אם הייתם קוראים כותרת כמו"קנגורו בהיריון מאדם" כנראה הייתם מניחים, בצדק, שזו ידיעה שפורסמה במקור באחד באפריל. אבל כותרות דומות, לפחות מבחינת הקירבה הביולוגית, שטענו כי "חתולת ים נכנסה להיריון מכריש" פורסמו לאחרונה בחדשות בעולם ובישראל, ולא כמתיחה.
דייוויד שיפמן (Shiffman), ביולוג ימי החוקר כרישים, כתב ברשת החברתית בלוסקיי בתגובה לטענה: "מכל הדברים שבהחלט לא קרו מעולם, בטאית ['חתולת ים'] שנכנסה להיריון מכריש הוא אחד מהם".
בטאים הם על-סדרה של דגי סחוס בעלי גוף שטוח וסנפירים דמויי כנפיים, שמכונים "חתולי ים" או "עטלפי ים". תריסניות, טריגונים והמנטה הענק הם בטאים. כרישים שייכים גם הם למחלקת דגי הסחוס. עם זאת שושלות הבטאים והכרישים התפצלו זו מזו לפני יותר מ-200 מיליון שנה, והן שונות זו מזו מאוד ולא אמורות להצליח להעמיד צאצאים יחד. לשם השוואה השושלת של האדם התפצלה מזו של הקנגורו לפני לפחות 150 מיליון שנה, ובן כלאיים של שני המינים הוא בלתי אפשרי.
אם כך, מה מקור הכותרות?
בדיקת בטא
ב-5 בפברואר הודיע צוות אקווריום הכרישים בהנדרסונוויל בקרוליינה הצפונית שבארצות הברית כי שרלוט, נקבה של טריגון עגול קליפורני (Urobatis halleri), בהיריון. מצב קצת מפתיע בהתחשב בכך שאין באקווריום טריגון או שום בטאי זכר אחר.
הסיפור התחיל בספטמבר 2023 כשצוות האקווריום הבחין ששרלוט תפחה. בבדיקת אולטרסאונד נמצאו שלושה גידולים, שהמטפלים של שרלוט חששו שהם סרטן. אולם וטרינר האוקווריום גילה שלא מדובר בסרטן אלא בממצא תמוה יותר – ביצים.
על פי וטרינר האקווריום ומומחי כרישים ובטאים, ההסבר הסביר ביותר לממצא הוא רביית בתולים (פרתנוגנזה), רבייה שבה הנקבה מביאה צאצאים ללא הפריה. ידוע שרבייה כזו מתרחשת לעתים נדירות אצל בטאים וכרישים.
נשיכות קטנות
מסיבה לא ברורה החליט צוות האקווריום לפרסם הסבר נוסף להיריון של שרלוט. הסבר מאוד לא סביר אך מעולה מבחינה שיווקית: הפריה על ידי כריש.
חודשיים לפני גילוי התפיחות בבטנה של שרלוט הכניסו למיכל שלה שני כרישי במבוק זכרים בני שנה מהמין Chiloscyllium plagiosum. במקביל החלו להופיע על גופה סימני נשיכה, וזו לא הפעם הראשונה שבה דגים אחרים נשכו אותה.
מאחר שכרישים נושכים בין היתר גם במהלך הזדווגות, העלה צוות האקווריום את האפשרות שאחד הזכרים הזדווג עם שרלוט והפרה אותה. אולם המרחק המשפחתי של כרישים ובטאים הוא גדול ביותר. הם רחוקים אבולוציונית זה מזה יותר משאנחנו רחוקים מהקנגורו, ורובם המוחלט של בעלי החיים לא יכולים להעמיד צאצאים עם יצורים שקרובים אליהם בהרבה.
כמו כן, התפתחות העובר אצל טריגון עגול, שמשריץ צאצאים חיים, שונה מאוד מאשר אצל כריש במבוק, שמטיל ביצים. בנוסף, לא ידוע אם הזכרים שהיו עם שרלוט במיכל הגיעו בכלל לבגרות מינית.
אם שרלוט אכן הזדווגה עם הכרישים, ואם הם בכל זאת קשורים בצורה כלשהי להיריון שלה, סביר שזה לא בדרך של הפרייה אלא בעקבות סוג מסוים של רביית בתולים שקרוי גינוגנזה (Gynogenesis). רביית בתולים מסוג זה דורשת נוכחות של זרע, שבא במגע עם הביצים אך לא מפרה אותן. קרבת הזרע גורמת לביצים להתחיל בהתפתחות העוברית, אך המטען הגנטי שלו אינו חודר לביצים והצאצאים מכילים רק חומר גנטי מהאם.
ללכת על ביצים
למרות כל ההסברים האלו עדיין יש סיכוי זעום ביותר שהביולוגיה תפתיע, ושיתברר ששרלוט אכן הופרתה על ידי כריש.
לפני כמה שנים חוקרים שניסו לעודד גינוגנזה יצרו בטעות בני כלאיים בין החדקן הרוסי (Acipenser gueldenstaedtii) וחדקן השיניים האמריקני (Polyodon spathula), שני דגים ממשפחות שונות. מבחינת המרחק האבולוציוני זה קצת כמו להכליא בין חתול לנמייה.
עם זאת, שני הדגים בכל זאת קרובים זה לזה יותר משבטאים וכרישים קרובים זה לזה, ומדובר במקרה מוזר ונדיר ביותר שהתרחש בתנאי מעבדה. לכן סביר שאין כל דמיון בין מקרה שרלוט למקרה החדקנים.
בקרוב נגלה כנראה את האמת.
היריון של טריגון עגול קליפורני נמשך כארבעה חודשים ובסיומו מושרצים עד שישה ולדות חיים. בימיהם הראשונים העוברים מקבלים את כל מזונם משק החלמון הצמוד לגופם, ולאחר מכן הם ניזונים מחלב עשיר שמופרש ברחם האם, עד להגחה. שרלוט היתה צפויה להשריץ כבר לפני כשבועיים, והמטפלים מצפים שבכל רגע יגיחו מגופה שניים או שלושה צאצאים.
כשהם יגיחו סוף סוף למי העולם, צוות האקווריום יוכל לבדוק אותם גנטית ולגלות אם הם תוצר של רביית בתולים; אם הם בני כלאיים מוזרים ביותר; או אולי בכלל תוצאה של משהו נדיר אחר: הפרייה של הביצים על ידי זרע טריגון שאולי נשמר בגופה של שרלוט.
