הבנת מחזור החיים של הדגים עשויה להיות לעיתים משימה מורכבת, שדורשת מחקר ומעקב בזמן ובמרחב אחר כל השלבים בחייו של הדג - משלב הביצה ועד שלב הפרט הבוגר. קיימת חשיבות רבה בהבנת מחזור החיים של מיני דגים, בייחוד כשמדובר במין ברמת סיכון, במינים בעלי חשיבות כלכלית או במינים פולשים. צוות מחקר ישראלי עשה שימוש בכלים מדעיים חדשניים, וסייע בהבנת תהליכים טבעיים המתרחשים בים, תוך ניסיון עתידי לשיפור הדיוק בקביעת ממשקי דיג ברי קיימא.
רוב מיני הדגים מנצלים את שכבות המים העליונות בשלבי חייהם המוקדמים, ובכך מהווים מרכיב ניכר בקהילות הנאוסטון - אורגניזמים זעירים הצפים על פני שכבת המים העליונה. באופן טבעי, אסטרטגיית הרבייה של דגים מושתתת על העיקרון של הטלת המוני ביצים בהתחשב בכך שרק כעשירית מהן יישרדו את השלב הרגיש הזה ויזכו להפוך לדגים בוגרים.
למרות החשיבות האקולוגית של הקהילות הללו, הידע על אודותיהן באזורינו הוא לא רב, שכן עד כה היה רק מחקר אחד (משנת 1972) שעסק בביצי הדגים ובדגיגים הצעירים בישראל, כמו גם שני מוקדי מחקר בנושא בטורקיה וביוון. חשוב לציין שביצי הדגים והדגיגים הצעירים הבוקעים הינם בעלי מראה דומה מאוד, כך שקשה, עד כדי בלתי אפשרי, לזהותם בשלב זה לרמת המין.
יחד עם זאת, המגוון הביולוגי, התפוצה והפיזור של דרגות החיים הצעירות של דגי ים, כגון ביצי דגים, טומן בתוכו מידע חבוי לגבי האקולוגיה של האוכלוסיות הבוגרות, מה שיכול להשפיע רבות על תכנון סביבתי של המרחב הימי והערכת שלל ומצאי הדיג המסחרי. יתרה מכך, על מנת ללמוד את הדינמיקה של האיכטיופלנקטון (שם כללי לביצי דגים, לרוות ודגיגים הנמצאים בשלב בו הם נסחפים בעמודת המים), חשובה גם ההבנה המרחבית של זרמי המים ותהליכי ההסעה המקומיים, בהינתן מוגבלות התנועה היחסית של האיכטיופלנקטון.
במקרה של אגן הלבנט, החלק המזרחי ביותר של הים התיכון, קיים פער מידע קריטי נוסף לגבי דרגות החיים הצעירות של מגוון מיני הדגים הפולשים מים סוף ומהאוקיינוס האינדו-פסיפי, אשר לפרקים מציגים אוכלוסיות מתפרצות המערערות את מאזן מגוון המינים ושרשרת המזון המקומית. לשם כך, ד"ר ניר שטרן, חוקר דגים מהמכון לחקר ימים ואגמים בישראל, עורך יחד עם תלמידיו את הניסיון הראשון לפתח ולהרחיב את שדה המחקר המדובר על מנת להשיג שתי מטרות מרכזיות: הקמת קטלוג ראשון מסוגו של האיכטיופלנקטון הישראלי, המבוסס על שימוש משולב בבדיקות אנטומיות קלאסיות ואנליזות גנטיות לזיהוי המינים ואפיון אוכלוסיות של ביצי דגים, והוספת מידע חדשני ומדויק לגבי התפוצה של האיכטיופלנקטון בזמן ובמרחב על מנת להבהיר ולחדד ידע קיים לגבי עונתיות הרבייה של מיני הדגים השונים בחוף הים התיכון הישראלי.
לשם כך בוצע דיגום שגרתי של פלנקטון בארבעה בתי גידול שונים בחוף הים תיכון של ישראל (חוף סלעי, חוף חולי, ים פתוח חולי וים עמוק, מעבר למדף היבשת) בעזרת גרירת רשת פלנקטון ייחודית עם קוטר עין של 300 מיקרון המסננת את שכבת המים העליונה, עד לעומק של 50 ס"מ. אחרי עבודה מאומצת של סינון ביצי הדגים ולרוות הדגים מתוך כלל השלל הפלנקטוני, כל פרט של ביצה או לרווה נבדקו וזוהו מורפולוגית וגנטית.
מספר דיגומי שטח ראשוניים, שנעשו במהלך השנים 2020-2018, העידו על כך שניתן להשיג את מטרות המחקר, שפורסם בכתב העת Estuarine, Coastal and Shelf Science, עם איסוף של מספר רב של מיני דגים וזיהוי גנטי מוצלח של ביצי הדגים והלרוות שנדגמו.
האופי הרב-תחומי של מחקר זה מהווה גישה חדשנית וראשונית למזרח הים התיכון, אשר משלבת את הניסיון של צוות המחקר בדיגומי שדה, טקסונומיה קלאסית של דגים ואנליזות גנטיות. גישה זו העניקה לתוצאות המחקר זווית מבט רחבה במיוחד לגבי שונות האיכטיופלנקטון בזמן ובמרחב והינה בעלת יכולת יישומית גבוהה בתכנון עתידי של המרחב הימי, בין אם מנקודת מבט של הגנת הסביבה או של יצירת ממשקי דיג ברי קיימא מושכלים.
"שכבת המים העליונה בים היא למעשה הגנון הגדול ביותר על פני כדור הארץ, ובמחקר שלנו הראינו כי זוהי למעשה 'תיבת אוצר מדעית' אשר מספיק לדגום בה את המים העליונים בעומק של חצי מטר, בכדי לקבל מידע אמין וברמת המין על מגוון הדגים הקיים, ללא תלות אם מדובר בדגים שחיים את חייהם כבוגרים בסביבה הסלעית, החולית או בים הפתוח", מסביר ד"ר שטרן, שאת מחקרו עושה בשיתוף הפקולטה למדעי הים של המרכז האקדמי רופין. "השימוש בשיטות מבוססות דנ"א מאפשר זיהוי ברמת מהימנות מוחלטת, וחשף נוכחות של 137 מינים, שמהווים כשליש מחברת דגי הגרם הידועה בישראל, מה שמעיד כי האיכטיופלנקטון בשכבה העילית של המים יכול להיות מגוון באופן משמעותי. בנוסף, הראינו כי בשכבות הללו טמון מידע רב ערך על מינים נדירים, וכן מינים חדשים שאינם מקומיים. ניטור ביולוגי של איכטיופלנקטון בשכבת מים עיליים יכול אם כך לספק פרספקטיבה הוליסטית לגבי המגוון הביולוגי של הדגים בכל הסביבה הימית".
