הגדרות שפוגעות בחיות הבר: שטחים של מושב אורה שבמועצה האזורית מטה יהודה, שלא עובדו במשך עשרות שנים, גודרו לאחרונה. פעילים בארגונים ירוקים ותושבים באזור מוחים על הצבת הגדרות, כיוון שהן חוסמות את המעבר למעיין עין שריג וגם מהוות סכנה לחיות בר.
על הגדרות שהוצבו, נכתב: "שטח חקלאי זה הינו פרנסתם של החקלאים. נא לא לפתוח את הגדרות, הן נועדו למנוע את כניסתם של בעלי החיים אשר אוכלים את הגפנים".
אלא שהרצון של החקלאים להגן על הכרמים עלול לדון למוות את חיות הבר. באזור העבודות החקלאיות נמצא עדר של הצבי הארץ ישראלי, מין בסכנת הכחדה, החי לצד חיות בר רבות נוספות. הגידור נעשה בצוואר הבקבוק של מסדרון אקולוגי, מה שמהווה מלכודת מוות לצבאים. בנוסף, הגבלת הגישה למעיין, מקור המים השופע, מהווה פגיעה חמורה בחיות הבר הנסמכות על מקור מים זה.
"זה פחד אלוהים", אמר אזרח שנוהג לצאת לטיולים אופניים באזור. "הכול שם מגודר. הבחנתי במשפחה של תנים כלואה בין הגדרות, מחפשת מוצא. מה שהכי מטופש הוא שחיות כמו צבאים נידונו למוות, אבל דורבנים יכולים בקלות להיכנס ולצאת. הגדר מגבילה בעיקר בני אדם, ולמטיילים לעין שריג אין גישה אלא אם יורדים בכביש לחניון". רוכבי אופניים נוספים שהגיעו הבוקר לעשות את מסלול הרכיבה הרגיל שלהם נתקלו אף הם בגדר.
במושב אורה לא מבינים מה הבעיה. "מדובר בשטח מטעים, שאותו השכרנו לחבר מושב, ומין ההיגיון שיסגור את השטח", אמר מוטי דרובלס, נציג המושב. "הוא גידר את השטח כדי שלא ייגרמו לו נזקים מחיות. יש שערים פתוחים לרוכבי אופניים ומטיילים ויש גישה למעיין". אלא שבניגוד לדברי נציג המושב- בפועל הגישה כמעט נמנעת לחלוטין.
פעילי "מצילים את הרי ירושלים" קראו לאזרחים לשלוח הודעות לראש מועצת מטה יהודה, ניב ויזל, ולהתלונן על ההתנהלות של המושב. "מעיין עין שריג הינו אחד המעיינות השופעים ביותר ברכס לבן. עיבוד חקלאי בסמוך למעיין משמעותו דרדור איכות המים (עקב דישון וריסוסים) ועם הזמן, פגיעה משמעותית בספיקת המעיין עד לסכנת התייבשותו, אשר נובעת באופן ישיר משינוי פני הקרקע והזרימה בתת הקרקע", כתבו. "נוסף לפגיעה במטיילים, אזור עין שריג נמצא בצוואר בקבוק אקולוגי שהינו חלק מהמסדרון האקולוגי הארצי. לצוואר בקבוק ישנה חשיבות אקולוגית מהמעלה הראשונה, מפני שאם הוא נסתם, כל תנועת בעלי החיים באזור נחסמת ולכך יש משמעויות קשות מבחינת המערכת האקולוגית והמרחב. הגידור, מכל סוג שהוא, מהווה מלכודת מוות לצבאים".
בחברה להגנת הטבע פנו למועצה האזורית מטה יהודה, לנציגי מושב אורה, לרשות הטבע והגנים ולקרן הקיימת לישראל. ברט"ג מסרו כי הנושא אינו בסמכותם. בקק"ל אמרו: "השטחים לא בניהולנו ולא שייכים לנו. השטחים שגודרו הינם משבצות חקלאיות של מושב אורה, משמע הם לא מאשרים מולנו עבודות. בנוסף, אנחנו שותפים לדעה שגידור הכרמים הינו מיותר ומזיק מבחינה אקולוגית".
כך או כך, העובדה כי עבודות חקלאיות חוסמות גישה של מטיילים לאתר טבע, מעיין שופע בימי הקיץ החמים, ללא כל התרעה, הוא מצב בלתי נסבל. ומה שיותר חשוב הוא העובדה שהפגיעה בחיות הבר היא קשה וחמורה ועלולה להביא למותם של חיות בסכנת הכחדה. האם כך צריכה חקלאות בישראל להתנהל? לפגוע במערכת אקולוגית עדינה, שבה היא מתקיימת מטעמי נוחות
