ביולי 2015, עלתה לכותרות פרשת הריגת האריה ססיל בפארק הלאומי הוואנגה בזימבבואה, לאחר שנורה בידי ציד אמריקני, במה שמכונה "גביע ציד". הפופולריות הרבה של ססיל, בשילוב פרטי האירוע המזעזעים, הכו גלים לא רק בקרב פעילים סביבתיים ברחבי העולם, במה שכונה "התגובה הגלובלית הגדולה ביותר לסיפור חיות בר אי פעם". אז האם כעת, שש שנים לאחר אותו אירוע, חל שינוי בציד הראוותני?
כתבה על ססיל האריה ב-2015
(צילום: רויטרס)
ססיל, שנקרא על שם המדינאי ואיש העסקים הבריטי ססיל רודס, כונה "מלך הג'ונגלים של זימבבואה" ואף היה אחד מהאריות המפורסמים באפריקה, בשל הרעמה השחורה שלו ומזגו הנוח, שאיפשר לחוקרים ולתיירים להתקרב אליו ללא חשש ולצפות בו ממרחק של מטרים ספורים.
ססיל, שנולד בשנת 2002 מצא את מותו כשהיה בן 13, בסיפור שפרטיו קורעי לב עלו לראש הכותרות בעולם באותה תקופה. מכיוון שהחוק המקומי אוסר על ציד בתחומי השמורות, רופא שיניים ממינסוטה שבארצות הברית בשם וולטר פאלמר, פיתה את ססיל לצאת מגבולות השמורה. הוא רתם חלקי נבלת פיל בחלקו האחורי של הג'יפ שבו נסע, וברגע שססיל יצא מהאתר, ירה בו באמצעות חץ וקשת ופצע אותו (בעבר התרברב לא פעם כי ביכולתו לצוד חיות גדולות ללא צורך בנשק חם).
צייד מקומי שהתלווה אל פאלמר, עקב אחר האריה הפגוע ולבסוף חיסל אותו ביריית רובה. השניים ערפו את ראשו והותירו את גופתו בזירת הפשע. כזה הוא "גביע ציד" - נועד למטרות ראווה כהוכחה להצלחת הציד של חיות בר רבות כגון: פילים, נמרים, ג'ירפות, ברדלסים, צ'יטות, קרנפים, זברות, כבשים ארגאליות (כבשי הרים), דובים וכאמור אריות שנאמדים בכ-20 אלף בלבד ברחבי העולם כולו, לאחר שבשנת 1800 הוערכה אוכלוסיית האריות בטבע בכ-1.2 מיליון פרטים.
בדרך כלל, רק חלק מחיות הבר שניצודו נשמר ומוצג בחדר ייעודי לצד כלי הנשק, לרוב הראש, העור והקרניים, כשיתר הגוף והבשר נשארים בשטח או מעובדים למזון. מעבר לזה, מסתבר כי מדובר בענף שמגלגל על פי ההערכות למעלה מ-200 מיליון דולר בשנה, ממש כמו שפאלמר שילם 54 אלף דולר כדי לצוד את ססיל (התומכים בציד זה טוענים שמדובר בגיוס כספים חיוני עבור הקהילות המקומיות וכי לא מדובר במקור סיכון של אוכלוסיית בעלי החיים).
המקרה המזעזע, הביא גם להתעניינות רחבה של יותר מ-32 מיליון חיפושים בגוגל על אודות האריה ססיל ופרשיית הצייד, אך בעיקר למחאה של מיליונים מרחבי העולם ובפלטפורמות שונות ומגוונות, בין אם כחתימה על עצומות וקריאה לרשויות לפעול חוקתית נגד הציידים ובין אם באמצעות ידוענים דוגמת אמנים שהקדישו את יצירותיהם לזכרו של ססיל (אהרון בלייז) או מגישי תוכניות 'לייט נייט' שניצלו את הבמה לגיוס כספים למטרות מחקר ושימור (ג'ימי קימל). בנוסף, בפן המדיני, נעשו מאמצים רבים באיסור על ייבוא תוצרי ציד לא חוקי, לרבות "גביע ציד". המאמצים כללו גינויים מצד ראשי מדינות וחקיקה שנועדה למנוע את הטבח האיום.
לציון יום השנה למותו של ססיל, פורסם דו"ח חדש מטעם ארגון הגנה על בעלי חיים בשם Humane Society International/Europe, שתורגם לשש שפות והעניק תובנות חדשות לגבי "גביע ציד" - בין היתר, כי האיחוד האירופי הוא היבואן השני בגודלו (אחרי ארצות הברית) של חיות בר שנהרגו למטרות ראווה.
