקתי להיתקל בהברחות זוחלים בנתב"ג. בהברחה אחת היו שתי לטאות כוח ושני נחשי בריח. היו עוד הברחות, כמובן. במקרה אחד, בשיתוף יחידת מודיעין של מג"ב, הגענו למישהי שהחזיקה המון צפרדעי חץ זהובות". למי שלא מכיר, מדובר בצפרדע עם צבעים זרחניים של צהוב, ירוק וכתום, שמכונה גם צפרדע חץ הרעל. היא אחת החיות הרעילות והקטלניות בעולם, ומקורה בעיקר ביערות הגשם.
פקחית סחר בעלי חיים בשבייה, אדוה פרץ: "אנשים לא קולטים את ההשלכות האפשריות של גידול חיות אסורות. הם חושבים, 'אוי מגניב, אני רוצה צפרדע ארסית מיערות הגשם', אבל מהרגע שהצפרדע נכנסה לאקווריום של אותה גברת ועד לנקודה שבה היא ברחה והתבססה בטבע הישראלי, אנחנו יכולים להרוס את המגוון הביולוגי הקיים אצלנו"
למה שמישהי תחזיק את הצפרדעים האלה?
"זה בעל חיים מאוד אקזוטי. הוא צריך תנאי גידול מאוד מיוחדים וצריך לדעת איך להתעסק איתן. זה סוג של תחביב עבורם. בארץ המוצא שלהן, ביערות הגשם, הן ארסיות. הן אוכלות נמלים עם ארס ומפתחות בעצמן את הארס. בארץ הנמלים הארסיות האלה לא קיימות והצפרדע לא ארסית. אבל אם היא משתחררת לטבע, את לא יודעת מה הן אוכלות ולא אוכלות. זה יכול להיות אחר כך מסוכן לאדם. וזה בדיוק מה שאותם אנשים שלוקחים את החוק לידיים לא מבינים. הם לא קולטים את ההשלכות האפשריות של גידול חיות אסורות. הם חושבים, ‘אוי מגניב, אני רוצה צפרדע’, אבל מהרגע שהצפרדע נכנסה לאקווריום של אותה גברת ועד לנקודה שבה היא ברחה והתבססה בטבע הישראלי, אנחנו יכולים להרוס את המגוון הביולוגי הקיים אצלנו".
איך האנשים האלה מסבירים את המעשים שלהם?
"התירוצים זה בדרך כלל 'לא ידעתי', 'מה, זה רק צפרדע'. זו הקטנת ראש. כי הכול מפורסם באינטרנט. אם לאדם יש את הידע לגדל ולהחזיק את בעלי החיים האלה, הוא בטוח יודע שאסור להחזיק אותם".
אותם אנשים חורצים את דינה של חיית הבר לחיי שבי או למוות.
"עצוב לי לראות את זה. כי אני רואה בעצם חיות בר שמגיעות לטבע שלא שייך להן. ומה שצריך לעשות כדי להחזיר את האיזון זה להרוג את החיות האלה, וזה קשה. אלה חיות שנלקחות מיערות גשם, ממקומות אקזוטיים, הן נלקחות מהמקום הטבעי שלהן בסטרס מטורף, בטיסות, והרבה מהן לא שורדות את המסע לישראל. אם הן הצליחו לברוח מהסוחרים והמגדלים ולהתבסס במקום אחר, צריך להרוג אותן. הרי צריך לשמור על האילניות שלנו ועל הסלמנדרה שלנו, דו־חי בסכנת הכחדה. זה מכעיס אותי שאנשים לוקחים את החוק לידיים".
"הייתי עם גור האריות כל היום לאחר שהצילו אותו. מהרגע שבו הגיע לצילום הראשון ועד שבדק אותו וטרינר ולקחו ממנו דם, לבדוק שאין לו מחלות. הוא קיבל חיסונים ובדקו את מצב העור, האם יש לו טפילים. הוא היה מאוד מסריח ואז נלקח לבידוד. זה גורון קטן. וזה קורע לי את הלב כי הוא כל כך צריך את ההרגשה של מישהו להיצמד אליו. כשהייתי איתו והוא היה על הרצפה שתי שניות, הוא ישר קפץ ונצמד אליי. חשובה להם הקִרבה. הוא לא הכיר אותי ולא ידע מי אני. כל מה שהיה לי בראש היה זהו, נהרסו לאריה הזה החיים”.
