שינויי האקלים באזור הארקטי הם מהמואצים ביותר בעולם. ההשפעה שיש לכך לא פוסחת על העם הילידי של גרינלנד (האינואיטים הגרינלנדים), שחוששים למקור המזון והשתייה שלהם בשל המסת הקרחונים, לה יש השלכות הרסניות גם בהיבט העולמי.
6 צפייה בגלריה
קרחון נמס בקנגרטיטיווק שבגרינלנד, שם הטמפרטורות עולות פי ארבעה מהר מהממוצע העולמי
(צילום: AFP)
רעש הקרחונים הימיים שמתנפצים בים הטורקיז של מזרח גרינלנד הוא קולה של אחת המערכות האקולוגיות החשובות ביותר של כדור הארץ ,אשר ניצבות על סף קריסה. כשהקרח נמס, תושבי הכפר איטוקורטורמיט (Ittoqqortoormiit) - ביתה של אחת מקהילות הצייד האינואיטיות האחרונות - דואגים מהיכן ישיגו מים.
יריעות הקרח של גרינלנד מכילות כמות רבה מתוך כלל המים המתוקים בעולם - מספיק כדי להעלות את פני הים בלא פחות משבעה מטרים, אם יימסו לחלוטין - אבל שינויי האקלים שמואצים במרוצת השנים מאיימים כבר עתה על האספקה של תושבי הכפר.
חורפים קרים, קרח חזק וכמויות של שלג, הינם חיוניים הן למזון והן למים עבור האינואיטים של קנגרטיטיווק (Scoresby Sound, מצר סקורזבי בדנית) - הפיורד הארוך בתבל (350 ק"מ) - בעיקר לאלו המתגוררים באיטוקורטורמיט. אבל הטמפרטורות באזור הארקטי עולות עד פי ארבעה מהר מהממוצע העולמי, מה שמהווה סכנה קיומית עבור המקומיים שמקבלים את המים המתוקים שלהם מנהר הניזון מקרחון שנמס במהירות.
"בעוד כמה שנים, כל זה פשוט ייעלם, מכיוון שהקרחונים קטנים יותר ויותר", אמר ארלינג רסמוסן מחברת האנרגיה המקומית Nukissiorfiit לסוכנות הידיעות הצרפתית. דבריו של רסמוסן מגיעים לאחר שחודש יולי האחרון תועד כחם ביותר בהיסטוריה של גרינלנד. "בעתיד אולי נצטרך להשיג מי שתייה ממי האוקיינוס", הוסיף רסמוסן.
המצב העגום של האי הגדול בעולם מבחינת שטח, הוביל קהילות מבודדות שמתגוררות בו לנסות ולהתפיל מים. קנגרטיטיווק נקי מקרח רק במשך חודש בשנה, כשהמקומיים המתגוררים בשטחו מסתמכים על הבשר שמספקים הציידים כדי לשרוד את ליל הקוטב הארוך, תופעה המתרחשת בחוגים הארקטיים כאשר הלילה אורך כיממה. ספינות מטען מגיעות רק פעם בשנה לאיטוקורטורמיט, כשהקרחונים העצומים הגודשים את המעברים הצרים מהווים אתגר אפילו לימאים המנוסים ביותר.
"אנחנו צריכים בשר משלנו. אנחנו לא יכולים לקנות רק בשר קפוא דני", אמר ל-AFP יורגן ז'ולוט דניאלסן, מורה וראש עיריית איטוקורטורמיט לשעבר. אך ככל שהטמפרטורות העולות ממיסות את הקרח, ציד כלבי הים המסורתי על ידי מעקב אחר חורי הנשימה שלהם על הקרח הופך לקשה ומסוכן יותר ויותר עבור הציידים המקומיים. מעטה הקרח הפך דק כל כך, עד שהמקומיים ממש מסכנים את חייהם בעמידה עליו, כשכמות השלג הפחותה מקשה גם על תנועת מזחלות הכלבים שעליהן מסתמכים הציידים.
יחד עם זאת, לא רק בני אדם עומדים בפני אתגרים, שכן שינויי האקלים והשלכותיהן מושכות דובי קוטב רעבים לחפש מזון בתוך האזורים המיושבים, מה שיוצר חיכוך בלתי נמנע בין המקומיים לדובים, אשר מוביל לפגיעה בטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם ומהווה סכנה לתושבים.
