העולם מתחמם, וישראל מתחממת בקצב אפילו יותר מהיר: דו"חות של השירות המטאורולוגי ושל מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסמו לרגל ועידת האקלים בגלזגו - הנכנסת היום ליומה השני - מראים את הקצב המדאיג של עליית הטמפרטורה בישראל.
ועידת האקלים, כותרות נוספות
7 השנים האחרונות - החמות בהיסטוריה
בנט בסקוטלנד: "משבר האקלים אמיתי"
הוועידה נפתחה: "התמונות שאנחנו רואים - רק קדימון"
בנובמבר 2019 פרסם השירות המטאורולוגי דו"ח שינויי אקלים מקיף ובו נמצא כי ישראל התחממה ב-1.4 מעלות בממוצע מ-1950 עד 2017, כלומר בקצב ממוצע של כ-0.21 מעלות לעשור. מדו"ח המשך שפרסמו אתמול (יום א') אבנר פורשפן וד"ר יצחק יוסף מהשירות המטאורולוגי עולה כי גם השנים 2018 עד 2020 היו חמות מאוד והעלו את הערך ל-1.5 מעלות (גם כן מ-1950).
5 צפייה בגלריה
הטמפרטורה בישראל בעשורים האחרונים. בשחור: העלייה הממוצעת מ-1950. בכחול: מ-1980. באדום: מ-1990
עם זאת, חשוב להדגיש שבתקופה בין 1950 ל-2020 לא היתה עלייה אחידה בזמן. עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת היתה אף ירידה מסוימת בטמפרטורה, אך מתחילת שנות התשעים החלה עליית טמפרטורה משמעותית. כאשר בוחנים את העלייה הזו מגלים קצב ממוצע של 0.59 מעלות לעשור, כלומר עלייה מצטברת ממוצעת של 1.77 מעלות מ-1991 ועד 2020.
מכאן עולה שקצב ההתחממות הממוצע בשלושת העשורים האחרונים גדול כמעט פי 3 ביחס לקצב הממוצע המחושב על פני כל שבעת העשורים מ-1950 ועד היום. שאלה אף יותר מעניינת היא מה מצבה של ישראל ביחס לעולם.
לפי הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), הטמפרטורה העולמית עלתה בממוצע ב-1.2 מעלות ב-150 השנים האחרונות. אך טמפרטורה זו מחושבת כממוצע של אלפי תחנות בכל רחבי העולם, כולל מדידות והערכות מהאוקיינוסים, המכסים שטח של כ-70 אחוז מפני כדור הארץ. קצב ההתחממות בים נמוך מזה שעל היבשה ולכן הוא ממתן את הערך העולמי.
גשם בנתיבי איילון, אתמול. הולך ופוחת
(צילום: אורן רייס)
לכן, ההשוואה הנכונה היא לערך שה-IPCC מפרסם לגבי ההתחממות ביבשה - 1.18 מעלות מ-1980 עד 2020 (לעומת 0.76 מעלות כשכוללים את האוקיינוסים). מדובר בהתחממות ממוצעת בעולם של 0.29 מעלות לעשור לעומת 0.54 מעלות בישראל. מכאן שקצב ההתחממות בישראל גבוה מהקצב העולמי כמעט פי 2. בסך הכול, מ-1980 הטמפרטורה בארץ עלתה בכ-2.1 מעלות בממוצע.
מחברי הדו"ח בשירות המטאורולוגי ציינו כי "הדבר מבטא את העובדה שישראל נמצאת ב-hot spot ("נקודה חמה") בתהליך ההתחממות העולמית, ומחייב את המדינה להיערך להשפעות שינויי האקלים באזורנו".
דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם גם הוא אתמול ומבוסס גם כן על נתוני השירות המטאורולוגי, מעלה שינויים אקלימיים מדאיגים אחרים בישראל. בין השאר מדובר בהתרבות הימים והלילות החמים והתמעטות הימים והלילות הקרים.
בנוגע למשקעים נמצא כי ב-30 השנים האחרונות חלה ירידה במשקעים באגן ההיקוות של הכינרת ובחלקים של החוף והשפלה, ועלייה במשקעים באזורים אחרים, ובהם צפון הנגב ומישור החוף הדרומי. בחישוב כלל ארצי חלה ירידה של כ-25 מ"מ במשקעים ופחתו ימי הגשם, אם כי שינויים אלו אינם מובהקים מבחינה סטטיסטית (בשל התנודתיות הרבה ומיעוט יחסי של נקודות מדידה).
דו"ח אחר של השירות המטאורולוגי שאותו ציטטו בדו"ח מרכז המחקר והמידע נוגע למגמות השינוי בטמפרטורה עד שנת 2100. בהתבסס על מודלים אקלימיים, מחבריו צופים כי שינויים שנצפו בתבניות האקלים בארץ יימשכו ואף יואצו בשנים הבאות: עד סוף 2100 צפוי שהטמפרטורה הממוצעת בישראל תוסיף עוד לעלות ב-1.5- מעלות בתרחיש האופטימי (צמצום פליטות עולמי) וב-4 מעלות בתרחיש הפסימי של "עסקים כרגיל".
אשר למשקעים, בשנים 2050-2021 צפויה הפחתה מתונה למדי של 7% במשקעים ביחס לשנים 1990-1961, אולם בשנים 2100-2071 חזויה הפחתה של 127 מ"מ גשם בממוצע – יותר מרבע מכמות הגשם השנתית הממוצעת.
נוסף על אלה, לפי הדו"ח בים התיכון קצב התחממות מי הים, התמלחותם והחמצתם, וכן עליית פני הים הוא קצב חד ביחס למגמות העולמיות. לצד זאת קיימת סכנה להצפה של אזורים מסוימים, פגיעה בתשתיות חופיות ופגיעה במגוון הביולוגי הימי.
השינויים הצפויים בישראל סוכמו על ידי המנהלת להיערכות לשינויי האקלים בארבע מגמות מרכזיות, שעשויות כל אחת בתורה להשפיע על מגוון תחומים: חם יותר – עלייה בטמפרטורה; יבש יותר – עקב מגמות שינוי במשקעים; גבוה יותר – עלייה בגובה פני הים; קיצוני יותר – ובכלל זה עלייה במספר אירועי שיא של משקעים, שיטפונות, סחיפת קרקע והצפות ברחבי המדינה ובעיקר בערים.
מחברי הדו"ח ציינו כי שינויי האקלים הצפויים באזור המזרח התיכון מצריכים היערכות לא רק בישראל אלא גם אצל שכנותיה. חוסר היערכות של מדינות במזרח התיכון לשינויים עלול לערער את היציבות האזורית ולהשפיע לרעה גם על ביטחונה של ישראל.
