לפני קרוב ל-40 אלף שנים ישב אדם באזור שהיום הוא צפון-מזרח ספרד, ובעזרת כלי כלשהו עשה כמה עשרות שקעים בעצם של יונק גדול.
חורים ושקעים על עצמות אינם ממצא נדיר, אבל משמעותם, והסיבה ליצירתם, לעתים קרובות לוטות בערפל. במקרים מסוימים חוקרים שיערו שהם נועדו לקישוט, ובאחרים, שהסימנים על העצם מציינים מספר או תאריך. אך במקרה של העצם מספרד, שני ההסברים הללו לוקים בחסר. העצם עצמה לא מעובדת או משוייפת, ליצירת תכשיט או פסל. השקעים נמצאים כולם בצד אחד שלה, שהוא שטוח כמעט לחלוטין, ואילו הצד השני מאופיין בשקעים ורכסים טבעיים. בצד הימני של העצם נראה רצף של עשרה שקעים בשורה, אבל מלבדו אין תבנית מסודרת לשקעים, ושקעים מופיעים באקראי, כך נראה, מתחת ומעל לרצף. כל זה הוביל את החוקרים שבחנו את העצם למסקנה שהשקעים לא נעשו בכוונה לקשט אותה, וליצור על גביה תמונה או דפוס מסודר.
3 צפייה בגלריה
החוקרים סברו שייתכן שהשקעים נוצרו בזמן שבני האדם יצרו חורים ביריעות עור
(צילום: Francesco d'Errico and Luc Doyon, מתוך המחקר)
העדר דפוס ברור הוביל את החוקרים גם למסקנה שהכלי לא שימש לרישום של מספרים או תאריכים. בנוסף, חלק מהשקעים קטנים עד כדי כך שקשה לראותם ללא הגדלה, וכמה מהם חופפים זה את זה – לא יעיל במיוחד אם האנשים שיצרו אותם רצו לחזור ו"לקרוא" את המידע האצור בהם.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע:
על ראש הקירח בוערת השמש?
העדינות והרעל של אגוז המוסקט
איך מבטיחים שרק תא זרע אחד יפרה ביצית?
אם כך, לאיזו מטרה נוצרו השקעים הללו? בחינה מדוקדקת שלהם העלתה שהם נעשו ללא ספק בעזרת כלים, ולא, למשל, כתוצאה מנשיכות של מכרסם או טורף כלשהו. לוק דויון (Doyon), שהוביל את המחקר על העצם, סבר שייתכן שהשקעים הם תופעת לוואי – סימנים שנוצרו בזמן שבני האדם יצרו חורים ביריעות עור. בריאיון לאתר Science News הוא אמר שהשערה זו התגבשה אצלו לאחר שביקר בסדנת עור וראה כיצד הפועלים משתמשים במרצע כדי לחורר את העור: פעמים רבות העבודה נעשית על משטח שעליו מונח העור, וכמובן, המרצע משאיר סימן על משטח העבודה. האם כך נוצרו הסימנים על העצם מספרד?
לחורר עצמות, למען המדע
כדי לבדוק זאת, דויון ועמיתיו החלו בניסויים. במאמר שהתפרסם לאחרונה הם מפרטים כיצד השתמשו בחומרים שונים כדי ליצור שקעים בעצם של פרה. הם פסלו מיד כלים מעצם או מקרן: אלו לא הצליחו להשאיר סימנים על העצם, או שהשאירו גם שריטות אופייניות שלא נראו כלל בעצם העתיקה. כלי אבן מסוימים נשברו בקלות רבה מדי, אך אחרים הצליחו ליצור גם עשרים שקעים לפני שנשחקו, ובחינה שלהם העלתה שהם נראים ממש כמו השקעים בעצם הספרדית. כשהחוקרים הניחו יריעות עור על העצם הם מצאו שהכלים חוררו אותן בהצלחה ויצרו בה שקעים שנראו בדיוק כמו השקעים שנוצרו ישירות בעצם, ללא עור. מכך הסיקו החוקרים שבני האדם הקדומים השתמשו בכלי אבן ליצירת השקעים, וככל הנראה המטרה הייתה לחורר עור.
