ביוון האוכלוסיה של השקנאים המסולסלים כמעט הושמדה: השנה נספרו רק 1,642 מהם, לעומת 3,359 ב-2021. בבלקן מספרם צנח בכ-40 אחוז ועמד על 3,222. בארצות-הברית מתו מאות נשרים באחד מגני המקלט בדרום. הסיבה: שפעת העופות. בסוף החודש שעבר אושר המקרה הראשון של פוקנה, יונק ממשפחת הלווייתנים, שנדבק במחלה. הפוקנה נמצא בחופי שבדיה ביוני, ולפי המכון הלאומי לשירותי וטרינריה מת משפעת העופות.
שפעת העופות בעמק החולה בשנה שעברה
(צילום: ד"ר מוטי צ'רטר, מכון שמיר למחקר באוניברסיטת חיפה)
עונת הנדידה מעלה את מפלס הדאגה בקרב צפרים, מומחים ומשרדי ממשלה בישראל, לאחר שבשנה שעברה מתו אלפי עגורים באגמון החולה. "מה שחשוב הוא לא מה יהיה, אלא איך המדינה תהיה ערוכה לזה", אומר ד"ר מוטי צ'רטר ממכון שמיר למחקר באוניברסיטת חיפה. "יש שלוש בעיות עם שפעת העופות: היא יכולה לפגוע בלולים, שזו פגיעה גדולה בחקלאות; היא יכולה לפגוע בחיות הבר, כמו שהיה עם העגורים ועם מינים אחרים; והבעיה הכי מסוכנת היא אפשרות של מוטציה שתעבור בקלות גדולה יותר לבני אדם. מי שמטפל בבעיות האלה הם שלושה משרדי ממשלה שונים, וזה מאוד מסובך. לפני שנה לא הייתה אסטרטגיה, ניסו לסגור את האגמון כמו שסוגרים לול תרנגולות, אבל זה לא עובד ככה. השאלה היא מה עשו כדי שהמצב ישתנה אם זה יקרה שוב".
ד"ר צ'רטר מסביר שנדרש לאסוף את פגרי הציפורים כמה שיותר מהר, כי המחלה מתפשטת באכילתם. "אבל זה לא דבר פשוט לעשות. צריך ללמוד תוך כדי תנועה, אבל המידע שלנו משנה שעברה חלקי ביותר. אף אחד לא באמת יודע כמה עגורים וכמה עופות בר אחרים מתו, והמעקב מאוד חשוב להבנת המחלה. מחר יתחילו ציפורים חולות למות בחיפה ובתל-אביב. איך מטפלים בזה? אי-אפשר לשלוח אנשים לאסוף את הפגרים בגלל הפחד של הדבקה בבני אדם".
רשות החירום הלאומית (רח"ל), שניהלה את האירוע, פירסמה מסמך היערכות לקראת התפרצות אפשרית נוספת של שפעת העופות בעונת הנדידה הנוכחית. אחת המסקנות הייתה הצורך בפעולות לניטור אקטיבי באחריות רשות הטבע והגנים, אלא שאין לכך תקציב. אורי נווה, מנהל מחוז מרכז של רשות הטבע והגנים, אמר כי "היו כמה דיונים והמלצות שאנחנו לא משוכנעים שייושמו. הגשנו למשרד החקלאות ולמשרד להגנת הסביבה תוכנית לניטור מחלות בחיות בר, שעולה פחות ממיליון שקל בשנה וחיונית לבריאות של חיות הבר, חיות המשק ובעיקר בני האדם, אבל היא לא תוקצבה. אין גם תקציב לחיזוק המעבדות שעוסקות בניתוח הנתונים שנאספים. זה עובד באותה צורה שהטיפול בקורונה עבד. אף אחד לא נותן את הכלים לגורמים שיודעים לעשות את העבודה כראוי. אנחנו מאוד לא שקטים".
פרופ' נגה קורנפלד-שור, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, הסבירה כי משבר האקלים והפגיעה בשטחים הפתוחים בישראל גורמים לעופות להתרכז במקורות המים ובבתי הגידול שנותרו. "אנחנו עלולים ליצור הדבקות בין עופות שלאו דווקא היו נדבקים אם לא היינו פוגעים בסביבה", היא אומרת. "ההתקבצות הזו, כמו שאנחנו יודעים בגלל הקורונה, מעלה את סיכויי ההדבקה, והמחלה מתפשטת כשהעופות עוברים מגוף מים אחד לאחר. עד היום זני שפעת העופות היו מדביקים את עופות הבר, אבל הם היו רק חולים. וזה השתנה, בארץ ובעוד הרבה מקומות בעולם. המחלה פוגעת בעיקר בעופות מים, אבל גם עופות דורסים שניזונים מפגרים יכולים להיפגע. זה מאוד מדאיג וזה משהו שאנחנו צריכים להיערך אליו".
