בשיתוף קרן קימת לישראל
6 צפייה בגלריה
איריס לוי חמדי, אלעזר הרשקוביץ, אברהם דובדבני, ארנן פלמן ומשה פרייזלר בהיכל "ספרי הכבוד"
(דוברות קק"ל)
לפני 120 שנה, בקונגרס הציוני החמישי בבאזל, עמד איש העסקים יונה קרמנצקי במרכז דרמה, כשצירי הקונגרס דחו את הצעתו להקים קרן פיננסית שתשמש לאיסוף כספים מיהודי העולם לרכישת קרקעות בארץ ישראל. התערבותו הנחרצת של בנימין זאב הרצל הביאה להצבעה חוזרת, וכשהקרן הקיימת לישראל נוסדה הבריק קרמנצקי עם רעיון מהפכני: להתייחס לרשימות התורמים כאילו היו ספר תנ"ך - בכתיבה קליגרפית על-ידי סופרי סת"ם, בעיצוב ובמשמורת. הכבוד שהקנתה ההחלטה לרשומות הפך אותן ל"ספרי כבוד" שהפכו בעצמם להיסטוריה.
כמאתיים כרכים כאלה נוצרו מאז בירושלים ובשבועות הקרובים הם ייחשפו סוף סוף לקהל – בהיכל מפואר שנבנה ב"בניין המוסדות הלאומיים" ברחוב המלך ג'ורג'. העבודות להקמת ההיכל נמשכו כשנתיים וחצי והמבקרים במקום יוכלו כעת לראות במו עיניהם את "ספרי הזהב" (החשובים והמושקעים שב"ספרי הכבוד"), לדפדף בהם באופן וירטואלי ולהכיר את ההיסטוריה שלהם באמצעים אינטראקטיבים מתקדמים.
קביעת חז"ל כי "ארץ ישראל נקנית בייסורים" היא פסוק מעורר השראה, אך בפועל רכש המפעל הציוני את אדמות הארץ בכסף אמיתי. עד ראשית המאה העשרים היה זה בעיקר מקופתן של משפחות יהודיות עשירות. ייסוד קק"ל ב-1901 סימן את השינוי: מעתה, העם היהודי כולו, בכל קצווי תבל, הוא התורם לגאולת אדמות הארץ. טיפין טיפין ופרוטה לפרוטה, שנאספו לסכומים משמעותיים והיו לקרקעות, למשאבים וליישובים שלימים הפכו למדינת ישראל. אם תרצו – מדובר בפרויקט "מימון ההמונים" היחיד בהיסטוריה שתכליתו היתה הקמת מדינה.
את עשר הליש"ט הראשונות שבקופת הקרן תרם קרמנצקי עצמו. הוא, הרצל ושאר צירי הקונגרס לא יכלו לנחש אז כי מאה ועשרים שנה לאחר מכן, בהיכל מפואר בבירת המדינה המשגשגת שעליה חלמו, יהיו עשרות כרכי הענק שנכתבו מאז למפעל ההנצחה הגדול והמיוחד ביותר בתולדות הציונות. בדפיהם משובצים סיפוריהם של מאות אלפי חולמים, מכל קהילות ישראל. רבים מהם לא הגשימו את חלום ההגעה לארץ וכשנכחדו קהילותיהם, בעיקר בשואה, נותרו השורות המציינות את תרומתם כמצבה יחידה.
הביקור בהיכל "ספרי הזהב" פותח צוהר לשני עולמות נפרדים ומקבילים: תוכן הספרים משרטט את זהות התורמים והנסיבות ההיסטוריות של תקופתם וקהילותיהם ברחבי העולם. הספרים עצמם מהווים "כמוסות זמן" המתעדות את נסיבות יצירתן בירושלים, כיצירות אמנות תקופתיות המשקפות סגנונות שונים ויוצרים מגוונים על פני 120 שנה.
