בזמן שהאנטישמיות בעולם מזנקת - יש מי שלא מפחד ומתייצב לצד ישראל: ב-7 באוקטובר, כששמעה על מתקפת הטרור הרצחנית של מחבלי חמאס, שלחה פטרה ברנדורף מהעיר דואיסבורג בגרמניה הודעה לחברתה, עידית זלטנרייך - המכהנת מנהלת פרויקטים באגף לקשרי חוץ ופיתוח משאבים של המכללה האקדמית תל אביב יפו. ההתכתבות בין השתיים הובילה חמישה חודשים מאוחר יותר לערב התרמה למען ישראל והחטופים, שאליו הגיעו גם בכירים בגרמניה.
אירוע ההתרמה התקיים תחת אבטחה כבדה מאוד במבנה השייך לקהילה היהודית בעיר. למרות החששות, האולם היה מלא. קהילה קטנה בגרמניה, המורכבת מאנשי רוח ואמנים לא יהודים - כמו ברנדורף - בחרו בדרך הנכונה, ויצאו בלי חשש לתמוך בישראל.
"המדינה התהפכה ב-7 באוקטובר וכך גם המכללה", סיפרה זלטנרייך. היא אמרה כי 25 סטודנטים מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו נפגעו בצורות שונות במתקפת הטרור ובלחימה שלאחר מכן. הסטודנטיות אלה חמוי ועמית להב ז"ל נרצחו במסיבת הנובה. בנוסף גלעד מולכו, לוחם במילואים, נפל בהתקלות בגבול הלבנון ואלון שמלי נרצח בפיגוע במצרים, שניהם בוגרי המכללה.
זמן קצר לאחר תחילת המלחמה גיבשו ראשי המכללה "חליפת סיוע" אישית המותאמת לכל סטודנט. "היה לנו ברור מההתחלה שכל אחד צריך משהו אחר. אחד סיוע כלכלי בגובה אחד ואחר בגובה אחר וכך גם פתרונות דיור. לדוגמה, יש לנו סטודנטית שגרה במעונות עם ההורים שלה".
יריב זולטן, סגן הנשיא לקשרי חוץ לפיתוח משאבים, הוסיף: "זו התמודדות מאוד מורכבת, שדורשת גם מעקב אחרי כל התפתחות. הטיפול לא נעצר במשפחות שנפגעו במתקפה, אלא נמשך גם מול המשפחות של המילואימניקים. הסיוע למשפחות מתבטא בכל פרמטר. מצרכים אישיים למשפחות דרך הקלה במה שניתן במילואים כמובן ועד לבקשות חריגות".
בינתיים ברנדורף, חברי הקהילה ואנשי המכללה מתארגנים לתחילת הערב. דיוקים אחרונים של הנאומים, צפייה לכמות אנשים מכובדת. לאולם נכנסה בשלב זה ברבל באס, נשיאת הבונדסטג, יחד עם צוותה. היא לוותה גם בראש העיר של דואיסבורג, סורן לינק.
המחשבה כי חלק ניכר מהאנשים הללו בכלל לא יהודים מרגשת. בקהל פגשנו את כריסטיאן מאייר (65), פרופסור לפיזיקה כימית המתגורר בעיר, ששמע על המיזם והחליט לקחת חלק. "הקשר שלי לישראל מתחיל עוד מהעבר. אני בקשר עם מדענים ממכון ויצמן, שם אנחנו עובדים על מחקרים יחד", הוא סיפר. "כששמעתי על מה שקרה לכם במתקפה הנוראית, הרגשתי ממש כאב , לא רק באופן ריגשי, אלא גם פיזי ממש. ולכן רציתי מיד לקחת חלק בפרויקט המיוחד שהקימה פטרה".
איך מגיבים לזה בסביבתך שאלתי. מאייר השיב: "שמע, מצד אחד אנחנו חיים כאן בבועה. הקהילה שלנו תומכת בישראל ואנחנו נמצאים יחד, ועובדים יחד. אז פחות חשופים לשאר. אבל אי אפשר להגיד שאין אנטישמיות. זה קיים ורואים את זה צף כרגע בעולם בגלל המלחמה. לטעמי יש שני סוגי אנטישמיות כאן באזור. ראשית, העובדה שיש כאן מהגרים ממדיניות עוינות לישראל ושנית דור מבוגר מאוד שמכיר את ההיסטוריה מהצד הלא נכון. אבל אני חייב להגיד ש-7 באוקטובר הייתה נקודת מפנה חשובה ביחס לישראלים ויותר מכך דווקא ביחס לפלסטינים שהפך יותר ביקורתי".
על הבמה נאמה נשיאת הבונדסטאג באס. דבריה היו ברורים. "היום יותר מתמיד, עלינו בגרמניה לעמוד ולהביע סולידריות עם אחינו היהודים", היא אמרה. מאז 7 באוקטובר יותר מ-2,000 פשעים אנטישמיים בוצעו וזו בושה למדינה שלנו. עלינו, כולנו, לצאת נגד האנטישמיות - באופן פומבי וציבורי ובחיי היומיום - בין אם זה מתבטא במילים ובין אם במעשים. לכולנו יש את האחריות הזו. בפסטיבל נובה השתתפו צעירים מכל העולם, ועשו מה שצעירים צריכים לעשות: חגגו את החיים והחירות. וביניהם גם סטודנטיות וסטודנטים של המכללה האקדמית תל אביב יפו. הם חוו כיצד חמאס רוצח יותר מ-360 צעירים וצעירות".
באס סיפרה על ביקורה בכפר עזה לאחר מתקפת הטרור. "ראיתי במו עיניי את פגיעתו של הטרור שם, וכמובן גם באתר פסטיבל נובה", היא אמרה. "הפגישות עם משפחות החטופים ושל מי שנרצחו ריגשו אותי עמוקות. הם חייבים להשתחרר לחופשי. היה לי חשוב לראות ולהראות שזה לא דבר אבסטרקטי ,אלא אירוע ששינה את חייהם של יהודים ויהודיות ברחבי העולם".
באס הזכירה את שיתוף הפעולה עם המכללה האקדמית תל אביב-יפו, דבר שאיפשר את קיום ערב ההתרמה. בסיום הערב, שכלל קטעי שירה וקריאה, מיהרה ברנדורף לעמוד בסמוך לקופת התרומות. היא חייכה ליוצאים, בהם גם אמנים והסבירה בלי מילים להוציא את הארנק ולתרום.
הקהילה של ברנדורף מורכבת מאמנים מסוגים שונים, העובדה כי הם יוצאים בגלוי ותומכים באירוע פתוח בישראל הוא לא דבר שיש לזלזל בו. גם אם זה קורה במבנה של הקהילה היהודית בעיר, בטח אחרי מה שקרה בפסטיבל ברלין ומה שעוד צפוי לאמנים שיבקשו להביע תמיכה בישראל. קופת התרומות התמלאה. ברנדורף מחייכת: "אני מקווה שזו רק ההתחלה, יש לנו עוד הרבה תוכניות לסייע לישראל , רק שתיגמר המלחמה ויחזרו החטופים", היא אומרת.
הכותב היה אורח של המכללה האקדמית תל אביב-יפו בגרמניה
