המסע בעקבות הצמח המסתורי במערה
(כתבתו של אסף קמר, צילום: משה מזרחי, תסריט ועריכה: תמר אברם)
פוטוסינתזה או בעברית "הטמעת אור" היא תהליך של המרת אנרגיית אור לאנרגיה כימית. כל הצמחים שהתפתחו בכדור הארץ משתמשים בתהליך זה כדי לייצר ממינרלים שונים חומרים אורגניים. כלומר, כדי לצמוח ולהתפתח הצמחים חייבים אור. לכן הופתעתי מאוד משיחת טלפון שקיבלתי לאחרונה משלומי לובטון, מערן ותיק ומדריך טיולי אתגר, שזיהה בעומקה של מערה באזור ים המלח "צמח מוזר" כהגדרתו.
מכיוון שכל הצמחים הידועים למדע חייבים אור על מנת להתקיים, התיאור המאוד לא שגרתי של לובטון על "גבעול זעיר של צמח שיוצא מאחד הסדקים בעומק מערת מלח בהר סדום" היה מסקרן מאוד. לכן החלטתי להצטרף אליו למעמקי האדמה, כדי לתעד למען המדע ולמען גולשי ynet הנאמנים את הממצא הנדיר והבלתי שגרתי.
ואולם, מכיוון שגם למערן וגם לי אין רקע מדעי או הכשרה ביולוגית, הזמנתי את פרופ' צח אדם, בוטניקאי בכיר ובעל שם בינלאומי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, להצטרף למסע לעומק המערה - ולשמחתי הרבה הוא הסכים.
בדרך אל הצמח
שעת בוקר חורפית ובהירה בכביש 90 הצמוד לים המלח. מכיוון שהממצא המסקרן נמצא בעומק של אחת המערות המפורסמות באזור, לא נציין את שמה כדי שלא לפגוע בממצאים. זה הזמן להזכיר שוב שהכניסה למערות לא מוכרות היא מסוכנת, וכדי ליהנות ממסתרי העולם התת-קרקעי היפהפה כדאי להצטייד במדריך מנוסה.
לפני הכניסה למערה אנחנו חובשים קסדות, בודקים את פנסי הראש ואת פנסי הצילום הכבדים, ולובטון הנמרץ מוביל אותנו לפתח המערה הזעיר, שנראה יותר כמו מחילת ארנב. מתברר שהדרך התת-קרקעית אל הצמח המוזר כוללת זחילה מאומצת וקשה של עשרות מטרים.
ללא היסוס מדריך המערות זוחל פנימה. פרופ' אדם, שהתגלה כהרפתקן ובעל כושר גופני גבוה, צולל מיד אחריו. משה מזרחי, צלם ynet הקשוח, ממלמל תפילה חרישית וזוחל על גחונו אל תוך החשכה, ואילו אני נותרתי מאחור, מהסס, מהרהר באימת הקלאוסטרופוביה המתקרבת ומנסה להמציא תירוץ מתקבל על הדעת מדוע אני צריך לחזור למכונית.
לאחר כמה שניות של מבוכה אני שוכב על הבטן, דוחף את פנס הצילום הכבד פנימה ומתחיל בזחילה אינדיאנית מתישה במיוחד. לאחר כמה מטרים אני מגיע לחלל גדול, והחבורה החביבה מחכה לי. באופן מפתיע יש כאן שרידים של בקתת עץ, ולובטון הידען מספר לנו כי "בשנות ה-30 של המאה שעברה, הרבה שנים לפני התמוטטות הפתח הרחב של המערה וירידת מפלס המים של ים המלח, חלוצי העובדים של 'מפעלי ים המלח' התגוררו כאן בתוך המערה וקיבלו אספקה באמצעות ספינה. העטלפים החביבים שמתעופפים מעלינו הם ינזובים נדירים שאוכלים חרקים. אל תאירו עליהם עם הפנס, זה מפחיד אותם".