רוב הסמכויות נמצאות אצל משרד החקלאות ומשרד הבריאות. פרופ' קורנפלד-שור אמרה כי הם מנסים לקדם, יחד עם רט"ג, ניטור אקטיבי של עופות בר, מה שיכול לתת לנו התרעה מוקדמת על התפרצות, אבל "אנחנו עובדים על התקצוב של התוכנית. אני לא יכולה להתחייב שזה יקרה השנה".
נודדות, אבל פחות
אחת הסיבות העיקריות להתפרצות המגפה בעגורים הייתה התלהקות העופות באגמון וההאכלה שלהם בצפיפות. כעת פועלים לצמצם את פרוייקט האכלת העגורים - מיזם משותף לחקלאים, לקק"ל ולחברה להגנת הטבע - כדי לעודד אותם להמשיך בנדידה. ממצאי התחקיר הלאומי לבחינת אירועי שפעת העופות הם תמרור אזהרה: בהתפרצות אשתקד התקבלו דיווחים מוקדמים על זיהוי הנגיף בעופות בר באירופה וברוסיה מארגונים בינלאומיים העוסקים בניטור מחלות, אך לא יצאה התראה מספקת לחקלאים, למגדלים ולכל הנוגעים בדבר. בנוסף, היו תקלות באיסוף הפגרים ועיכובים נוספים, מה שגרם להתפשטות נרחבת של השפעת בעופות בר ובלולים.
בינתיים גם עברה הרפורמה בענף הלולים. הענף המיושן, עם הכלובים הצפופים, היה אחד הגורמים העיקריים להדבקה והפצת המחלה. במשרד החקלאות מתגאים ברפורמה, ואומרים שהם ערוכים לבדיקות מעבדה ועוקבים אחרי מה שקורה באירופה ובעולם. לפחות הפעם לא נוכל לומר שהיינו מופתעים.
ישראל היא אחת התחנות החשובות ביותר לעופות הנודדים. כחצי מיליארד ציפורים יעברו מעל שמי ישראל בדרכן להעביר את החורף באזור אפריקה. כרגע הצפרים דרוכים, וייתכן שבשנים הבאות עונות הנדידה ייראו מעט אחרות, בין היתר כתוצאה ממשבר האקלים.
"ציפורים שהיו נודדות למרחקים ארוכים מקצרות קצת את מרחק הנדידה", אומר הצפר יהונתן מירב. "מינים שפעם היו רק חולפים דרך ישראל בוחרים להישאר פה לאורך כל החורף ולא להמשיך את הנדידה דרומה. הסבכי שחור הכיפה, אחד הנודדים הכי נפוצים, נשאר בישראל. מיליוני ציפורים כאלה חולפים דרכנו, ואם לפני עשר שנים כולן היו ממשיכות דרומה לאפריקה, עכשיו יותר ויותר מקצרים את הנדידה ונשארים בישראל. גם הסבראש, זרון פס ועיט חורש, ציפורים שפעם היו נודדות רחוק לצפון אירופה, מתחילות לקנן יותר ויותר דרומה. במקום לקנן אך ורק בטונדרה בקווים הצפוניים של אירופה, הן מקננות גם במרכז".
היכולת לשאת את המינים האלה היא סימן למערכת אקולוגית בריאה יחסית, לא?
"התשובה הקצרה היא כן. התשובה הארוכה היא שזה מורכב. התנאים לחורף לא ממש השתנו, הטמפרטורות פה עדיין לא השתנו בצורה משמעותית. מה שהשתנה הוא התנאים של בתי הגידול שבהם הם מעבירים את החורף באפריקה. מקומות שפעם היו מאוד טרופיים ועשירים במים וסיפקו להם את מה שהם צריכים, משתנים. אנחנו רואים שם תהליכי מדבור ותקופות בצורת ארוכות יותר. הם בוחרים לא להגיע לשם. אנחנו רואים את אותם תהליכים גם במקומות כמו צרפת וספרד בצד השני של הים התיכון. הציפורים לא מרגישות את הצורך להמשיך בנדידה ולהשלים את המסע. יש להן את כל מה שהן צריכות בלי לחצות את הים התיכון ולנדוד למערב אפריקה".
מירב, אחד הצפרים המובילים בישראל, מבקש לנפץ את בועת פרוייקט האכלת העגורים באגמון החולה, אותו פרוייקט שרבים רואים בו את האשם לחוסר הרצון של העגורים לנדוד. "אני אומר חד וחלק שזה לא קשור להאכלה. אנחנו רואים את זה גם במקומות שאין האכלה. הציפורים אומרות לעצמן, למה לי לחצות את רצועת המדבריות כשאני יכולה להישאר בדרום אירופה וישראל ולא להמשיך עד הסוף. אפשר לקשור את הדברים האלה לשינויי האקלים".
