מדענים חוקרים בעשורים האחרונים את שרידי העיר פומפיי, שנחרבה בשנת 79 לספירה כתוצאה מהתפרצות הר הגעש וזוב הסמוך. עתה, במחקר חדש, מצאו חוקרים שהשתמשו במכשיר רנטגן נייד, כי קורבנות האסון ככל הנראה מתו מחנק ולא מגורמים אחרים, כגון מטחי סלעים או טמפרטורות גבוהות.
4 צפייה בגלריה
ד"ר גי'אני גאללו מאוניברסיטת ולנסיה, בוחן את אחד השרידים האנושיים בפומפיי באמצעות מכשור נייד של קרני רנטגן
(צילום: University of Valencia)
באוקטובר שנת 79 התפרץ הר הגעש וכישה את העיר פומפיי, השוכנת כ-23 ק"מ דרומית-מזרחית לנאפולי, באפר ובחומרים וולקניים נוספים, ובכך שימר את מבני העיר ואת הקורבנות - והעניק לה את ייחודה כעיר עתיקה, שבה הזמן כמו עמד מלכת. אלפים מתושבי העיר נספו באירוע הטרגי, חלקם עוד בטרם נמלטו ממיטתם.
במשך שנים רבות נחפרה העיר, מה שהוביל לא רק לחשיפת מבנים, אלא גם למציאת שרידיהם של התושבים ושל מספר בעלי חיים. פומפיי, הרקולניום ויישובים אחרים נקברו בשכבות של עפר ואפר, עד שהתגלו מחדש בחפירות ארכיאולוגיות במאה ה-18.
במחקר חדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת PLoS ONE, התגלה כי אותם אנשים לא נהרגו כתוצאה של חשיפה לחומרים וולקניים שונים או בשל פציעות מהחום והלבה הלוהטת של אותה התפרצות קטלנית, אלא מחנק. החוקרים, בהובלת צוות מאוניברסיטת ולנסיה, הגיעו למסקנה זו על ידי בחינה מעמיקה של חלק מהקורבנות באמצעות בדיקת רנטגן.
4 צפייה בגלריה
ד"ר גי'אני גאללו (משמאל) וד"ר לורנס אלפונט מאוניברסיטת ולנסיה, בוחנים את השרידים האנושיים בפומפיי באמצעות מכשור נייד של קרני רנטגן
(צילום: University of Valencia)
רבים מתושבי פומפיי נקברו תחת שכבה עבה של חומר וולקני. בשנת 1748 נתקל בשרידיה העתיקים איכר שחפר בשדהו, קרוב ל-1,700 שנים לאחר שהעיר הרומית נקברה תחת המעטה הוולקני. בשנת 1793 התגלתה במקום הכתובת "La Republicae Pompeianorum" וכך זוהה המקום כפומפיי.
עם הזמן, כשהגופות התפרקו באפר שהתקשה במהירות, נוצר חלל בצורתו המקורית של הגוף המת. הארכיאולוג ג'וזפה פיורלי, במהלך חפירותיו באמצע המאה ה־19, יצק גבס לתוך החללים שנוצרו לאחר ההתקררות וההתקשות של אפר הוולקני ואבן הפומיס (סלע פירוקלסטי), במקביל לריקבון הבשר, ובכך יצר תבניות מושלמות של המתים, כולל בגדיהם ולעתים גם הבעות פניהם.
4 צפייה בגלריה
שרידי הנספים באירוע ההתפרצות הוולקנית שאירעה בפומפיי בשנת 79 לספירה
(צילום: Shutterstock)
לאחר שהגבס התגבש פורקה שכבת הטוף שעטפה את החלל הריק. הדגם שהתקבל הראה את התנוחה של הקורבן ברגע שנחת עליו ענן האפר הוולקני, גרם למותו ושימר את תנוחתו. הדגמים שנוצרו כוללים כאמור אנשים בודדים, קבוצת אנשים ובעלי חיים. בדיקה לא הרסנית קודמת של דמויות הגבס הללו גילתה כי עצמות המת הוטמעו בתוך הגבס, כשמחקר קודם העלה בנוסף כי האינטראקציה בין העצמות והגבס הובילו ככל הנראה לזיהום, מה שהקשה על הסקנת מסקנות בדבר סיבת המוות של תושבי העיר.
במחקר החדש פעלו החוקרים על פי גישה חדשה - מכשירי רנטגן ניידים, שהיו קטנים מספיק על מנת שניתן יהיה לשאת אותם למקומות שבהם מונחות יציקות הגבס ולבחון אותן. על ידי השוואת הסריקות שהתקבלו אל מול שרידי מתים אחרים מאזורים שונים בעיר, הצליחו החוקרים להגיע למסקנה שהעצמות בתוך הגבס שייכות לאנשים שמתו מחנק כתוצאה של שאיפת גזים רעילים (בעיקר תרכובות גופרית) או חלקיקי אפר וולקני.
4 צפייה בגלריה
שרידי הנספים באירוע ההתפרצות הוולקנית שאירעה בפומפיי בשנת 79 לספירה
(צילום: Shutterstock)
זאת, בשונה מתושבי הרקולנאום השכנה, שהייתה קרובה יותר להר וזוב, שם נספו התושבים ישירות כתוצאה מזרם פירוקלסטי - תערובת של אפר וסלעים מותכים - בטמפרטורה של כ-400 מעלות צלזיוס, שעשה את דרכו במהירות של כ-150 קמ"ש לכיוון העיר ושטף אותה בשני גלים.
לעומת זאת, נראה כי תושבי פומפיי מתו כתוצאה מהחנק והפגיעה כתוצאה מהזרם הפירוקלסטי התרחשה רק לאחר מכן, כשהם כבר לא היו בין החיים. "כאשר עצמותיהם של תושבי פומפיי נפגעו כתוצאה מהטמפרטורות הגבוהות שנגרמו על ידי הזרמים הפירוקלסטים וזרמי המאגמה, הם כבר מתו, ככל הנראה כתוצאה משאיפת גזים רעילים. על כמה מהשרידים שנבחנו כעת נמצאו עדויות לכך שאותם אנשים כיסו את ראשם בפיסות לבוש, מה שמצביע על כך שמתו מחנק ואולי אף ניסו להתגונן מפני שאיפת הגזים הרעילים והאפר הוולקני", אמר ד"ר לורנס אלפונט, ארכיאולוג מאוניברסיטת ולנסיה, שהיה ממובילי המחקר. "הקורבנות, בניסיונם להימלט, נחנקו מהר מאוד וגם התכסו במהירות באפר וולקני", הוסיף ד"ר גי'אני גאללו מאוניברסיטת ולנסיה, שהיה גם הוא ממובילי המחקר.
