המזרח התיכון הוא אחד האזורים הרגישים ביותר בעולם להשפעות שינוי האקלים. הטמפרטורות באזור עולות בקצב הרבה יותר מהיר מאשר הממוצע העולמי, כמות המשקעים פוחתת, ומומחים צופים שהבצורות יגיעו בתדירות ובחומרה רבה יותר. כבר כיום, ניתן לראות את ההשפעות החמורות על האזור.
בעיראק, לדוגמה, סופות חול מתגברות חנקו שוב ושוב ערים השנה, סגרו את המסחר ושלחו אלפים לבתי חולים. במצרים - עליית מליחות הקרקע בנהר הנילוס פוגעת בקרקעות חקלאיות חיוניות.
השנה, הכנס השנתי של האו"ם לשינוי האקלים (COP27), ייערך בשארם א-שייח שבמצרים בחודש נובמבר, מה שיעלה זרקור על האזור. ממשלות בכל רחבי המזרח התיכון כבר התעוררו לנזקים של שינוי האקלים, במיוחד לנזקים שכבר כאמור מתרחשים ופוגעים בכלכלות שלהן. "אנחנו רואים את ההשפעות ממש מולנו. זה לא משהו שיפגע בנו רק עוד 9 או 10 שנים", אמרה למה אל האטו, יועצת סביבתית בנושא שינוי האקלים, שעבדה עם הבנק העולמי ומתמחה במזרח התיכון ובצפון אפריקה. "יותר ויותר מדינות מתחילות להבין שזה הכרחי לפעול", היא אמרה.
למצרים ולמדינות אחרות באזור יש כבר פרויקטים לאנרגיה נקייה. אבל עדיפות עליונה עבורם ל-COP 27 היא לדחוף ליותר מימון בינלאומי כדי שיוכלו להתמודד עם הסכנות של שינוי האקלים.
סיבה אחת לפגיעות של המזרח התיכון היא שפשוט אין מרווח זמן לרכך את המכה על מיליוני בני אדם שהעלייה בטמפרטורות מוצאת: באזור יש כבר טמפרטורות גבוהות ומשאבי טבע מוגבלים, אפילו בנסיבות רגילות.
"לממשלות במזרח התיכון יש גם יכולת מוגבלת להסתגל", נכתב בדו"ח של קרן המטבע הבינלאומית שפורסם מוקדם יותר השנה. הכלכלות והתשתיות חלשות, ולעיתים אין אכיפה. גם העוני נפוץ, מה שמעלה את יצירת מקומות עבודה לראש סדר העדיפויות על חשבון הגנת האקלים. ממשלות עם שלטון יחיד כמו מצרים מגבילות מאוד את החברה האזרחית, ויש פגיעה בכלי חשוב להתמודדות עם שינוי האקלים: שיתוף הציבור בנושאי סביבה ואקלים.
בזמן שהאזור מתחמם ומתייבש, האו"ם הזהיר כי ייצור היבולים של המזרח התיכון ירד ב-30% עד 2025. כמו כן, לפי נתוני הבנק העולמי, האזור צפוי לאבד 6% - 14% מהתמ"ג (תוצר לאומי גולמי) שלו עד 2050 בגלל מחסור במים.
בצורות צפויות להיות תכופות וחמורות יותר. לפי נאס"א, אזור מזרח הים התיכון ראה לאחרונה את הבצורת הקשה ביותר זה 900 שנים. מדובר במכה קשה למדינות כמו סוריה ולבנון, שבהן החקלאות נשענת על גשמים. הביקוש למים בירדן ובמפרץ הפרסי גורם ללחץ שאינו בר-קיימא על מאגרי מים תת-קרקעיים. בעיראק, העלייה ביובש גורמת ליותר סופות חול.
באותו הזמן, עלייה בטמפרטורות של המים והאוויר גורמת לעלייה באירועי מזג אוויר קיצוניים ולעיתים גם הרסניים, כמו שיטפונות קטלניים המתרחשים שוב ושוב במדינות שגובלות באזורנו - כמו סודן ואפגניסטן.
לפגיעה האקלימית יש גם השלכות חברתיות שעלולות להיות מסוכנות. "רבים מאלו שיאבדו את הפרנסה שלהם, שעשו מחקלאות או תיירות יעברו לערים בחיפוש אחר עבודות", אמרה קארים אלגנדי, עמיתה במכון המחקר הבריטי "בית צ'אטאם" (Chatham House), המתמחה במציאת פתרונות לבעיות עולמיות. "זה ככל הנראה יגדיל את האבטלה העירונית, ילחץ על השירותים החברתיים ועלול להגביר מתחים חברתיים ולהשפיע על הביטחון", הוסיפה.
התאמת התשתיות הכלכליות לעמידה בנזק של השינויים האקלימיים תהיה גם יקרה מאוד: בשווי של 3.3% מהתמ"ג של האזור בכל שנה במשך עשר השנים הבאות, מעריכים בקרן המטבע הבינלאומית. ההוצאות יהיו בין השאר על יצירת מערכות יותר יעילות לשימוש במים, שיטות חקלאות חדשות, בניית הגנות חופיות וחיזוק רשתות ביטחון חברתי.
אם כן - אחד מיעדי העל של המזרח התיכון ומדינות מתפתחות נוספות בכנס האקלים שייערך השנה הוא לדחוק בארצות הברית, אירופה ומדינות עשירות נוספות לקיים את ההבטחות שלהן לסייע כלכלית בהתמודדות עם משבר האקלים.
עד כה, מדינות מפותחות לא עמדו בהבטחות אלו. רוב הכסף שהן סיפקו הועבר למדינות עניות יותר כדי לשלם עבור הפחתת פליטות גזי חממה ולא עבור הסתגלות.
עבור כנס האקלים השנה, המוטיב העיקרי שעליו חוזרים פקידי האו"ם, המארחים ממצרים ופעילי האקלים הוא יישום ההתחייבויות. המפגש נועד כדי לדחוק במדינות לפרט כיצד הן יגיעו ליעדי הפחתת הפליטות שהובטחו - ולהבטיח יותר קיצוצים (בפליטות), שכן מומחים סבורים כי היעדים הנוכחיים עדיין מובילים אותנו לרמות הרות אסון של התחממות.
יתרה מזאת, המדינות המתפתחות ירצו שמדינות העשירות יותר יראו כיצד הן עומדות בהתחייבות מהכנס האקלים שהתקיים ב-2021 בגלזגו: לספק 500 מיליארד דולר במימון אקלימי בחמש השנים הקרובות - להבטיח שלפחות מחצית מהמימון הנ"ל יהיה עבור הסתגלות ולא רק להפחתה.
אירועים עולמיים מאיימים לפגוע במומנטום של הכנס. בנוגע לקיצוץ בפליטות - העלייה במחירי האנרגיה העולמיים והמלחמה באוקראינה גרמו למדינות אירופיות לייצר יותר חשמל מפחם - למרות שהם מתעקשים כי מדובר רק בצעד זמני. במזרח התיכון יש גם כמה מדינות שהכלכלה שלהן תלויה במקורות של דלקי מאובנים. כמובן, שסעודיה ומדינות המפרץ הפרסי, אך גם מצרים, עם עלייה גוברת של ייצור אנרגיה מגז טבעי.
גם האינפלציה המתמשכת ואפשרות של מיתון עלולות לגרום למדינות המובילות להסס בהתחייבויות למימון אקלים.
