לאיסלנד, מדינת אי קטנה שבה חיים כ-380 אלף תושבים, יש מסורת ספרותית ארוכה ועשירה. "בעבר, התיאוריה הייתה שאיסלנד הייתה כה אפלה ועקרה שתושביה מילאו את יומם בכתיבת סיפורים ושירים כדי לפצות על כך", אמר טום לורנץ, דוקטורנט במחלקה לשפה וספרות של האוניברסיטה הנורבגית למדעים וטכנולוגיה, שחשף פיסות נסתרות ונשכחות מההיסטוריה הספרותית של הסאגות האיסלנדיות - יצירות אפיות מימי הביניים, אשר שבו את דמיונם של רבים במשך הדורות.
3 צפייה בגלריה
אחד מכתבי היד בהם התמקד טום לורנץ, בחיפוש אחרי הכתב הלטיני באיסלנד של ימי הביניים
(צילום: Tom Lorenz/NTNU)
השושלת המלכותית בנורבגיה, מהתקופה הוויקינגית המוקדמת ועד למותו של המלך מגנוס ארלינגסון - מגנוס החמישי - ביוני 1184, תועדה על ידי הסקאלדים האיסלנדיים - משוררים שחיברו את השירה הנורדית העתיקה - שדאגו כי סיפורם ומעלליהם של המלכים יסופרו ויועברו לדורות הבאים.
כתביהם של הסקאלדים נכללו בסאגות שאפיינו את היצירה הנורדית של ימי הביניים, שהיוותה מקור כתוב להבנת המיתולוגיה הנורדית וההיסטוריה הטרום-נוצרית של עמי סקנדינביה, בין אם בלטינית ובין אם בנורדית עתיקה. אחד מחשובי הכותבים באותה העת היה סנורי סטורלוסון, מחבר האדה הפרוזאית, שנועדה גם היא לשמר את סיפורי המיתולוגיה עבור הדורות הבאים. "בנוסף לסאגות ולשירים, ספרות מדעית ואמנות פוליטיות נכתבו גם הן באיסלנד של ימי הביניים", הוסיף לורנץ.
הטקסטים העתיקים באיסלנד נכתבו על קלף, שהוכן מעיבוד עורות בעלי חיים. באיסלנד השתמשו רק בעור עגל להכנת הקלף, שנחשב לחומר בעל ערך רב. על כן, במקרה שספר התבלה או התיישן, נעשה שימוש חוזר בקלף, כולל לכריכות ספרים או ליצירת כתר הבישוף של כנסיית סקולהולט (Skálholt) - מקום בעל ערך היסטורי מיוחד בדברי הימים של איסלנד.
שיטה נפוצה לשימוש חוזר בקלפי כתבי יד ישנים הייתה הסרת הטקסט המקורי על ידי גירוד וליטוש, כך שניתן היה להשתמש בקלף ליצירת ספרים וכתבי יד חדשים (פלימפססט). "פלימפססטים היו נפוצים בימי הביניים ברחבי אירופה, במיוחד באיסלנד. למרות עושרה הספרותי, איסלנד הייתה מדינה ענייה, כשההיצע של הקלף יקר הערך היה מוגבל אל מול הביקוש הגבוה", אמר לורנץ, תוך שימת דגש על כך שבאיסלנד נעשה שימוש חוזר בקלף להדפסת ספרים, גם לאחר המצאת הדפוס במאה ה-15 על ידי יוהנס גוטנברג - ממצא ייחודי באירופה.
באיסלנד, כמו במקומות אחרים באירופה, נכתבו טקסטים וספרים בלטינית במהלך ימי הביניים, שהייתה השפה הכתובה השלטת של אירופה הקתולית. עם הגיעו של הכומר הגרמני מרטין לותר, התחוללה החל מ-1517 הרפורמציה הפרוטסטנטית, שגרמה למדינות רבות בצפון אירופה להמיר את דתן, לרבות איסלנד בין 1537 ל-1550. הרפורמציה הביאה לקץ כתבי היד וספרי הכנסיות שנכתבו בלטינית, שהומרו בטקסטים חדשים אשר נכתבו באיסלנדית.
מכיוון שבפלימפססטים ניתן להבחין בחלק מהטקסט הישן והמקורי מתחת לטקסט החדש, ניתן לשחזר את הטקסטים המקוריים באמצעות טכניקות מודרניות, אם כי בחלק מהמקרים מספיקה עין בלתי מזוינת. "מטרתי לשחזר וירטואלית חלק מהכתבים העתיקים ששרדו, במטרה לשפוך אור חדש על התרבות והחברה של העידנים הקודמים", הסביר לורנץ, אך הדגיש כי מדובר באתגר לכשעצמו, מכיוון שספרים לטיניים מאיסלנד של ימי הביניים נחשבים נדירים ביותר.
מהמאה ה-17 ואילך, טקסטים נורדיים עתיקים הפכו חשובים בבניית הזהות, הגאווה הלאומית והכוח במדינות הנורדיות. בדנמרק הוטל על ההיסטוריון האיסלנדי ארני מגנוסון (1663-1730) לאסוף מסמכים מימי הביניים במדינות הנורדיות (לרבות איסלנד), בתקופה שבה איסלנד הייתה נתונה תחת שלטון דני. מגנוסון בנה אוסף גדול (שנכתב בנורדית עתיקה ולא בלטינית), שנמנה כיום על תוכנית "זיכרון עולם" של אונסק"ו, שמטרתה לשמר את האוספים הכתובים שתרמו להתפתחות האנושית במהלך ההיסטוריה.
מגנוסון השתמש בקלף מהספרים הלטיניים ככריכות לספרים הנורדיים העתיקים, שהוסרו בתחילת המאה ה-20 ואוחסנו מבלי למשוך עניין. כעת, לורנץ חוקר את אותם קלפים, בחיפוש אחר פיסות היסטוריה נסתרות ונשכחות - מסע ארכיוני ומוזיאוני שעובר דרך דנמרק, נורבגיה ושבדיה. "זיהיתי כמה קטעים לטיניים שלא זוהו בעבר הקשורים לאיסלנד. תגליות חדשות אלו תורמות לידע רב יותר לגבי הטקסטים התיאולוגיים והליטורגיים שהיו קיימים באיסלנד של ימי הביניים. הטקסטים הללו מעידים על כך שתושבי איסלנד באותה העת נמנו על התרבות האינטלקטואלית האירופית", סיכם לורנץ.
