בסוף ינואר 2019, המערב התיכון של ארצות הברית חווה גל קור יוצא מגדר הרגיל. הטמפרטורה בשיקגו צנחה למינוס 49 מעלות צלזיוס, בקנדה נרשמו מינוס 51 מעלות, והטמפרטורות הקרות גבו מחיר כבד – 22 בני אדם נהרגו. נשיא ארה"ב דאז, דונלד טראמפ, לא נותר אדיש לאקלים יוצא הדופן וצייץ בחשבון הטוויטר שלו: "מה לעזאזל קורה עם התחממות הגלובלית? בבקשה תחזרי מהר, אנחנו צריכים אותך!"
אך למרות דבריו של טראמפ, ה"התחממות הגלובלית" לא נעלמה לרגע. למעשה, בסבירות גבוהה מאוד, היא - או משבר האקלים, ליתר דיוק – מה שהוביל לגל הקור הנדיר, עקב נדידה של מערבולות אדירות של אוויר קר מהקוטב הצפוני (הוורטקס הפולארי) אל קווי רוחב דרומיים יותר, תהליך שהופך תדיר יותר ב-35 השנה האחרונות.
ההשפעה של משבר האקלים לא נגמרת בגלי קור בארה"ב, והשינויים במערכת הטבעית, מעליית מפלס פני-הים, דרך התגברות עוצמת סופות ההוריקן והחרפת אירועי בצורות באזורים המועדים לכך ועד לעלייה בחומרתן ובתדירותן של שריפות ענק, מאיימים על עתידנו – כולל בישראל. עקב כך, גופי תקשורת, דוגמת הגרדיאן הבריטי, יצאו בהנחיה רשמית שלא להשתמש במונחים כמו "ההתחממות הגלובלית" או "שינוי האקלים", אלא לקרוא לילד בשמו: "משבר האקלים". אבל, האם זה בכלל משנה איך נקרא לתופעה הזו?
שפה יוצרת מציאות
אדוארד ספיר ובנג'מין לי-וורף, מאבות הבלשנות המודרנית, עסקו בחקר שפות של קבוצות ילידים וניסו להראות שהשפה מתווכת בינינו לבין העולם, ושכל שפה, על כל מונחיה השונים והתחביר הייחודי שלה, תתווך לנו את העולם באופן שונה. בהתאם למחקריהם, הם ניסחו את השערת ספיר-וורף (Sapir-Whorf Hypothesis), שלפיה השפות מחלקות את העולם לקטגוריות, שמשפיעות על האופן שבו הדוברים מבינים את העולם ומתנהגים בו.
באחד המחקרים של ספיר הוא הדגים כיצד נטייה זאת להבין מונחים משפיעה על התנהגותם של בני אדם, והמחיש את ההבדלים בין היחס למכל שסומן כ"מכל דלק", לבין כזה שסומן כ"מכל דלק ריק". גם במכל דלק ריק קיימים אדים מסוכנים שעלולים להתלקח ולגרום לפיצוץ, אך הוספת המילה "ריק" הובילה אנשים שלא להתייחס לסכנה הממשית שטמונה במכל – ולעשן סיגריות בקרבתו. "האסוציאציה של אנשים למילה 'ריק' היא שמכל הדלק לא פעיל – כלומר, המונח שאנחנו משתמשים בו יכול להכתיב את ההתנהגות שלנו", אומרת פרופ' מלכה רפפורט חובב מהחוג לבלשנות באוניברסיטה העברית.
עקב חשיבותה והשפעתה של השפה, שינויי מונחים יזומים מתרחשים כיום בתחומים שונים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא הניסיון ליצור שפה מגדרית מכילה ושוויונית יותר, שמאפשרת לפנות לא.נשים שונים בהתאם למגדר שהם מזדהים אתו. מגמה זו הגיעה אף לגופים כמו האו"ם והאיחוד האירופי, שפרסמו הנחיות רשמיות לשימוש בשפה שוויונית בהיבט המגדרי. מהלכים כאלה מתבצעים גם בשפה העברית: כך למשל, יוזמת "דברו אלינו" ניסחה מדריך מקיף לכתיבה שוויונית שמאפשרת הכלה של כל המגדרים.