בזמן שאני מסדיר את הנשימה בתוך האפלה, לובטון מספר לנו כיצד גילה את הצמח המוזר. "אני מוציא למערה הזאת טיולים עם תייירים כמעט כל שבוע", הוא נזכר. "יום אחד הסתכלתי על הקיר וראיתי צמח שיוצא החוצה. חשבתי שהוא נסחף עם השיטפון או משהו. אני מושך אותו ואז אני מרגיש את ה'טאק', כאילו שהוא נבט מהסלע. התקשרתי לאנשים מעולם המדע, אף אחד לא מכיר, אף אחד לא שמע. אמרו שאני הוזה".
גם פרופ' אדם ספקן, אבל הוא נהנה מהמסע ומהאתגר הגופני ולא מתלונן. על קרקעית המערה יש סימנים לשיטפון טרי ושאריות של עצים יבשים שנסחפו למערה. לובטון מסמן לנו שהגיע הזמן להמשיך במסע אל בטן האדמה. "אנחנו מתקדמים לעוד זחילה והיא הרבה יותר מאתגרת, שמה 'זחילת הקבר'. שימו לב לא לקבל מכות בראש", הוא הזהיר.
מי היה מאמין שנתגעגע לזחילה הראשונה. החלק השני של הזחילה היה צר ביותר, ולא היה ניתן לזחול בו על הבטן. לובטון מדגים לנו זחילת גב מאתגרת במיוחד, שמזכירה צב הפוך או עכביש שהולך על התקרה. בשלב הזה אני מודה לאלוהים על הקסדה שחוטפת מכות מכל הכיוונים, הידיים מחפשות זיזים לדחיפה בתקרה הנמוכה והגב הכואב מתפתל כמו נחש. כל תנועה מקדמת אותנו ב-20 ס"מ, ולאחר תהליך ארוך ומלחיץ המשאיר על גופנו חתכים ושפשופים אנחנו מגיעים לחלל גדול נוסף.
"תראו את נטיפי המלח האלה, רק בשביל זה היה שווה להיכנס. אוי, כמה שזה יפה", מתפייט לובטון על יופייה של מערת המלח. ובאמת, מדובר בפלא תת-קרקעי המלא באסתטיקה ובתהליכים גיאולוגיים שונים שהמלח של הר סדום מייצר. אומנם באנו לצלם צמח מסתורי שבניגוד לכל היגיון התגלה בתוך המערה, אבל הדרך המאתגרת אליו מאוד מיוחדת ומרשימה. הקירות מלאים בתצורות סלע יפהפיות, קוביות מלח סימטריות בורקות באור הפנסים ונטיפי מלח לבנים מעטרים חלקים מהתקרה.
בשלב הזה של המסע הצוות מזיע ועייף, ואבק וחול ממלאים לנו את הפנים והשפתיים. מזרחי הצלם המסור מנקה בפעם המאה את העדשה של המצלמה, ולובטון מסמן לנו על פתח קטן ואפל של מנהרת עכברים נוספת. אנחנו ממשיכים בזחילה השנואה והאכזרית על הגב. מכה נוראית מסלע כמעט מפצפצת לי את הקסדה, ואנחנו מגיעים לחלל ענק ומרשים שלא ניתן לראות את סופו. באמצעות אורות הפנסים לובטון מראה לנו את המבנה יוצא הדופן של המערה.
"תסתכלו איזה יופי ועוצמה ואת גובה התקרה", הוא אמר בהתלהבות. "אנחנו נמצאים באזור של בולדרים בתוך המערה. האולם הזה עבר לאחרונה התמוטטות, ולכן זה אזור מסוכן. התוואי של המערה משתנה בכל מפולת. אתמול למשל התקיים פה חילוץ מורכב של מטיילים צעירים שנכנסו עצמאית ואיבדו את הדרך החוצה, ויחידת חילוץ ערד הוזעקה למערה".
אנחנו שותים מים, מתאוששים מעט, מספרים בדיחות קרש ולובטון הנרגש מתחיל לסקור את הקירות עם הפנס. "באזור הזה גיליתי את הצמח. בגלל ההתמוטטות של התקרה השטח השתנה. ייקח לי קצת זמן לאתר מחדש את הממצא", הוא אמר.
