סטארשיפ בדרך לניסוי נוסף
חברת ספייס אקס (SpaceX) הכריזה כי בכוונתה לבצע ב-18 בנובמבר את טיסת הניסוי השישית של מערכת סטארשיפ, שתכלול שוב לכידה של טיל השיגור, סופר-הבי, בזרועות כן השיגור. בהודעת החברה נאמר כי מטרת הניסוי השישי תהיה הרחבה של מעטפת היכולות של טיל השיגור ושל החללית עצמה, ה"שיפ", כדי להתקדם לקראת שימוש רב פעמי בכל מרכיבי המערכת, כלומר הנחתה רכה הן של טיל השיגור, והן של החללית.
הניסוי החמישי של ספינת החלל של SpaceX
(צילום: רויטרס / SpaceX)
בניסוי החמישי של המערכת, לפני כחודש, הטיל חזר כמתוכנן לכן השיגור בפעם הראשונה, ונתפס בזרועותיו. החללית עצמה המשיכה לחלל, בלי להיכנס למסלול סביב כדור הארץ ונכנסה חזרה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי. לאחר ששרדה את ההתחממות בחזרה לאטמוספרה ביצעה תמרון של נחיתה רכה מעל המים, בדיוק באתר המיועד, ואז התרסקה כמתוכנן לים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
לעבור את הקיר
הדמיה מוצלחת של מודל פרמי-האברד
חלב פרה ואבעבועות קוף: מחלות ללא גבולות
הניסוי השישי אמור לחזור במידה רבה על המתווה הזה, כשההבדל העיקרי יהיה הפעלה מחדש של אחד ממנועי החללית בחלל, לקראת תמרון החזרה לאטמוספרה. הפעלת מנועים היא שלב חיוני בהחזרת החללית מטיסה מסלולית, שהחברה תצטרך לבצע בניסויים הבאים, לקראת נחיתה רכה גם של החללית עצמה.
כמו כן החברה מתכוונת לעשות שורת ניסויים במגן החום של החללית, בהם שינוי מיקום של חלקים ממגן החום ובדיקת עמידות של חומרים חדשים. היא גם מתכוונת לבחון כניסה לאטמוספרה בזווית חדה יותר, ושינויים קלים נוספים בתמרון החזרה לאטמוספרה והדמיית הנחיתה מעל המים. כמו כן, בניסוי הקרוב הנחיתה במים מתוכננת להתבצע באור יום, כדי לקבל יותר תיעוד חזותי שלה לצורך ניתוח הביצועים.
גם בטיל השיגור ייבחנו אלמנטים חדשים שנוספו למערכת מאז הניסוי האחרון, בהם הגדלת היתירות במערכות ההנעה, שיפור החוזק המבני בכמה מקומות רגישים, קיצור ההליך לריקון הדלק שנותר במכלים לאחר הנחיתה ושדרוגים למערכת התוכנה ולהגדרות הבטיחות של מערכת הנחיתה האוטומטית. בחברה מדגישים כי נחיתת הטיל בכן השיגור מתבצעת רק אם כל תנאי הבטיחות מתקיימים – בטיל עצמו ובאתר השיגור – ולאחר אישור סופי של ראש צוות הבקרה. במקרה שיש חשש לסיכון בטיחותי, הטיל יופנה להתרסקות בים.
סטארשיפ היא מערכת השיגור לחלל הגדולה ביותר שפותחה אי פעם. בספייס אקס מתכננים להגיע למצב ששני מרכיביה, הטיל והחללית, יוכלו לשוב לנחיתה רכה באתר השיגור, ואחרי זמן מינימלי של בדיקות בטיחות והכשרה, יהיו מוכנים שוב לטיסות נוספות. מערכת רב שימושית כזו תאפשר לחברה להוזיל עוד את עלויות השיגור לחלל, שלה ושל לקוחותיה, וכמובן לשגר מטענים גדולים בכמות רבה, בדרך ליעד הסופי של המייסד והמנכ"ל, אילון מאסק, להקים באמצעות סטארשיפ מושבה מאוישת על מאדים.