קרחון ענק ניתק מ גרינלנד
יחד עם זאת קנגרטיטיווק הוא בין המקומות הפחות נחקרים על פני כדור הארץ. זה מה שהוביל, בתום תכנון קפדני שארך חמש שנים, את חוקרי גרינלנדיה (Greenlandia) - פרויקט בין-תחומי צרפתי - לתעד את השינויים החלים בקו החזית של שינויי האקלים לפני שיהיה מאוחר מדי, על מנת להעלות את המודעות באמצעות העברת המידע לדורות הבאים ובכלל לציבור הרחב.
"לרוב רק שומעים על התחממות כדור הארץ , אבל כאן ממש ניתן לראות את זה מתרחש לנגד העיניים", אמר ל-AFP מוביל המשלחת וינסנט הילייר. ד"ר קרוליין בושאר, מדענית בכירה במרכז לחקר האקלים של גרינלנד בנוק (Nuuk), עיר הבירה של גרינלנד, חוששת שהקרחונים הנסוגים יהפכו את קנגרטיטיווק למערכת אקולוגית פחות עשירה, מכיוון שהקרחונים שגורמים לעליית מי העומק - תהליך בו מי עומק עולים מעומק האוקיינוס ומביאים מי עומק עשירים בנוטריאנטים (חומרים אורגניים שהם שרידים של בעלי חיים וצמחים שמתו) ודלים בחמצן אל פני האוקיינוס - נמסים, מה שגורם למערכת האקולוגית לאבד את חומרי ההזנה הללו.
החומרים המזינים גורמים לצמיחה עשירה של פיטופלנקטון (סוג של אצות המסוגל לבצע פוטוסינתזה) שהם השלב הראשון בשרשרת המזון, מהן ניזונים הדגים הקטנים דוגמת בקלה ארקטית ובוראוגדוס סיידה, אשר מהווים את המזון אותו אוכלים טורפי הים ודובי הקוטב, שעליהם מסתמכים תושביה האינואיטים של איטוקורטורמיט. בבדיקה שערכה ד"ר בושאר, התגלה פיחות משמעותי במספר דגי הבקלה, מה שעורר את דאגתה לגבי אוכלוסיית הפוסה הטבעתית (מין יונק ימי מהסוג פוסה שבמשפחת כלבי הים החי באוקיינוס הארקטי) ודובי הקוטב, אשר מתבססת על הדגים הללו, מה שישליך באופן קטסטרופלי על האוכלוסייה המקומית המסתמכת על שניהם לצורכי מזון.
משלחת גרינלנדיה וממצאי המחקר שלה הינם סימן עגום לעתיד הקרחונים בעולם כולו בכלל ובגרינלנד בפרט. בפיורד המתחמם מתפשט גוון אדמדם שזכה לכינוי "שלג דם". הצבעים האדומים האלה מתקבלים בגלל אצות, שבמספרם חלה עלייה דרמטית בשנים האחרונות.
6 צפייה בגלריה
ד"ר אריק מרשל אוסף דגימות של אצות אדומות על יריעות הקרח הנעלמות של מזרח גרינלנד
(צילום: AFP)
הצבע האדום מחזיר פחות אור מהשמש ולכן נגרמת הפשרה מהירה הרבה יותר של השלג והקרח. על פי ההערכות, האצות הללו, בעיקר ממין Sanguina nivaloides, אחראיות ל-12% מסך ההמסה השנתית של יריעת הקרח בגרינלנד, 32 מיליארד טון של קרח. עם התפשטות האצות, טוענים החוקרים כי עלול להתקיים מעגל קסמים - עלייה בטמפרטורות תזרז את הפשרת הקרחונים ותגדיל את צמיחת האצות, מה שיאיץ עוד יותר את ההמסה.
"אנחנו עומדים בפני קטסטרופה", אמר ל-AFP ד"ר אריק מרשל, מנהל המחקר במרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS) שבצרפת. "נדרשות לפחות 30 שנות מחקר כדי לספק נתונים מהימנים על האצות הללו שהתגלו רק בשנת 2019, מותרות שאין לנו במרוץ נגד השעון כדי למנוע את החרבתה של המערכת האקולוגית. עלינו להתעורר ולטפל בנושא ברצינות מכיוון שמה שקורה בגרינלנד הוא המפתח לשיבוש מחזור המים העולמי ולהמסת הקרחונים שגורמת לעלייה בגובה פני הים", הוסיף ד"ר מרשל.