בשלב זה פרופ' אדם חיפש את הצמח בצד השני של המערה, ובהמשך להוראות של לובטון סרק את החריצים הנסתרים בפנס. מזרחי הצלם הקשוח צילם את התהליך, ואני הרהרתי בקול רם בכל הזחילות הנוראיות שמחכות לנו בדרך חזרה אל אור השמש. לאחר דקות ארוכות ואדרנלין מענג שמתפשט לכל הגוף, שמענו את המערן צועק בהתרגשות מתוך החשכה: "מצאתי!!!"
כאיש אחד כולם מקיפים את מדריך המערות הנרגש, המצביע עם הפנס על סדק קטן בתוך קיר המערה, שממנו יוצאת חתיכת קש דקיקה באורך של זרת. פרופ' אדם המעשי שומר על קור רוח, ממשש את הגבעול הזעיר ללא הפסקה וכיאה לאיש אקדמיה מתבטא בזהירות מרבית. "אם הייתי מספר לעמית למקצוע שאני נמצא בעומק של מערת מלח, חוקר אופציה של צמח שגדל בתוך מערה, הוא היה חושב שעם הגיל איבדתי את זה", הוא הודה.
מכיוון שהסדק הצר שממנו בוקע הגבעול הזעיר מלא במלח ובגבישי קוורץ מבריקים, גם לי לא נראה הגיוני שמשהו יכול לגדול על אדמה כה רעילה ועוינת. פרופ' אדם מבטל את המסקנה שלי בקלילות: "יש כל מיני אורגניזמים שחיים בריכוזי מלח מאוד-מאוד גבוהים, אז מהמלח אני לא מתרגש, אבל העובדה שאין פה אור מבטלת את האפשרות שצמח יעשה פוטוסינתזה בתוך מערה ויחיה בחושך מוחלט", הוא אמר.
בזמן שפרופ' אדם מתארגן עם אולר שוויצרי כדי לקחת את הדגימה, לובטון מוצא לפתע מקבץ נאה של גבעולים זעירים נוספים בסדק מקביל, והחגיגה מתחילה.
לחוקר מהאוניברסיטה העברית אין הסבר לממצא: "אין לי מושג, אבל זה מעניין הדבר הזה. זה נראה כמו רקמה צמחית המחוברת לסלע. יש לו איזו גמישות כזאת. אני לא רוצה לרוץ קדימה ולהגיד שזה צמח, אבל הוא רך למגע. אנחנו נחתוך אותו יחד עם חתיכה מהסלע שאליו הוא מחובר, וניקח אותו לבדיקה במעבדה שלנו בפקולטה לחקלאות ברחובות".
לובטון נכנס לאקסטזה של אושר, מבסוט עד הגג שהצליח להביא אותנו ישירות לתגלית המסקרנת במעמקי האדמה, למרות הקריסה של המערה והשינוי של תוואי השטח. "אני ממש מתרגש. מבחינתי זאת הפסגה של החיים שלי", הוא אומר. מנגד, פרופ' אדם ממשיך לשמור על קור רוח ומבקש ממנו להפסיק להזיז את הפנס. בעזרת הסכין הוא חופר בסלע הרך, ומגלה כי הגבעול הזעיר ארוך כפליים מכפי שחשבנו. "הופה, זה יצא. בוודאות אין פה פעולה של פוטוסינתזה. כרגע, בעין בלתי מזוינת, אני לא יודע מה להגיד על הדבר הזה, אבל זאת תעלומה מעניינת".
שאריות המלח והחול שגורדו מהסדק יחד עם הגבעול המסתורי מצטרפות לשקית הדגימה, והבוטניקאי הבכיר מכניס אותה בזהירות לתיק ומתארגן לזחילה המתישה בחזרה אל אור השמש. ברגע שנקבל את תוצאות המעבדה אנחנו מבטיחים לעדכן.
אזהרה: הכניסה למערות לא מוכרות ללא מדריך מוסמך מסוכנת.