רכב הנחיתה על הירח נחשף
עוד לפני שתגיע למאדים, חללית סטארשיפ נבחרה לשמש רכב הנחיתה על הירח במשימות המאוישות הראשונות של תוכנית ארטמיס. סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, בחרה ב-2021 בהצעה של ספייס אקס, והעניקה לה קרוב לשלושה מיליארד דולר לפיתוח רכב הנחיתה.
דגם של החלק העליון של רכב הנחיתה, שבו יחיו ויעבדו האסטרונאוטים שינחתו על הירח, מוצב במרכז הפיתוח של החברה בבוקה צ'יקה שבטקסס, אבל פרטי התכנון, ובעיקר העיצוב הפנימי שלו, לא פורסמו רשמית. לאחרונה, בזכות כמה הדלפות מידע מהמורה טום ביקמור (Bickmore) שהורשה לבקר בתוך הדגם, וממעצב התלת-ממד TheSpaceEngineer, נחשפו פרטים חדשים על רכב הנחיתה. עם זאת, יש לציין שהם מבוססים בינתיים על דגם בלבד, ואינם משקפים בהכרח את התכנון הסופי שלו.
5 צפייה בגלריה
מקום לעשרים אנשי צוות. תרשים העיצוב הפנימי של סטארשיפ בתצורת רכב הנחיתה על הירח, באיור של TheSpaceEngineer, על פי המידע מטום ביקמור
(צילום: מתוך חשבון X של TheSpaceEngineer)
רכב הנחיתה יהיה חללית סטארשיפ בגובה כמה עשרות מטרים, שאת רוב נפחו יתפסו המנועים, ובעיקר מכלי הדלק. החלק המאויש יהיה בחלק העליון, בצורת חרוט בעל קצה מעוגל, והוא יורכב משני מפלסים עם סולם שיחבר ביניהם דרך פתח במרכז הרצפה/תקרה. המפלס התחתון, בעל תקרה נמוכה יחסית, יכיל חללי אחסון לציוד, ואת מערכות תמיכת החיים, מערכת ויסות הטמפרטורה, מזון ומים, וכנראה גם תאי שירותים לאסטרונאוטים.
הסיפון העליון יכיל תאים אישיים לאסטרונאוטים, מסודרים לאורך היקף החללית. בסך הכול יש אפשרות להכניס לחללית עד עשרים תאים כאלה, כך שמשימות הירח יוכלו לאכלס צוות גדול במיוחד. בנוסף, בסיפון הזה יהיה מכרז הבקרה והשליטה – מעין "תא טייס" עם כורסאות לארבעה אנשי צוות מול צגי המגע שמשמשים להפעלת החללית ומערכותיה. צגים נוספים מסביב ישמשו מעין "חלונות וירטואליים" ויספקו לצוות מידע על מה שקורה בחוץ. בשונה מהסיפון התחתון, התקרה הקמורה של הסיפון העליון תגיע לגובה של כ-12 מטרים, כשהחלל הגדול יאפשר לאנשי הצוות להתאמן על התפקוד בתנאי חוסר כבידה בדרך לירח, לקראת העבודה בכבידה החלשה על פניו.
בניגוד לחלליות אפולו, שבהן האוויר כולו רוקן מרכב הירח כשהאסטרונאוטים יצאו אל פני השטח, והיה צריך לדחס אותן שוב כשהם חזרו פנימה, ברכב הנחיתה של ספייס אקס יהיה מנעל אוויר – תא מעבר שמאפשר לכמה אסטרונאוטים כל פעם לצאת או להיכנס. מכיוון שחלל המחיה והעבודה של האסטרונאוטים יהיה החלק העליון של החללית, מנעל האוויר יוביל למעלית מיוחדת שתיקח את האסטרונאוטים לפני השטח ותעלה אותם בחזרה.