6 צפייה בגלריה
כבר לא יוכל לשרוד בטבע. “אבו מאלק" גור האריות שנתפס
(צילום: אדוה פרץ, רשות הטבע והגנים)
הסבירי.
"זה בעל חיים מאוד מורכב. יש לו אינטליגנציה ורגשות. זה לא אוגר או צ'ינצ'ילה. הוא צריך לפתח מערכות יחסים עם האמא שלו והאחים שלו. אריות הרי חיים בלהקה. ורואים את זה. רואים את הצורך שלו בחברה, במגע. בטבע האמא לא תעזוב אותו בגיל כזה. והאריה הזה, כל מה שהוא רצה זה להיות קרוב למישהו. ועכשיו הוא צריך להיות בבידוד, כדי לוודא שלא יעביר מחלות לחיות אחרות, כי אנחנו לא יודעים מה הוא עבר. אריה כזה בטבע לא ישרוד יותר מ־24 שעות לבד".
את יכולה להבין מה האינטרס של מישהו לגדל חיה כזו?
"אחרי שהייתי איתו ניסיתי כל היום להבין מה אדם שיודע מה זה אריה - הרי אנחנו רואים את האריה בסדרות ובנשיונל ג'יאוגרפיק - חושב לעצמו. יש את המשפט במקורות, ‘ואריה ישאג מי לא ירא’, והגורון הזה קצת שאג עליי. האריה הזה יהיה בעוד כמה חודשים לביא קטן, ואני לא מצליחה לחשוב על תשובה חוץ מאיזה מנגנון של 'שופוני', תראו אותי. או שמדובר בחוסר ידע מוחלט. הם חשבו שלקחו חתול קטן. אבל אני לא באמת יכולה להבין את זה. גם קוף מצטלם מאוד יפה, אבל זו חיה מאוד־מאוד מסוכנת. זו חיה שיכולה להסב נזק ואנשים לא מבינים את זה. הם רואים סרטון בטיקטוק וחושבים, ‘איזה חמוד ומתוק, גם אני רוצה’, אבל אני רואה את ההתנהגות של הקוף והוא נראה לי מפוחד ובסטרס. אותם אנשים מביאים קוף ומבינים שהוא תוקפני ומסוכן וצריך לדאוג לצרכים הנפשיים הבסיסיים ביותר שלו. והם לא יכולים. זה פשוט מכעיס אותי".
בין הפעילים הנלחמים בסחר ברחבי העולם נמצאים גם ישראלים. אחת מהם היא ד"ר ניקול בנג'מין־פינק, דירקטורית בארגון Conservation Beyond Borders, שהייתה פעילה באפריקה, בהודו ובמדינות נוספות. “בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה בסחר של אריות”, מספרת ד"ר בנג'מין־פינק. "השיניים, הטפרים והעצמות שלהם נסחרים בשוק השחור בסין ובווייטנאם. מי שקונה בשוק השחור לא באמת מבדיל בין אריה לטיגריס, וכך ממשיכים את שרשרת האספקה".
גם היא מאוד לא אופטימית בנוגע לגורלו של אבו מאלק, בדומה לגורי אריות אחרים שנופלים בשבי הסוחרים. "האריות הם סמל סטטוס. אפשר לראות את זה בארצות־הברית, ולצערנו גם פה. זה בא מתוך נורמות תרבותיות של השתלטות על חיה. אם השתלטתי על ‘מלך האריות’ יש לי סטטוס. מי שמחליט לגדל את גור האריות בבית חושב שזו חיית מחמד מיוחדת, וכעבור מספר שבועות הם מבינים שאינם יכולים לענות על צרכיו, למרות שהוא גור. הוא אוכל, רועש ומתגונן נורא. בשלב הזה בדרך כלל הקונה מבין שזה בעייתי, והגור מתחיל להחליף ידיים. אריה כזה תמים יכול להחליף עד שמונה ידיים בעשרה חודשים. זה קורע לב".