"ספר זהב" אינו דומה לספר רגיל. כל כרך שלו הוא ספר ענק, כבד ובעל כריכה מעוצבת שעוטרה בידי הטובים שבאומני תקופת יצירתו. הספרים אינם מיועדים לדפדוף ידני ולכן נותרו כל השנים מחוץ להישג ידו ועינו של הציבור הרחב. הטכנולוגיה הדיגיטלית של המאה ה-21 משנה את המצב, כשהספרים עצמם נמצאים בתוך תצוגת זכוכית מוגנת החושפת את שעריהם המפוארים, ולכל תצוגה צמוד מסך דיגיטלי המשקף את התוכן שנסרק לקבצים ממוחשבים. כך יכול הצופה לדפדף באופן וירטואלי בתוכנם, מהעמוד הראשון ועד האחרון, מבלי לסכן אותם כפריטים לשימור.
מההקדשה של הרצל ועד למחווה העגומה
מתוך עשרות "ספרי זהב" שנוצרו עם השנים נבחרו לתצוגה פיזית בהיכל הפריטים בעלי החשיבות ההיסטורית והעיצובית המשמעותיים ביותר. אלה הבולטים שבהם:
הספר הראשון, שנוצר ב-1902, הוא מסמך היסטורי בעל חשיבות עליונה הנפתח בתרומות הראשונות והייצוגיות ביותר ובהן זו של קרמנצקי וזו של בנימין זאב הרצל. חוזה המדינה בחר להקדיש את תרומתו לצבי הרמן שפירא – האיש שהגה את רעיון ייסוד קק"ל אך הלך לעולמו טרם ראה את הגשמת חלומו – ולכן התרומה על שם הרצל עצמו מופיעה רק בעמוד השני ואת הרשימה פותח שפירא. כריכת ספר הזהב הראשון עשויה מעור ובמרכזה מפציעה שמש מעל ירושלים כשהעיר מוקפת בשדות שיבולים וכרמי גפנים. דימוי זה מסמל את זריחתו של עידן חדש המבשר את קצן של אלפיים שנות גלות וחזרה לארץ המובטחת.
כריכת הספר השני, המאגד את התרומות שנאספו בין השנים 1913-1922, מספרת את הקפיצה הגדולה שעשה היישוב היהודי בא"י בשנים שחלפו מאז ייסוד קק"ל. הרצל כבר לא היה בין החיים, קרמנצקי היה בערוב ימיו בוינה, אך בירושלים גדל היישוב היהודי שמחוץ לחומות לרקמת חיים עם סממנים שאינם רק דתיים אלא גם קוסמופוליטיים. גולת הכותרת היתה "בצלאל" – האקדמיה הראשונה בא"י לאמנות ואומנות, שאת ספסליה כבר מילאו עשרות סטודנטים יהודים נלהבים שהתנועה הציונית וקק"ל העלו מאירופה. בעיצוב כריכת ספר הזהב השני התכבדו המייסד בוריס ש"ץ והמורים הבכירים זאב רבן ומאיר גור אריה. האמנים לא חסכו בזמן ומשאבים והעניקו לכריכה מראה מרהיב תוך שימוש בחומרים יקרים כמו חוטי כסף ואבנים טובות. בין העיטורים בולט תבליט של איכר החורש את האדמה וכנושאים תמונתיים ניתן לראות מבנים שהקימה קק"ל בירושלים ובהם גם חזית ביה"ס בצלאל עצמו.
כריכת הספר המאגד את התרומות שנאספו בין השנים 1939-1942, ממחישה באופן מרתק את רוח התקופה. מלחמת העולם השניה כבר היתה בעיצומה, אך המשמעות האמיתית של הזוועות שהתחוללו באירופה עדיין לא היתה ידועה לאנשי היישוב היהודי שבארץ ישראל. תחת הגבלות "הספר הלבן" של המנדט הבריטי שיקפה תמונת הכריכה את השאיפה לפתוח את שערי הארץ לעליית יהודים, באמצעות שער פתוח למחצה שמאחוריו נשקפים נופי ישראל.
הספרים שיצאו ב-1944 וב-1946 שיקפו את מה שכבר היה אז ידוע לכל העולם. עיצוב כריכת הספר הראשון היה מינימליסטי וקודר, כמחווה עגומה לזכר המיליונים שנרצחו בשואה. כריכת הספר השני הוקדשה לשורדים ולמאמצי היישוב להביאם לארץ בספינות ההעפלה. ב-1944 נוצר גם הספר "דונם אחרי דונם" שהוקדש לחיים ויצמן – לימים נשיא המדינה הראשון.
