פסל שיש בדמות האל היווני פאן - אל הרועים ועדריהם, שמייצג גם את המוזיקה הפסטורלית והשעשועים - התגלה באתר ארכיאולוגי באיסטנבול.
ארכיאולוגים שחפרו את חורבותיה של כנסייה נוצרית עתיקה באיסטנבול, חשפו פסל פגאני של האל היווני - שנודע כבעל חצי גוף תחתון של תיש וחצי עליון של אדם עם קרניים וזקן - כשהוא מנגן בכלי נשיפה דמוי חליל פאן. החפירות בוצעו במקום שבו עמדה כנסיית סנט פוליאוקטוס, שנבנתה בין השנים 524 ל-527 לספירה בתקופת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, בימים שהעיר הייתה מרכז הנצרות. הייתה זו אחת הכנסיות הגדולות בקונסטנטינופול - כפי שנקראה איסטנבול לפני כיבושה על ידי הטורקים העות'מאנים ב-1453.
התגלית החדשה מגיעה רק כמה שבועות לאחר שנפתחו מחדש חדרים תת-קרקעיים ומנהרה בשטח הכנסייה, זאת במטרה להפוך את האתר לאטרקציה תיירותית ארכיאולוגית. מאהיר פולאט, מנכ"ל עיריית איסטנבול, אמר שהפסל התגלה ב-1 ביוני בצד הצפון-מערבי של הכנסייה, כ-2.6 מטרים מתחת לפני האדמה. גובהו של פסל השיש הוא פחות מ-20 ס"מ, כשמה שנותר ממנו זה רק הראש, פלג הגוף העליון ויד אחת שאוחזת בכלי הנשיפה.
על פי ההערכות הפסל נוצר בתקופה הרומית, לפני חניכת קונסטנטינופול בשנת 330 לספירה כבירתה החדשה של האימפריה הרומית, כך אמר פולאט ל-Live Science.
במיתולוגיה היוונית נחשב פאן לאל הרועים ועדריהם, שמייצג גם את המוזיקה הפסטורלית והשעשועים. ראו בו האנשה של הטבע, שמצד אחד מושך ומפתה בסגולותיו המרגיעות, אבל עשוי להתחלף בזמן קצר לסוער ומסוכן, כשבמיתולוגיה הרומית זכה האל לשם פאונוס. על פי המיתולוגיה היוונית, פאן התאהב בנימפה (יצור על-טבעי במיתולוגיה היוונית) סירינקס, אך זו לא רצתה אותו ופנתה לאלים לעזרה.
על מנת להרחיק את פאן מהנימפה, הפכו אותה האלים לקנה. פאן חתך בתגובה את הקנה לחלקים באורכים שונים ויצר מהם את החליל (בו אחזה דמותו המפוסלת) שנקרא על שמו. בנוסף לכך, המילה פאניקה נובעת משמו של האל היווני, כשעל פי הסברה מקורה מהפחד הפתאומי שחש מי שנתקל בו באזור שומם, או מהפחד שעלה משמיעת קולות מוזרים ומעוררי אימה שהיו בני האדם שומעים בלילות, אשר יוחסו לאל פאן. על כן, הקפידו הרועים לשמור על השקט כדי לא לעורר את חמתו, מה שעלול היה להוביל למנוסת העדרים.
הארכיאולוג וההיסטוריון, פרופ' קן דארק מאוניברסיטת קינגס קולג' בלונדון, שלא היה מעורב בתגלית, אמר ל-Live Science שהפסל של האל פאן היה כנראה בין החפצים הקלאסיים הרבים שהובאו לקונסטנטינופול בין המאה ה-4 למאה-6 לספירה כיצירות אמנות בעלות עניין היסטורי. "אף אחת מהן לא הוצגה בכנסיות או במנזרים, מכיוון שהן שימשו כקישוטים במקומות ציבוריים חילוניים ובארמונות אריסטוקרטיים", אמר פרופ' דארק, שהוסיף כי ייתכן שלאחר המאה ה-6 הופסק ייבוא דמויות מסוג זה מכיוון שהן נתפסו כלא נוצריות בעיני האצולה הביזנטית שהתמקדה פחות בתרבות הקלאסית ויותר בתרבות הנוצרית.