קרניים, חטים, שיניים וחלקי גוף אחרים שהציידים אוספים להנאתם אל ביתם מסביבת ההרג בשמורות באפריקה, מהווים את ה"גביעים", שאותם הם מציגים בגאווה מפוקפקת. בתקופה של חמש שנים (2018-2014), ניתח הארגון את ייבוא חלקי חיות הבר אל שטחי אירופה ומצא כי לא פחות מ-889 אריות אפריקנים, מתוכם 229 אריות בר כמו ססיל, נטבחו בקור רוח (אם כי ישנן הערכות גבוהות יותר בכל הנוגע למספר האריות שנהרגו).
המצב רק הלך והחמיר ככל שטווח השנים שנבדקו גדל - מה שהוביל להכנסת האריה האפריקני לרשימה של המינים בסכנת הכחדה בארצות הברית בשנת 2016, וסלל את דרכו של האיחוד האירופי לפסגת הטבלה של ייבוא צייד אריות לשם הנאה וראווה באותה העת. עוד נמצא כחלק מהדו"ח הזה, כי אותם אלו שהורגים עבור "גביע ציד", ייבואו כמעט 15 אלף פריטים מ-73 מינים מוגנים בחוק בינלאומי. למרות הנתונים הללו, סקרי דעת קהל שנערכו באותה העת, גילו שאזרחי האיחוד האירופי מצרים על הצייד של חיות הבר - למעלה מ-80% מהמשיבים לסקר התנגדו למנהג הזה.
אולם "גביע ציד" נמשך בעקביות על פי הממצאים במדינות כמו גרמניה, ספרד ודנמרק שמהוות 52% מכלל ה"גביעים" המיובאים לשטחי האיחוד האירופי מנמיביה, דרום אפריקה, קנדה וארצות הברית שמהווה את היצואניות הגדולות ביותר לאירופה. בהקשר הזה נמצא שציידים מאירופה מגיעים לארצות הברית כדי להרוג בעלי חיים דוגמת דובים שחורים וחומים, פומות (אריות הרים) וזאבים אפורים, שנמצאים בראש רשימת המטרות שלהם.
למרבה המזל ולא רק בזכות הדו"ח האחרון שפורסם בנושא, כמה מדינות באיחוד האירופי ומחוצה לו נקטו בצעדים או שקלו צעדים לביטול יבוא תוצרי צייד לשטחיהן. צרפת ואוסטרליה אסרו על יבוא "ציד גביע" מאז 2015, הולנד אסרה על ייבוא של למעלה מ-200 מינים שניצודו משנת 2016, בדרום אפריקה הוקרן הסרט "אריות נעלמים" (Blood Lions) כחלק מפסטיבל סרטים מוביל באפריקה כדי לעורר את המודעות לנושא.
כשבועיים לאחר מכן, חברות התעופה אמריקן איירליינס, יונייטד איירליינס, בריטיש איירווייס, אייר קנדה ודלתא הודיעו כי ימנעו את הטסת תוצרי הציד של חיות הבר בכלל ושל "חמשת הגדולים" (אריה, נמר, קרנף, פיל ותאו) בפרט, מה שהביא לגל של עשרות חברות תעופה שהצטרפו לאיסור.
יחד עם זאת, הדרך להצלחת המאבק עוד ארוכה ותעיד על כך העובדה שחברת התעופה דרום אפריקה איירווייס, שאסרה על הטסת תוצרי צייד החל מאפריל 2015, ביטלה את האיסור שלושה שבועות בלבד לאחר מותו של ססיל וכך גם ארץ מולדתו, זימבבואה, שבאוגוסט 2015 עצרה את "גביע הציד", אך למשך 10 ימים בלבד.
ומה עם פאלמר עצמו? הוא חזר למרפאת השיניים שלו בספטמבר 2015 ובאופן תמוה לא הורשע בפשע ואף הוסיף חטא על פשע כשאמר כי לא ידע שהאריה שירה בו הוא ססיל, שהיה אהוב על התיירים ונחקר רבות על ידי צוותים מאוניברסיטת אוקספורד.
למרות הכול, בסאגה העגומה הזו יש גם נקודת אור, בדמות 14 צאצאים, שהיו לססיל בשטח שבו שלט. אם המאמצים יישאו פרי והציד יפחת, כמו גם הפגיעה בשטחי הגידול, ייתכן כי נזכה לראות את אוכלוסיית חיות הבר בכלל וזו של האריות בפרט נוסקת ומעלימה את סכנת ההכחדה לחלוטין.