הספר הראשון שיצא ב-1948 הוכן בימי מלחמת העצמאות וניכר בעיצוב כריכתו כי לאמנים שיצרו אותו, בירושלים הנצורה, לא היה פנאי ויכולת להשקיע ביצירה מהודרת. הספר השני שיצא בשנה זו, מיד לאחר הכרזת העצמאות, נקרא "ספר המדינה". הספר שיצא ב-1949 כבר חגג את הולדת המדינה הצעירה וצפה לה עתיד אופטימי. בתריסר ריבועים המייצגים את 12 השבטים הופיעו תבליטים ששיקפו גם את המציאות המתהווה וגם את החזון: תמונות של חקלאות, תעשיה, בניה, ייבוש ביצות, עליה וטיול בנופי הארץ וביערות שנטעו אנשי קק"ל.
כריכות שני ספרים משנות השישים של המאה העשרים מוקדשות לירושלים. בתמונת הראשון, שנוצר ב-1965, ניבטת כיפת הסלע מתוך חלון. בשני, שנוצר ב-1968 לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר, נכתבה המילה "ירושלים" באותיות ענק.
כריכת הספר שנוצר ב-1978 מוקדשת למאה שנות התיישבות יהודית בארץ ישראל. היא מציינת מאה שנים לייסוד אם המושבות פתח תקווה, שבעים שנה לייסוד אם הקבוצות דגניה, שמונים שנה לקק"ל עצמה, וכן את הקמת המצפים בגליל, ישוב פתחת רפיח, מפעל "יער הילד היהודי" ואת החדשה הטובה והעדכנית – חתימת הסכם השלום עם מצרים.
כריכת הספר שיצא ב-1997 מקורית במיוחד בשל החומרים שבהם השתמשו היוצרים. היא מציינת 3,000 שנה לירושלים ועשויה מגימור של יחידות אבן ירושלמית אמיתית, כמו קירות בתי העיר. שעה שהמשקל הממוצע של "ספרי הזהב" הרגילים נע בין 50-60 קילוגרמים – משקל ספר זה מגיע לכמעט מאה קילוגרמים. שנה לאחר מכן יצא הספר המציין יובל 50 להקמת המדינה, שאת כריכת העור שלו עיצב האמן אליעזר וייסהוף ובה שיבץ מנורת קנים ממנה צומחים ענפי עץ זית.
כך תוכלו לאתר את קרובי המשפחה שלכם
ארכיון "ספרי הכבוד" כולל עשרות כרכים המוקדשים לנושאים שונים, חלקם מאגדים תרומות שהתקבלו מראש לפי הנושא האמור וחלקם נוצרו רק לאחר שנים רבות של קבלת התרומות לפי הנושא שעליו הכריזה קק"ל. כאן המקום לציין שכל השמות המופיעים בספרים אינם של התורמים עצמם אלא של האנשים להם הקדישו התורמים את הכסף – במקרים רבים בצירוף תמונת האדם שלו הוקדשה התרומה. כך ניתן למצוא ספרי נושא כגון "ספר הבר / בת מצווה", "ספר הנישואין", ו"ספר הילד".
ספרי נושא אלה מפרטים את שמותיהם ותמונותיהם של מעל מאה אלף ילדים, בני נוער וצעירים שהונצחו בהם ולימים הפכו לזיכרון היחיד שנותר מחלקם. אלה הם ילידי אירופה טרום מלחמת העולם השניה שנספו בשואה והמקום היחיד שבו נותר תיעוד שלהם ואף עצם רישומם במאגר כלשהו - הוא ספרי התרומה של קק"ל. לפי ההערכה, מדובר בכחמישית מהילדים שהונצחו בספרים.
לאורך השנים הקדישו יהודים מ-109 מדינות תרומות למאות אלפי בני אדם, מוסדות, ארגונים ואירועים שביקרם חפצו, מסכומים פעוטים ועד משמעותיים. כצפוי, תרומות רבות וחוזרות הוקדשו לראשי המדינה, מייסדיה וקברניטיה, סופרים ומשוררים ידועים. לא נפקד גם מקומם של שמות עולמיים (מיוליאנה מלכת הולנד ובעלה הנסיך ברנרד ועד נשיא ארה"ב פרנקלין דלנו רוזוולט), של חברות מסחריות (כמו אולפני MGM) ואפילו של יוסף סטאלין – לו הקדישו יהודי בולגריה שתי תרומות כהכרת תודה על תמיכת ברה"מ בהצבעת האו"ם על הקמת מדינת ישראל.
