באתר הפסולת אפעה בדרום מתריעים כי בעוד ארבעה עד שישה חודשים המקום לא יוכל לקבל עוד פסולת. המצב נובע מכך שבישראל, בניגוד מוחלט לעולם המערבי, ממשיכים להטמין את הפסולת. 75% מהפסולת בישראל מוטמנת באדמה, לעומת 20% במדינות בעולם המערבי. בנוסף, הישראלים מייצרים יותר אשפה ליום מאשר במדינות האיחוד האירופי - 1.79 ק"ג ליום.
בשבוע שעבר הציג המשרד להגנת הסביבה את ההתקדמות האסטרטגיה לטיפול בפסולת במועצה הארצית לתכנון ובנייה. במשרד שמים דגש על קידום הקמת תשתיות טיפול בפסולת, אבל בינתיים אנחנו דורכים במקום. או יותר נכון - טובעים בפסולת.
אל מול הכמויות הגדלות והולכות של פסולת להטמנה, צומצמו לאורך השנים במכוון אפשרויות ההטמנה במטמנות הבודדות שעוד נותרו בארץ. המטרה הייתה שהשוק כבר יסדיר את עצמו. אבל הפסולת לא נעלמת והשוק לא ממש ניתב את עצמו למקום שבו המשרד להגנת הסביבה רצה.
"עד שהעיריות לא יחוו את המשבר הזה בחדרי האשפה של התושבים וברחובות - זה לא ייפתר. הזבל לא מעניין אף אחד". אומר גיל ליבנה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה. "קיבולת הקליטה של מטמנת אפעה, שהיא המטמנה 'הלאומית' שלנו, קפצה לכ-11 אלף טונות ביום. זה מטורף. יש לכך משמעויות גדולות של עומסי תנועה ופקקים. המשבר כבר כאן. הדבר גורם גם לעלייה בעלויות לרשויות. וזה לא שיש תוכנית להקמת מטמנה חדשה או פיתרון בשנה-שנתיים הקרובות. גם אם יתכננו מטמנה חדשה, זה ייקח לפחות שנתיים עד שתעבור את ההליכים הסטטוטוריים והכנת הקרקע".
כמובן שצריך להדגיש שהטמנה היא לא הפיתרון הרצוי. הובלות פסולת מערי הצפון למטמנות הדרום - כ-300 ק"מ לכל כיוון - הפכו למציאות יום יומית, יחד עם התורים הארוכים המשתרכים בכניסות למטמנות אלה. הפתרון הוא כמובן להפריד את הפסולת ולמחזר אותה. אבל מתקני מיון הפסולת נמצאים בבעיה. צינור החיים שלהם הם המענקים שהמשרד להגנת הסביבה נותן להם. בלי הכסף - העסק לא ממש כלכלי. החקירה של חברת ורידיס, שהפעילה אתר אתר טובלן, הכניסה את כל השוק לסחרחורת, ואז גם חלוקת המענקים שונתה.
"בעיה אחת היא ההטמנה, ובעיה נוספת שצפה בשבועות האחרונים תורמת ומחמירה את משבר הפסולת, וזה השינוי שהמשרד להגנת הסביבה יזם לגבי נושא המענקים למתקני המיון", אמר ליבנה. "בלי סובסידיות ומענקים לא משתלם להם למיין את הפסולת. השינוי הזה פוגע באפשרות לקבל את המענק. זה משפיע על כל מתקני המיון. יש את מפעל RDF בחיריה, יש מתקן בעטרות שמשרת את ירושלים ויש מתקן בעפולה שמשרת את אזור הצפון. ופשוט לא משתלם להם".
על הפעילות בחיריה, סיפר ליבנה: "ביום אנחנו קולטים באיגוד בערך 4,000 טונות בממוצע. בפסח צפויים ימי שיא. לפני החג ואחרי קלטנו בשיא גם מעל 6,000 טונות ביממה. אתר חיריה פתוח 24 שעות ביממה. אנחנו צופים עומסים גדולים ברמדאן ולקראת הפסח, חג ראשון ושני. אני מאוד מוטרד מהנושא. שרשרת הטיפול בפסולת מאוד שברירית ובמקרי קיצון היא יכולה להישבר".
