בית המשפט המחוזי בנצרת דחה באחרונה תביעות של חברות המפעילות קיאקים בנחלי הצפון נגד המדינה, בגין טענה לרשלנות בתקופת התפרצות העכברת. התובעים טענו כי המדינה לא עמדה בתוכנית "השקתות", שהיא בעצמה גיבשה. מדובר בתוכנית שנועדה להרחיק את הבקר ממקורות המים. השופט ערפאת טאהא קבע כי המדינה לא התרשלה, וכן כי ההתפרצות הייתה בלתי נמנעת, שכן המחלה הועברה לבקר על ידי חזירי בר חולים וחולדות.
התובעים הינן חברות רפטינג נהר הירדן, הגושרים, כפר בלום ובית הלל, ואבו קיאק. לדבריהם, המדינה התרשלה בכך שידעה על היתכנות להתפרצות מחלת העכברת, אך לא נקטה פעולות פיקוח ומנע שיביאו למניעת התפרצות. "כבר בשנת 2012 הונחה בפני הנתבעת 'תוכנית למניעת זיהום מקורות מים על ידי בקר באזור אגן ההיקוות של הכנרת באמצעות הצבת שקתות', במסגרתה הומלץ על הצבת שקתות לשימוש בקר במקומות המיועדים, על מנת להסיט את הבקר ממקורות המים, לשמור על מים נקיים ולמנוע התפשטות מחלת העכברת. על אף האמור, הנתבעת לא נקטה צעדים ולא הקצתה משאבים לטיפול בבעיה", טענו התובעים.
כמו כן, לדבריהם, הפרסומים של המדינה בתקשורת, "היו כוללניים ולא מדויקים ביחס לאזורים שבהם זוהתה העכברת ובשל כך גרמו לבהלה ופחד בקרב הציבור, עובדה שהביאה להפחתה ניכרת בכמות המטיילים שפקדו את האתרים השונים וכפועל יוצא מכך להפסדים כספיים".
המדינה דחתה את הטענות וגרסה כי תוכנית השקתות נועדה למנוע זיהום מים באופן כללי, ולאו דווקא עכברת. "עובר לשנת 2018 זוהו בארץ מספר מקרים בודדים של עכברת, בעיקר במטיילים ששבו מחו"ל, בעובדים זרים וכמחלת מקצוע בקרב עובדים שבאים במגע עם בעלי חיים, כגון עובדי רפתות. במצב דברים זה, כך נטען, לא היה כל צפי להתפרצות מחלת העכברת בארץ", נאמר על ידי נציגי המדינה.
השופט טאהא קבע כי מכלל העדויות עולה שפרויקט השקתות אכן לא נועד להתמודדות עם עכברת, אלא עם זיהום כללי כתוצאה מההפרשות של הבקר. כמו כן, קבע כי לא הייתה התפרצות של עכברת לפני 2018 ולא הייתה סיבה להיערכות מיוחדת.
השופט הסתמך על עדויות מומחים שהגישה המדינה, לפיהם מקור המחלה אינה בהכרח בבקר, אלא בחיות בר. עדויות אלה נתמכו גם על ידי מומחים מטעם התובעים, ציין השופט. "מחקרים מעידים על כך שאפילו אם מציבים את השקתות, הבקר עדיין מגיע לנחלים ונמצא בהם", העידו המומחים.
2 צפייה בגלריה
התפרצות העכברת ב-2018. פרופ' איתמר גרוטו, אז בכיר במשרד הבריאות יחד עם גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון
(צילום: אביהו שפירא)
השופט הוסיף כי בדברי ההסבר להחלטת הממשלה משנת 2019, מנויות הסיבות העיקריות שהביאו למחלת העכברת, והן: מיעוט זרימה בנחלים, טמפרטורה גבוהה, והפרשות של בקר וחיות בר במים. הוא ציטט דו"ח של מרכז המחקר והמדע של הכנסת, לפיו "המאגר הטבעי (המאכסן) של העכברת הוא חיות הבר, ובעיקר מכרסמים וחזירי בר... ההדבקה בעכברת של עדרי בקר ברמת הגולן מקורה בחזירי בר שהגיעו לאזור זה, והדביקו עדרי בקר".
מומחים אחרים קבעו כי המחלה מופיעה בבעלי חיים, "לרבות חולדות ועכברים, כלבים, צאן, בקר וחזירי בר".
בסיכום ההחלטה כתב השופט: "אף אילו התכנית משנת 2012 הייתה מיושמת והיו מוצבים שקתות, ואף אילו עדרי הבקר היו מורחקים כליל מאזורי הנחלים, לא היה בכך כדי למנוע את פרוץ המחלה, שמקורה שילוב של מספר גורמים: מספר שנים שחונות ברצף שהביאו להפחתת הזרימה בנחלים, טמפרטורות גבוהות והתפשטות המחלה בקרב חיות בר, ובעיקר חולדות וחזירי בר".
בהמשך, דחה השופט גם את טענות התובעים כי פרסומי המדינה גרמו לפניקה שהביאה להפסקת הביקורים באתרי הקיאקים. "מקריאת תוכן הפרסומים הרשמיים שיצאו תחת ידו של משרד הבריאות לא עולה תמונה של מסע הפחדה ושל פרסומים כוללניים, כפי שטענו התובעות, אלא ההפך הוא הנכון. הפרסומים ממוקדים ומרגיעים ובהם צוינו שמות של נחלים ספציפיים בהם הומלץ שלא לטבול, כאשר אתרי התובעות לא נכללו באותם מקומות שלגביהם ניתנה הוראה שלא לטבול או לרחוץ".