הרוב המכריע של השמות להם הוקדשה תרומה שייכים כמובן לאנשים המוכרים לבני משפחתם בלבד. מכיוון שכל הרשומות ההיסטוריות נסרקו ואורכבו – כולם נמצאים במאגר הממוחשב. המשמעות היא שכל מבקר בהיכל הספרים יכול לבצע במקום חיפוש על פי שם (במסך גישה ייעודי ונוח לשימוש), לגלות אם מישהו מקרוביו מופיע באחד הספרים, לקרוא את כל הפרטים המצוינים ליד שמו ובמקרה שגם צולם – לראות את תמונתו. מכיוון שמדובר במאות אלפי שמות, הסיכוי לתגלית מפתיעה שלא ידעתם עליה – אינו נמוך כלל וכלל.
העט הרובוטית שתנסח לכם הקדשה
לבאים בשערי היכל הספרים כדאי להתכונן לשהות של כחצי שעה. לפני ההתרשמות מספרי הענק עצמם ניתן לצפות בסרט על תולדות המפעל, בשני מסכי ענק. לאחר הדפדוף הוירטואלי בספרים שבתצוגה מומלץ לבצע חיפוש שמי בארכיון הממוחשב. לקינוח – למי שמעוניין להקדיש לאדם (או גוף או אירוע) תרומה שתיכנס לספר הבא של קק"ל ממתינה אטרקציה מיוחדת: עט רובוטית שכותבת את התעודה שמתקבלת במקום. התעודה מציינת את התרומה והופכת למזכרת שאותה תמסרו לנשוא ההקדשה עצמו בצירוף סרטון וידאו שמתעד את האירוע.
חברת AVS עיצבה את התצוגה ואמצעי המולטימדיה ועל הפרויקט פיקח ג'וש בנדיט בשיתוף אנשי קק"ל. את הפרויקט כולו הוביל אלעזר הרשקוביץ, מנהל תחום פרויקטים באגף קשרי תורמים בחטיבה לגיוס משאבים וקשרי חוץ, בסיוע איריס לוי חמדי מהאגף לקשרי תורמים בחטיבה לגיוס משאבים וקשרי חוץ. הרשקוביץ מסכם: "היכל ספרי הכבוד הוא אחד הפרויקטים החשובים שהובלתי במסגרת עבודתי בקק"ל ובוודאי אחד המרגשים. ספרי הכבוד הם אוצר מופלא, יקר ערך ועדות למאמץ הלאומי שנמשך קרוב למאה ועשרים שנה עם רבבות יהודים שנטלו בו חלק. בהיכל מועבר המסר הערכי, הרעיוני והמעשי של קק"ל כמכשיר ראשון במעלה להגשמת החזון הציוני".
אברהם דובדבני, יו"ר קק"ל: "ספרי הכבוד של קרן קימת לישראל, המכונים גם ספרי הזהב היו פרי יוזמתו של יונה קרמנצקי, היו"ר הראשון של קק"ל, לפני כ- 120 שנה. אחת התרומות הראשונות בספר הזהב הראשון היתה של בנימין זאב הרצל. הם משמשים עד היום, להוקרה של אישי ציבור או לרגל אירוע מיוחד. כריכות הספרים עוצבו ע"י אמנים והכתיבה בגוף הספר נעשית ע"י אמן קליגרפיה. אנו שמחים לפתוח לציבור הרחב את חדר ספרי הכבוד שיציג את הספרים המיוחדים הללו, בטכנולוגיה חדישה עם כל ההיסטוריה שהם נושאים בתוכם".
רוני ויניקוב, מנהל החטיבה לגיוס משאבים וקשרי חוץ של קק"ל: "עיון בספרי הזהב של קק"ל הוא מסע מרתק בתולדות העם היהודי. זהו מאגר עצום של שמות גדולי התורמים של העם היהודי. קק"ל רואה בכל הקשור לאדמת ישראל ממד של קדושה. כל רישום בספר הזהב שנעשה למען מדינת ישראל נכתב בידי קליגרף מומחה. מסורת זו מעניקה לרישום בספר הזהב של קק״ל את הכבוד הראוי לו ומוקירה את התורמים למען ישראל".