(מבט מרתק אל רכב הנחיתה, גם אם זה בינתיים רק דגם קונספוטאלי. סרטון עם הדמיות תלת-ממד של הדגם - באנגלית)
אף על פי שהמשימה הראשונה בתוכנית ארטמיס, טיסה לא מאוישת של חללית אוריון סביב הירח, התקיימה כבר לפני כשנתיים, המשך התוכנית עדיין מתפתח בקצב איטי למדי. המשימה השנייה, טיסה של ארבעה אסטרונאוטים סביב הירח בלי נחיתה מתוכננת רשמית לסוף 2025, אם כי סביר להניח שתידחה. הנחיתה המאוישת הראשונה מיועדת להתקיים שנה לאחר מכן, אך גם כאן סביר שיהיו דחיות. המועדים תלויים בסופו של דבר גם בקצב ההתקדמות של ספייס אקס בפיתוח הסטארשיפ, בהתקדמות של נאס"א במרכיבים שלה במשימות, ולא מעט גם בסדר העדיפויות של הממשל החדש-ישן בבית הלבן, שיצטרך להחליט גם באיזו מידה לתקצב את תוכניות החלל של ארצות הברית, ואיך לחלק את העוגה בין הגופים הממשלתיים למגזר הפרטי.
ההודים מתעכבים
לא רק תוכנית החלל של ארצות הברית מתעכבת, גם סוכנות החלל של הודו הודיעה השבוע כי משימת החלל המאוישת הראשונה שלה, שתוכננה לשנה הבאה, תידחה ל-2026. ראש סוכנות החלל ההודית (ISRO), סמינדהרה סומנת (Somanath), אמר השבוע בהרצאה בניו דלהי כי הסיבה לדחייה היא זהירות ורצון לבחון את כל המרכיבים בתוכנית "גגנאיאן" (Gaganyaan), שנועדה להפוך את הודו למדינה הרביעית שמשגרת בכוחות עצמה בני אדם לחלל, אחרי רוסיה, ארצות הברית וסין.
5 צפייה בגלריה
בודקים בשיטתיות את כל המערכות. טיל השיגור ההודי LVM3 שיטיס לחלל את המשימות הלא מאוישות ובהמשך גם את האסטרונאוטים של הודו
(צילום: ISRO)
"אלה מערכות מורכבות ואנו מפתחים כל אחת מהן בתהליך שיטתי", אמר סומנת. "אני לא רוצה שיקרה לנו מה שקרה לסטארליינר של בואינג, לכן עלינו לנקוט משנה זהירות". החללית של בואינג סבלה מתקלות בטיסת הניסוי המאוישת הראשונה שלה, ונאס"א לא אישרה לצוות לשוב בה מתחנת החלל.
במשימה המאוישת הראשונה הודו מתכננת לשגר אסטרונאוט אחד או שניים למסלול בגובה 400 קילומטר. כבר בסוף השנה הזו מתוכננת טיסת מבחן לא מאוישת של החללית שפיתחה הודו. החללית תישא רובוט דמוי-אדם בשם ויומיטרה (Vyomitra), "חבר חללי" בסנסקריט. הסוכנות ההודית מתכננת לפחות ארבע משימות לא מאוישות בטרם תשגר בני אדם ראשונים לחלל, ולאחרונה קיבלה תוספת תקציב של 11 מיליארד רופי – כ-1.3 מיליארד דולר – להשלמת טיסות הניסוי.
הלוויינים האיראניים החדשים
רוסיה שיגרה השבוע שני לוויינים איראניים, במסגרת מה שנראה כהידוק הקשרים המדיניים והצבאיים בין שתי המדינות. הלוויינים האיראניים היו חלק ממטען של 55 לוויינים בטיל סויוז 2.1 ששוגר מבסיס החלל וסטוצ'ני במזרח רוסיה. המטען העיקרי של הטיל היו שני לוויינים רוסיים לחקר ומדידה של פעילות השמש, ועימם שוגרו 53 לוויינים קטנים, בהם שני הלוויינים של איראן.