טבע הולך ונעלם
כאמור, בגלל הבצורות באפריקה, ישראל הופכת לתחנת תדלוק קריטית עבור הציפורים. אילת היא אחת התחנות החשובות ביותר בנדידה, ועם הפיתוח בישראל והצמא האדיר לנדל"ן ולאספלט יש חשש אמיתי שבעתיד ישראל לא תוכל להכיל את הציפורים הנודדות. "זה כבר קורה", מזהיר מירב. "עם הפיתוח המסיבי בארץ והמעבר לשיטות חקלאות מודרניות. בסתיו ציפורים חייבות לעצור פה. אנחנו הנקודה האחרונה שתספק להן את מה שהן צריכות לפני שהן חוצות את המדבריות, אז יש חשיבות בלתי רגילה לשמור על בתי הגידול שלהן. אנחנו נקודת עצירה היסטורית לאורך אלפי שנים, וב-30 השנים האחרונות יש הרס של בתי גידולים טבעיים ומלאכותיים. אם הציפורים לא יתאימו את עצמן במהירות הנדרשת, המינים האלה יתרסקו. אנחנו חיים במדינה שנוגסת ונוגסת בטבע שלה. 150 אלף מכוניות בשנה, ילודה מטורפת. אם לא נתעורר לא יישאר פה טבע. יש לי ילדים קטנים ואין לי מושג מה נשאיר להם בעוד עשרים-שלושים שנה".
פינוי פגרי העגורים בשנה שעברה
(צילום: הדס כהנר, רשות הטבע והגנים)
יותם בשן, מנהל הדרכה בתחנה לחקר ציפורים בירושלים של החברה להגנת הטבע, אמר כי "היו ויהיו שינויים בדפוסי הנדידה של הציפורים". כך לדוגמה יש גם מינים שאנחנו כבר לא רואים בישראל, כמו הקיכלי האפור והלבן גבה. "אלה מינים שבעבר היינו רואים בלהקות של מאות. בחורפים האחרונים אנחנו לא רואים אפילו בודדים. הם נפגעו בגלל צמצום בתי הגידול וציד, אבל גם בגלל שהתנאים לקינון פחות מתאימים להם כמו פעם".
העובדה שיותר ויותר ציפורים מעדיפות להעביר את החורף בישראל עלולה להוות מקדם הדבקה רציני. "החורף הזה יהיה מבחן", אומר הצפר יואב פרלמן מהחברה להגנת הטבע. "יש הבנה שצריך לשנות את הממשק שלנו עם הציפורים. העגורים זו דוגמה אחת, אבל גם השקנאי המצוי למשל הוא מין מאוד פגיע. במאגרי המים בשרון מאכילים שקנאים, ואלפים מתרכזים בנקודה אחת. תחשבו מה יקרה אם תהיה שם התפרצות. חלקם מגיעים ממקומות שבהם הייתה התפרצות ומקננים במושבות מעורבות עם השקנאי המסולסל. אני מקווה שיהיה שינוי ושהגורמים האחראים על הנושא, כמו רט"ג, משרד החקלאות וקק"ל שמנהלת את אגמון החולה, יעשו את מה שצריך לעשות".
אז ניטור אקטיבי של מוקדי הדבקה פוטנציאליים של עופות בר אין, כי אין תקציב. גם לא תגבור מעבדות או מודלים של תנועה והתפרצות מחלות, על אף שבמשרד החקלאות הודיעו שיתעדפו בדיקות. לפחות אפשר להתנחם ברפורמה בענף הלול ובהחלטה להפסיק בהדרגה את האכלת העגורים. ברט"ג התריעו על הצורך המיידי יישום המלצות רח"ל, בהן ניטור מקורות מים וניטור אקטיבי של חיות בר לאיתור מוקדם של הנגיף. פרופ' רן נתן מהמעבדה לאקולוגיה של תנועה באוניברסיטה העברית בירושלים כתב מכתב ובו הוא קורא לראש הממשלה ולשרים להיערך כראוי להתפרצות צפויה של שפעת העופות. "ללא הכנה מתאימה לאור לקחי המגפה בחורף האחרון, הטיפול באירוע עלול להיות קשה יותר והנזקים עלולים להיות כבדים יותר - כולל חיי אדם, נזק כלכלי נרחב ופגיעה מסיבית בחיות הבר ובסביבה", כתב מי שחקר את העגורים והיה מעורב בטיפול בהתפרצות אשתקד. "כחוקר ישראלי המכיר היטב את הנושא, יש לי חששות דומים לאירוע חסר תקדים העלול להתרחש ממש בקרוב בישראל".