החוקרים גילו גם שניתן להבחין בין שקעים שנוצרו באותו כלי ושקעים שנוצרו בשני כלים שונים. עם הידע הזה הם שבו לעצם הקדומה וניתחו את השקעים שעליה. הם גילו שאותו רצף של עשרה חורים אותו הזכרנו קודם אכן נעשה על ידי אותו כלי, וכנראה באותו זמן. החורים היו בקו ישר למדי ועם רווח שווה ביניהם, ונראו ממש כמו שנראו רצפים שעשו החוקרים, כאשר התבקשו לעשות חורים בקו ישר. הם מצאו עוד קבוצות של שניים או שלושה חורים שנעשו באותו כלי, ובסך הכל, הגיעו למסקנה שלפחות שישה כלים שימשו לעשיית 28 השקעים על העצם.
אמנות התפירה העתיקה
מדוע בני האדם הקדומים ירצו לעשות חורים בעור? מאותה סיבה שאנחנו עושים זאת עד היום: כדי לתפור אותו. אפשר ליצור פרטי לבוש מסוימים גם ללא תפירה – למשל צעיף או גלימה. גלימה יכולה לחמם אותנו היטב, כל עוד אנחנו יושבים במקום אחד. אך ברגע שנתחיל ללכת ולרוץ, שלא לדבר על להניף כלי נשק ולצוד, חלק גדול מגופנו ייחשף לאוויר הקר. כדי לשמור על חום גופנו בזמן פעילות, אנחנו צריכים מכנסיים, חולצה, נעליים – בגדים שיעטפו היטב כל זרוע, רגל וכף רגל, גם כאשר אנחנו מזיזים אותן. ובשביל מכנסיים, חולצה ונעליים, צריך לדעת לתפור. הצעד הראשון הוא כמובן ליצור חורים בעור. כדי לחבר שתי יריעות עור זו לזו בצורה הדוקה יש צורך בשורה של תפרים, ולכן שורה של חורים בהם יעבור החוט – ממש כמו הרצף של עשרה חורים שהשאיר שקעים בקו ישר בעצם הספרדית.
מחטי תפירה עשויות מעצם, שכללו קוף שדרכו הושחל החוט, התגלו באירופה באתרים שתוארכו לכ-25 אלף שנים לפני זמננו – 15 אלף שנים מאוחר יותר מהזמן בו נוצרו השקעים בעצם הספרדית, אם כי באסיה נמצאו מחטים כאלו גם מוקדם יותר. המצאת המחט נחשבת לרוב כראייה להמצאת התפירה, אך דויון ועמיתיו טוענים שאין זה בהכרח כך. מחטי עצם לא מסוגלות לחדור את יריעות העור העבות – לכך יש צורך במרצע. החוקרים סבורים שהמחטים בעלות הקוף עשויות לבשר לא על תחילת התפירה, שהחלה עוד קודם לכן עם מרצעים, אלא על מעבר לשלב הבא של האוּמנות הזו, שכלל תפירה עדינה יותר, אולי של פרוות ושל בגדים תחתונים חמים.
"הממצאים מראים לנו שלבני האדם הראשונים שחיו באירופה הייתה את הטכנולוגיה שנדרשת לייצור בגדים מותאמים לגוף" אמר דויון. הם היו זקוקים לטכנולוגיה כדי ליישב בהצלחה את אירופה בתקופת הקרח, שהעמידה אתגרים משמעותיים בפני מין שהתפתח באזורים חמים יותר באפריקה. בינתיים, המחקר החדש מספק את הראייה היחידה לכך שאבותינו אכן תפרו בגדים באירופה לפני 40 אלף שנים – למרבה הצער, הבגדים עצמם לא נשמרים זמן רב כל כך. החוקרים מקווים שמחקרם יוביל לבחינה מחודשת של עצמות וחפצים נוספים עליהם נמצאו שקעים וסימנים דומים, ואלו יעזרו לאושש או להפריך את השערתם, ויספקו תמונה שלמה יותר של התפתחות טכנולוגיית התפירה.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