5 צפייה בגלריה
גם האיראנים שם. שיגור הטיל סויוז 2.1 מרוסיה השבוע, עם שני הלוויינים החדשים של איראן
( צילום מתוך סרטון השיגור של סוכנות החלל הרוסית Roscosmos)
לפי הדיווח בסוכנות הידיעות האיראנית, IRNA, מדובר בלוויינים של חברות פרטיות. אחד מהם הוא קוסאר (Kowsar), לוויין צילום בעל מסה של 30 קילוגרם, והאחר, הודהוד (Hodhod) לוויין תקשורת קטן, שמסתו ארבעה קילוגרמים בלבד. הם אמורים לפעול במשך כמה שנים.
פרידה מטלסקופ ותיק
אחרי כמעט 15 שנות פעילות, טלסקופ החלל האמריקאי NEOWISE סיים את דרכו, ונשרף באטמוספרה כמתוכנן. הטלסקופ שוגר בשנת 2009 כ-WISE – ראשי תיבות של "סקר שמיים בשדה רחב בקרינה תת-אדומה", וייעודו אכן היה לסרוק את השמיים שוב ושוב בחיפוש אחר עצמים מרוחקים. הוא השלים את הסקר הראשון בשבעה חודשים, אך כמה חודשים לאחר מכן אזל נוזל הקירור שלו, והמשמעות הייתה ירידה גדולה ברגישותו.
בנאס"א החליטו לשנות את ייעודו לחיפוש אחר אסטרואידים ושביטים קרובים יחסית, שהטלסקופ יכול לאתר את חתימת החום שלהם כשהם קרבים אל השמש. כך הפכה משימת WISE ל-NEOWISE, כשמשמעות התוספת היא Near Earth Objects, כלומר גופים קרובים לכדור הארץ.
5 צפייה בגלריה
גילה יותר מ-200 אסטרואידים ושביטים חדשים מבחינתנו. העצם הראשון שנמצא בתצפיות של לוויין NEOWISE
(צילום: NASA/JPL-Caltech)
המשימה החדשה הייתה הצלחה גדולה, כשבמשך השנים ביצע הטלסקופ רבבות תצפיות על כ-3,000 גרמי שמיים, ובהם 215 אסטרואידים ושביטים שהתגלו בתצפיות שלו. בנוסף, נתונים מהטלסקופ שותפו עם כמה מיזמי "מדע אזרחי", שבהם הציבור הרחב מוזמן להשתתף בניתוח ועיבוד הנתונים.
בשנים האחרונות הטלסקופ, שהוצב במסלול מעגלי בגובה כ-500 קילומטר, החל לאבד גובה עקב הפעילות המוגברת של השמש, שקרינת החלקיקים הנפלטת ממנה מגדילה את כוח הגרר הפועל על עצמים במסלול סביב כדור הארץ. בסוף יולי השנה כיבתה סוכנות החלל את הטלסקופ, לאחר שצילם את הצילום האחרון שלו, ובסוף השבוע שעבר אישרה נאס"א כי הלוויין נשרף באטמוספרה.
למרות שהוא כבר אינו קיים, לוויין NEOWISE עדיין לא סיים את תפקידו, והנתונים שהוא אסף ימשיכו להעסיק את המדענים – המקצועיים והחובבים – עוד שנים ארוכות. כמו כן, הידע שנאסף בו ישמש לפיתוח הדור הבא של לוויין לאיתור אסטרואידים, NEO, המתוכנן לשיגור ב-2027. "אנחנו מיישמים את הלקחים שלמדנו ב-NEOWISE, ובונים על פיהם לוויין טוב יותר ומשוכלל יותר למציאת אסטרואידים", אמרה המדענית הראשית של המשימה, איימי מיינזר (Mainzer), מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
