יום האישה הוא זמן להשוואות מגדריות, בשל הפער המגדרי הפועל ככלל לרעת נשים. אז נפתח בהשוואה מעניינת: נשים בישראל משכילות יותר מגברים. עובדה זו מוכרת לנו זה מכבר, אבל נדמה שאין כמו הנתונים מהשנה האחרונה להוכיח זאת שוב, וביתר שאת.
מסקר הלמ"ס לסיכום מגמות בהשכלה הגבוהה לשנת 2021 עולה כי הנוכחות הנשית באקדמיה חריגה בעוצמתה: נשים היוו רוב בכל רמות התארים, ומספרן בתואר השני היה כמעט כפול מזה של גברים. נשים גם הוכיחו יתר עמידות אקדמית, כאשר שיעורן בנושרים היה כמעט מחצית מזה של גברים, 6% לעומת 10%, ובתוך משבר הקורונה, עלייה הגבוהה ביותר במי שהחלו ללמוד נרשמה בקרב נשים יהודיות בגיל 22, כשמקצועות הביולוגיה והפסיכולוגיה הם המבוקשים ביותר על ידי נשים.
אלא שלמידת ההשכלה האקדמית ולהתמדה בהשגתה אין תוצאה משתלמת צפויה. נשים ממשיכות להרוויח, בממוצע, כ-30% פחות מגברים בישראל. אחד ההסברים המוכרים ביותר להבדל עיקש זה הוא שנשים נוטות ללמוד מקצועות שבהם ההשתכרות נמוכה יותר. האמנם זהו הסבר עובדתי נקי ופשוט?
ראשית, נשים לא "נוטות לבחור" במקצועות שמשלמים בהם פחות, אלא מקצועות שמזוהים כ"נשיים" משולמים פחות בידי החברה, בשל ההרגל לקבל עבודת נשים כמובנת מאליה. חשבו על סייעות בפעוטונים בישראל, המרוויחות שכר חודשי התחלתי של 6,700 שקלים בחודש לפי אתרי תעסוקה: הן מנגבות דמעות, מחבקות, שרות שירי ילדות, מחליפות טיטולים, מאכילות, מרדימות ומשחקות עם ילדים. מלאכה מרובה זו נעשית דבר יום ביומו בידי נשים כמעט בכל בית בישראל, ללא כל תמורה כלכלית. הצמדת תג מחיר למלאכות אלה מחוץ לבית הופכת לפיכך לנמוכה במיוחד.
שנית, נראה שגם כאשר נשים בוחרות במקצועות שמשלמים בהם יותר, הן עדיין מופלות לרעה בשכרן. כך, מחקר שערך זרוע העבודה במשרד הכלכלה בדצמבר האחרון מגלה כי ככל שהשכר הממוצע בתחום מסוים גבוה יותר, גם הפער בין נשים וגברים בו גבוה עוד יותר. משמע, דווקא באותם מקצועות "נשיים", בהם משלמים פחות, כולם משולמים פחות - הן גברים הן נשים, אך כאשר נשים פורצות חומות ומשתלבות במקצועות "גבריים", הן נתפסות כזרות, וכתוצאה, מרוויחות פחות.
מהי אם כן התרופה הראויה שיש להקדים למכת פערי השכר? ישנן רבות כאלה, אולם כנשים הפועלות בקודקוד האקדמיה – האחת כנשיאה, השנייה כמנכ"לית – אנו רואות במרחב זה, שבו נשים רוכשות את הכלים לקראת יציאתן לשוק העבודה, כמחויב להיות מגדלור לנגד עיניהן. אם הן ילמדו במוסדות אקדמיים, בהם מעמדן של נשים נישא בגאווה והן מתוגמלות על בולטותן, הן יעתיקו מהלך זה איתן לדרכן המקצועית.
האקדמיה אינה מקום שוויוני לנשים, אולם המאמצים המרוכזים לקידומן הוכחו כאפקטיביים. כך למשל, תוכנית המועצה להשכלה גבוהה לקידום נשים בחומש האחרון הביאה לעלייה קבועה וניכרת בשיעורן בקרב הסגל בכל המוסדות האקדמיים. עלייה הזו מואטת מעט ככל שעולים בסולם הדרגות, אך עדיין, בחומש האמור עלתה כמות הפרופסוריות באוניברסיטאות מכ-21.9% לכ-30.4%, ושיעורן של נשים בדרגת פרופסור מן המניין עלה מכ-12.2% לכ-19.7%. יש אם כן, מה לעשות, וחובה עלינו לעשות כל שאפשר, בכל מרחב. כך, תוכנית "בוסטר" לקידום נשים שהקמנו במכללת אחוה, מיועדת להשיג אפקט זה גם אצלנו, וכל מוסד אקדמי הנהנה מתכנית "קו המשווה" מטעם המועצה להשכלה גבוהה יכול לעשות כן. גם העמדת נשים בראשות הנהלת המוסדות, מתוך שלל מועמדות מעולות, תסייע בלקחת צעד אחד קדימה מחויבות ונראות זו.
פרופ' יפעת ביטון היא מומחית לשוויון ונשיאת המכללה האקדמית אחוה
ד"ר אתי גרובגלד דהן היא מנכ"לית המכללה האקדמית אחוה