ההשפעה של המינוח
"כל מונח מחלק את העולם למה שבתוך מה שהוא מתייחס ולמה שמחוץ לו – המילה עגבנייה, למשל, מחלקת את העולם למה שהוא עגבנייה ומה שהוא לא עגבנייה", מסבירה רפפורט חובב. לטענתה, הנטייה הפסיכולוגית שלנו היא שלא לשים לב להבדלים בין דברים שונים שנמצאים תחת אותו המונח – כלומר, גם כשיש עגבניות שונות, נתייחס לכולן פשוט כ"עגבנייה".
השפעה זו של המינוח על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות רלוונטית גם לתחום האקלים. השימוש במונח "התחממות", לדוגמה, יציב בפנינו שתי אפשרויות: עולם שמתחמם או עולם שלא מתחמם – וכך אנשים כמו טראמפ יוכלו לפקפק בקיומה של התחממות בעולם שבו הטמפרטורות הקרות שוברות שיאים. לדברי פרופ' אילת ברעם-צברי, ראש קבוצת המחקר לתקשורת המדע בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, גם השימוש במונח "שינויים" לאו דווקא ממסגר את התופעה השלילית בצורה הנכונה. "שינוי יכול להיות לטובה או לרעה או להיות נטרלי – ולשימוש במונח משבר, לעומת זאת, יש באופן ברור קונוטציה שלילית", היא אומרת.
דוגמה אחרת היא המונח "כלים חד-פעמיים". השימוש הנפוץ בו מסתיר את העובדה שכלי פלסטיק אלו יישארו בסביבה גם בעוד מאות ואלפי שנים.
טבעי, או מזהם?
נושא שינויי המונחים בהקשר משבר האקלים עלה לאחרונה לכותרות בישראל עקב הפנייה ששיגרה אל האקדמיה ללשון השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, שבה הוצע להחליף את המונח "גז טבעי" ב"גז מחצבים", נוכח העובדה שגז זה הוא דלק מאובנים, שעשוי בעיקרו ממתאן – גז החממה השני לאחר פחמן דו-חמצני בתרומתו למשבר האקלים והחזק ממנו פי 28 בהשפעתו על אפקט החממה במהלך שהות של 100 שנה באטמוספרה. "המונח 'גז טבעי' תורם לבלבול ולחוסר בהירות בציבור בנוגע לטיבם של מקורות אנרגיה מבוססי דלקים מאובנים, לרבות תערובות הגזים המופקות מבארות גז בישראל ובעולם", כתבה השרה בפנייתה. "המונח 'גז טבעי' יוצר מצג שווא כאילו הפקה ושרפה של גז אינן מזהמות, משל היה אנרגיה נקייה".
"כיום, דברים 'טבעיים' הם לרוב כאלה שאנחנו מייחסים להם משמעות חיובית – ולכן, הנטייה שלנו היא לחשוב שגם גז טבעי הוא משהו חיובי", אומרת רפפורט-חובב. זאת על אף שלא מדובר במקרה היחיד שבו משהו "טבעי" הוא לא חיובי: ציאניד (מימן ציאנידי, שנמצא בכמויות מזעריות בשקדים וברוב הפירות שמכילים חרצן) ומגוון רחב של רעלנים קטלניים שמיוצרים על ידי נחשים, עכבישים, מדוזות וחסרי חוליות ימיים – כולם טבעיים לחלוטין.
לבינתיים, מהשרה זנדברג נמסר: "אנחנו עדיין ממתינים לתגובת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון בנושא, אבל במשרד להגנת הסביבה כבר קבענו עובדה: לא משתמשים יותר במונח 'גז טבעי'". לטענת פרופ' ברעם-צברי, לצעד כזה כשלעצמו יכולה להיות השפעה רבה. "השרה זנדברג לא מסתובבת בחוגים עלומים – היא קובעת מדיניות", היא אומרת. "בהתאם, זה המונח שהתעשייה שעובדת מול קובעי המדיניות תצטרך להשתמש בו, וזה השפה שחלק מהעיתונאים יתחילו להשתמש בה. אני מאמינה שהשימוש במונח יחלחל, ושעצם השינוי שלו יכול להשפיע על האופן שבו אנשים יתפסו את הגז הזה".
בתקופה שבה האקלים רק משתנה עוד ועוד לרעה, ייתכן מאוד שיש הצדקה לשנות גם את המונחים שבהם אנחנו משתמשים ל"משבר האקלים" ו"גז מחצבים", ואם וורף וספיר צודקים – אולי הדבר יוכל לעזור לנו לשנות ולו במעט גם את המציאות.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
