במשך מאה שנה תוהים ארכיאולוגים למה אין ציורי מערות בלבנט בכלל ובישראל בפרט. כעת, קבוצת ארכאולוגים מאוניברסיטת תל אביב מציעה פתרון מקורי: האדם הקדמון לא צייר על מערות באזורנו, כי כאן כבר נכחדו בעלי החיים הגדולים המתוארים בציורי המערות במערב אירופה - ולכן לא הייתה סיבה לערוך טקסים שמאניים במעמקי מערות, שמטרתם שימור בעלי החיים הגדולים.
את מאמר המערכת של כתב העת Journal of the Israel Prehistoric Society כתבו פרופ' רן ברקאי, ד"ר אילן דגוני, ד"ר מיקי בן-דור וד"ר יפית קידר מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
פרופ' ברקאי אמר כי במשך שנים רבות עוסקים החוקרים בשאלה זו. "המערה הפרהיסטורית הראשונה נחפרה בארץ ב-1925, אך למרבה התסכול מאז ועד היום לא נמצא ציור מערות אחד", הוא אמר. "באזורים אחרים בעולם, כמו בספרד ובצרפת, מצאו מאות ציורי מערות מרהיבים ביופיים, ובארץ - שום דבר".
לדברי פרופ' ברקאי השווה בין החיים בישראל ומערב אירופה לפני כ-35-30 אלף שנה לפני זמננו, אז צוירו ציורים במערות במערב אירופה. הוא אמר כי בישראל "חיו בני אדם, שלפי כל הנתונים החומריים היו בני אותה תרבות כמו בני האדם שם – התרבות האוריניאקית. הכלים שלהם דומים, האומנות שלהם – למשל החרוזים והתליונים – דומים גם כן. אין ויכוח על כך שלבני האדם שחיו כאן הייתה את היכולת הקוגניטיבית לצייר, הם לא נפלו מהאנשים באירופה".
המסתורין סביב היעדר ציורי מערות בלבנט החריף בשנים האחרונות, כשמחקרים רבים הצביעו על כך שבני התרבות האוריניאקית בלבנט ובאירופה לא רק היו דומים מבחינה ביולוגית ותרבותית, אלא ממש קיימו קשרים ביניהם.
"מדובר בהומו סאפיינס, בני אדם מודרניים, שיצאו מאפריקה כנראה 60 עד 70 אלף שנה לפני זמננו", אומר פרופ' ברקאי. "הם עברו דרך אזור ישראל לפני 60 אלף שנה, והגיעו לאירופה לפני 45 אלף שנה. אך ראיות ארכיאולוגיות חדשות מראות שחלק חזרו לארץ ישראל – כלומר לא היה ציר נדידה בכיוון אחד. נראה שבני האדם כאן ושם עמדו בקשרים, נדדו מפה לשם ובחזרה, ובכל זאת שם יש ציורי מערות ופה אין".
פרופ' רן ברקאיצילום: אוניברסיטת תל אביבפרופ' ברקאי הוסיף: "כדי לפתור את התעלומה הזאת צריך קודם לענות על שאלה אחרת: למה בני האדם שם ציירו בכלל על קירות של מערות? גם זאת שאלה גדולה, שיש עליה חילוקי דעות ערים. אנחנו מצדדים בגישה לפיה ציורי המערות בוצעו במסגרת טקסים שמאניים שנקשרו לשינוי של מצבי תודעה, טקסים שנועדו להעביר מסר לישויות שנמצאות מעבר לקיר המערה, בעולמות התחתונים שהם מקור השפע – ולבקש מהן פתרון להכחדתם של בעלי החיים הגדולים בהם היו תלויים בני האדם לקיומם".
לדברי החוקרים, מעט לאחר הגעת האדם המודרני לאירופה החלו להיכחד בעלי החיים הגדולים, ובעיקר הממותות הצמריריות והקרנפים הצמריריים. אלה בעלי חיים גדולים ועתירי שומן שהאדם הקדמון באירופה ובכל מקום אחר הסתמך עליהם כמקור תזונה עיקרי. הכחדתם גרמה למצוקה, ולאורך שנות הכחדת בעלי החיים הגדולים במערב אירופה בני האדם הקדומים חדרו לעומק המערות וציירו בעלי חיים גדולים על קירות המערות, לרוב במעמקי המערות. ציורי המערות נפסקו פחות או יותר בשלב שבו הושלמה הכחדת בעלי החיים הגדולים באירופה.
מערת קסם שליד ראש העין
(ירון שרון)
"צריך להבין שאת ציורי המערות מוצאים בעומק המערות, מקומות שקשה ואף מסוכן להגיע אליהם. אנחנו גם יודעים מחברות ילידיות היום שעומקן של מערות נתפס כמעין שער לעולם התחתון, עולם של שפע ומקור כל הדברים, ולכן נהוג לפנות לישויות מהצד השני בשעת מצוקה - למשל כשיש מחלה או מאבק פנימי", הסבירו החוקרים. "אנחנו טוענים שבני האדם באירופה חדרו לעומק המערות וציירו את בעלי החיים ההולכים ונעלמים כדי לבקש מהישויות להשיבם, כדי להדגיש את הצורך ההישרדותי שלהם בציד בעלי החיים הגדולים".
מנגד, אמרו החוקרים, "בישראל איננו מוצאים ציורים כאלה כי בעלי החיים הגדולים נכחדו מאזורנו לפני הגעת ההומו סאפיינס לכאן. טיפוסים קדומים יותר של אדם כבר הכחידו אותם. כשההומו סאפיינס מגיע לישראל, כבר אין פה פילים וקרנפים, והוא נאלץ לצוד בעלי חיים קטנים ומהירים יותר. אך אותם אנשים שהמשיכו לאירופה שוב פגשו בבעלי חיים גדולים – ממותות וקרנפים צמריריים. מבחינתם הם הגיעו לגן עדן. הכחדתם שם, שהתרחשה מול עיניהם המשתאות של בני האדם שאך זה הגיעו לאירופה, הובילה למשבר, והמשבר הביא לציורי המערות. בארץ לא היה משבר בשנים האלה אלא המשכיות, ולכן איננו רואים ציורי מערות כאן. למעשה, ההיפותזה הזאת מחזקת את התזה הכללית שלנו, לפיה בני האדם הקדומים היו מודעים לתפקיד שהם עצמם שיחקו בהכחדת מקורות המזון שלהם".