ד"ר בנג'מין־פינק עובדת במסגרת הארגון גם מול האינטרפול. "האדם שכולא את האריה ומתחיל את השרשרת הלא־חוקית הזו לא מקבל הרבה כסף. הסינדיקטים מקבלים את הרוב. זה יכול להגיע ל־120 אלף דולר למשפחת גורי אריות. הרווח הוא לא נתפס, וזה שם את הסחר הלא־חוקי בחיות בסכנת הכחדה באותה רמה של פשע מאורגן, כמו סמים ונשק. הסחר הלא־חוקי עזב את מישורי אפריקה ואסיה ומהדהד בעולם, והוא קשור גם לסבסוד טרור. מכירת שנהב של פילים וקרניים של קרנפים מימנו ומממנים פעולות שבוצעו על ידי בוקו חראם, אל־שבאב, היאקוזה וחיזבאללה".
יתיר שמיר, מנהל חטיבת אכיפה ברשות הטבע והגנים, מתאר כיצד גם תפיסה של הברחה היא לא פעם רק תחילתו של מסע קשה: "כשאנחנו תופסים את החיות על הגבול, אנחנו משתדלים לשלוח אותן בחזרה לארץ המקור, אם מוכנים לקבל אותן”, הוא אומר, “אם זה לא מצליח אנחנו נשתדל למצוא את הבית המתאים. וזה מאוד קשה, כי גני חיות יחזיקו מה שרלוונטי עבורם, מה שאטרקטיבי לקהל. לפעמים משיקולים וטרינריים אי־אפשר להחזיק את החיות האלה. לפעמים הן חולות במחלות כי לא עשו העברה מסודרת. זו בעיה. מגיעים למצב שבעלי החיים האלה מומתים. זה קורע לב, אבל זו הסיטואציה הרבה פעמים".
על אילו סכומים אנחנו מדברים?
"הסחר בחיות בר הופך להיות יותר ויותר פשע מאורגן, כי יש בזה הרבה מאוד כסף. בשיקולי עלות־תועלת, זה כדאי להם, הרווח לעומת הסיכון. לכן אנחנו רואים נגיעות של ארגוני פשע. בישראל מאוד קשה לתת הערכה לגבי היקף הסחר והכסף שזה מגלגל. לפי הערכות בעולם מדובר בעסק של עשרות מיליארדי דולרים. שמעתי גם מאות מיליארדים. זו התופעה השלישית בגודלה מבחינת סחר לא חוקי. אבל אנחנו לא יודעים מה היקף הסחר בישראל. אין ספק שיש לא מעט כסף".
יש מקרה ספציפי שזכור לך במיוחד?
"אתה רואה הכול בעסק הזה. הייתה הברחה של זוחלים נדירים ממדגסקר, חיות שמדינת המקור לא מאשרת להוציא מגבולותיה. וכמו שהסחר קורה לתוך הארץ זה קורה מהארץ - החוצה. שם אנחנו יודעים עוד פחות. קחו לדוגמה את נחש הצפע; אצלנו זה הנחש הכי נפוץ בארץ. יש לו יחסי ציבור גרועים, כי הוא גורם להכי הרבה מקרי מוות. אבל בחו"ל הוא נחש מאוד מבוקש, אקזוטי ומאוד נחשב".
הבעיה הגדולה, כפי שכבר הזכרנו, היא העובדה שרשויות החוק בישראל עדיין תופסות את הסחר הלא־חוקי הזה כנושא זניח. ד"ר שני ציינה במסמך שחיברה שזהותם של המבריחים ידועה לרשויות. "לא ברור לנו מדוע וכיצד הפעילות ממשיכה להתבצע ללא הפרעה. ייקח שנים רבות לתקן את הנזק”.
פורסם לראשונה: 07:53, 03.03.23
