עיטם לבן זנב מטריד את מנוחת הציפורים באגמון החולה
(צילום: מצלמות קק"ל באגמון החולה)
תיעוד נדיר של עיטם לבן זנב, גדול דורסי היום הנצפים בישראל: הדורס נצפה השבוע כשהוא מפריע את מנוחת הציפורים באגמון החולה. הסרטון צולם במצלמות בשידור חי שהתקינה קק"ל ברחבי אגמון החולה. לא ברור האם מדובר בעיטם היחיד שחי כיום בישראל באופן קבוע או עיטם שהגיע לישראל לבלות את החורף, שכן כמות בודדת של עיטמים לבני זנב מגיעה לעיתים לישראל עבור צורך זה.
עינבר שלומית רובין, מנהלת השטח באגמון החולה-קק"ל, הצליחה לתעד גם העוף הדורס בעת ארוחה. ״עיטם לבן זנב הינו עוף דורס שלצרנו הרב יותר ויותר נדיר לראות בישראל. זה ללא ספק אחת החוויות המרגשות והעוצמתיות לצפות בעיטם בפעולה״, אמרה המנהלת. אגמון החולה-קק"ל מהווה בית גידול חשוב וקריטי לעופות הדורסים, הן מבחינת מגוון ועושר המזון והן מבחינת מקום בטוח לשהות בחורף.
עיטם לבן זנב בארוחה באגמון החולה
(צילום:עינבר שלומית רובין, מנהלת השטח באגמון החולה-קק״ל)
עד אמצע שנות החמישים עיטמים לבני זנב דגרו בשמורת החולה ובעמק בית-שאן. ב-1957 העיטמים נכחדו מהטבע הישראלי עקב הרעלות וייבוש בית הגידול העיקרי שלהם - ימת החולה. מאז 1980 החלו בניסיונות ראשונים כדי להשיבם בחזרה לשמורת החולה. עשרות פרטים שהובאו מחו"ל שוחררו לאורך השנים במספר אתרים בצפון הארץ, אך הניסיונות לייצוב האוכלוסייה לא צלחו וכיום ידוע כאמור רק על עיטם אחד שחי באופן קבע בישראל, לאחר שזוגתו מתה בינואר 2022 ושבעת הגוזלים שגידלו מתו בשנים האחרונות.
לפי אתר הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, העיטם לבן הזנב הוא דורס גדול וכבד. אורך גופו הוא בין 76 - 92 ס"מ ומשקלו: בין 3 – 6.5 ק"ג. צבעו הכללי חום כהה, ראשו אפור, מקורו הגדול צהוב וזנבו לבן, קצר ומעוין. זהו עוף של בתי גידול לחים, דוגמת אגמים, חופי ימים, בריכות ומאגרים. הוא ניזון בעיקר מדגים, שאותם הוא שולה מפני המים בצלילה שטוחה, וכן מפגרי דגים, מעופות ביצה ומיונקים קטנים.
העיטם מאכלס שדות לחים ומישורים עם מקווי מים ועצים גבוהים. הוא מקנן על עצים או במצוקים לחופי ימים, אגמים או נהרות וניזון בעיקר מדגים ומעופות-מים, וגם מפגרים ומפסולת.
תפוצתו של העיטם לבן זנב היא רחבה וכוללת את אירופה, צפון אסיה, הודו, סין ויפן. אוכלוסיית ירדה מאוד במחצית השנייה של המאה הקודמת בגלל השימוש בחומרי הדברה בחקלאות, ציד מכוון, הרס וזיהום בתי הגידול הלחים. בשני העשורים האחרונים ניכרת מגמת התאוששות של האוכלוסייה בצפון אירופה ובמערבה, הודות לתוכניות שימור ואישוש. האוכלוסייה העולמית מוערכת ב- 20,000 עד 40,000 פרטים.