במועצה הארצית הציג המשרד להגנת הסביבה יוזמות בשלבי תכנון וייזום שונים להקמת כ-25 מתקני טיפול מתקדמים בפסולת בכל רחבי הארץ עד שנת 2035, בהם חמישה מתקני השבת אנרגיה, 11 מתקנים לטיפול בפסולת אורגנית ותשעה מתקני מיון. כל זאת, בנוסף למתקנים הקיימים. כדי לטפל בכלל הפסולת בישראל כך שלא תהיה הטמנה ישירה כלל, נדרשים עוד כ-35 מתקנים נוספים עד שנת 2040. הבעיה היא שאנחנו נמצאים בשנת 2024 ועוד רגע אחד מאתרי ההטמנה הגדולים ביותר בארץ עלול לסגור את שעריו.
"נוצר כאוס. מפעל המיון בעפולה השבית חצי מהפעילות שלו", אמר ליבנה. "אצלנו בחיריה, במפעל המיון RDF, הורדנו את הפעילות לחצי. המשמעות היא שאנחנו שולחים יותר פסולת להטמנה, תופעה לא רצויה בכלל. השינויים במענקים למתקני המיון הם לא בגלל המלחמה, אלא תוצאה של ניסוי וטעייה שמובילי המדיניות נוקטים בו. אלה כספים שמגיעים מקרן הניקיון, מהיטלי ההטמנה שאנחנו משלמים. גם לפני המלחמה משרד האוצר לקח הלוואות מהקרן במאות מיליונים ועכשיו הוא רוצה יותר. אבל הסיבה שמשרד האוצר מגיע למצב הזה הוא שיש קרן ניקיון, שלא מממשת את הייעוד שלה".
ליבנה המשיך לתאר את המצב העגום: "יש כאן שני עולמות נפרדים. עולם המציאות שקורס תחת סוגיית ההטמנה, מפעלי מיון שקורסים תחת חוסר הכדאיות להפעיל אותם, לעומת העולם של המשרד להגנת הסביבה בירושלים שלא מתכתב עם המציאות. פסולת לא יכולה להיפטר מעצמה. היא ממשיכה לזרום בכל דקה, בכל שעה מכל מקום בארץ. אם נגיע למצב שבו לא נוכל לתת את הטיפול לעיריות - הן יצטרכו לעצור את פינוי האשפה. יהיה פה משבר תברואתי. נוצר משבר אמון בין אלה שפועלים בענף הפסולת לבין המשרד להגנת הסביבה".
אלעד עמיחי, סמנכ"ל בכיר לשלטון מקומי - האחראי על נושא הפסולת במשרד להגנת הסביבה, מסר בתגובה כי "כדי להפוך את המגמה צריך מערך תשתיות לאומיות לטיפול בפסולת וזו המגמה שלנו. בכל רחבי הארץ יש יוזמות משמעותיות בנושא, חלקן בבנייה וחלקן על שולחן התכנון. תמיד נצטרך מתקנים להטמנת פסולת. העתודה העיקרית היא באתר אפעה. צריך להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות. בדרום יהיה את אפעה, בצפון את אתר חגל וטליה ומרבית ההטמנה תהיה באתרים הללו. צריך להיערך שם בנפח הטמנה מספק. יש תא שטח באפעה שיהיה מוכן לקלוט פסולת תוך כמה חודשים, אבל יש חוזה מול רמ"י ואתר אפעה. אנחנו מעריכים שזה ייפתר בימים הקרובים. שאר הפסולת תגיע למתקני השבת אנרגיה, מיון ועוד".
על מיון פסולת ציין עמיחי כי "איגוד ערים דן לתברואה מתעכב בנוגע למכרז לטיפול בפסולת מסיבותיו, כך שכל הפסולת שתגיע לחיריה תעבור מיון. אנחנו חייבים להאיץ את הקצב. מתקני המיון כולם מקבלים תמיכה מהקרן לשמירת הניקיון, והם צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים". על השינוי במענקים למתקני המיון הסביר כי אלה נעשו בעקבות חקירות בחודשים האחרונים במתקן המיון של משואה בבקעת הירדן בבעלות ורידיס.
מאתר אפעה נמסר: "בתוך 6-4 חודשים יסתיים מקום ההטמנה הנוכחי לפסולת מעורבת באתר אפעה. לאחרונה התקבל תא שטח נוסף (תא 7) להמשך הטמנה, אך לצערנו על פי הנחיית המשרד להגנת הסביבה, ניתן יהיה להטמין שם רק שאריות מיון".
