לאחר שנודע על מותו של יותם חיים, שהוחזק בשבי בעזה על ידי חמאס ונורה בשוגג על ידי חיילי צה"ל יחד עם עוד שני חטופים, לאימו איריס הייתה בקשה אחת מהציבור: אמצו חיה לזכרו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"בעלי חיים נתנו לו הרבה ביטחון", היא כתבה בטוויטר, "אם אתם רוצים לעשות משהו טוב בשביל יותם, אתם יכולים לאמץ חתול, כלב, דג או סוג כלשהו של חיה".
בתמונות של חיים שפורסמו ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת הוא מחבק ומכרבל גורי כלבים או חתולים בחיבה רבה. גם מבלי לדעת דבר עליו, על האישיות שלו, על חיי היומיום או על התחביבים שלו, אפשר ללמוד הרבה מהיחס של חיים אל הפגיעים והחלשים, הלוא הם כלבים וחתולים, שמלווים את חיינו מבלי שיש להם יכולת לדבר בשם עצמם.
מאז 7 באוקטובר, יותר ישראלים מאמצים כלב או חתול. בדיקה מדגמית ב"צער בעלי חיים" במרכז הארץ הראתה עלייה של 30% באימוץ כלבים וחתולים מאז הטבח.
יובל נבון, מנכ"ל עמותת צער בעלי חיים רמת גן והסביבה, מאשר את הנתונים: "חד-משמעית הייתה עלייה באימוצים החל מ-7 באוקטובר. בתחילת המלחמה היו אנשים שהבינו שהם בבית בחודשים הקרובים, לכן בנובמבר-דצמבר הייתה מגמת עלייה משמעותית, לא קפיצה רגילה. אין ספק שיש פריחה, עלייה רוחבית בכל העמותות ובהסגרים. בהתאמה, אני מעריך שתהיה תקופה בעוד חצי שנה או שנה שבה תהיה התעצמות של נטישות. אנחנו עדיין חווים את נטישות הקורונה".
מדוע התרחשה קפיצה באימוצים לאחר אירוע לאומי טראומטי? נבון מסביר שמדובר בשילוב של כמה סיבות: "הצורך בבעל חיים בבית עולה במצב של ואקום, כשיש תקופה ארוכה שבה כל המשפחה ביחד. הסיבה הראשונה לצערי היא שעמום, הזמן הפנוי. הסיבה השנייה היא חמלה. כשנמצא כלב מבארי, שהגיע בחזרה למשפחה, אין יותר מרגש מזה. כלבים וחתולים הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה. רואים בטלוויזיה מה זה עושה למשפחה, וזה גורם למשפחות לרצות גם".
החמלה שנבון מתייחס אליה היא לדבריו אחד המאפיינים של הימים הללו, "תקופה של חמלה" הוא קורא לכך. "מדברים על הקמה של משהו חדש, ברמה של המדינה והאומה. זו תקופה של שינוי. בעלי החיים הם חלק בלתי נפרד מהחברה שלנו, ממש כמו בני אדם, ויש לנו מחויבות כלפיהם. הם השכנים שלנו, פשוט בצורה של כלב או חתול".
שלל מחקרים מוכיחים את מה שהורים מאמצים לגורים יודעים כבר מזמן: הכלב הוא אכן החבר הכי טוב של האדם. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת דיוק בשנת 2020 על ידי קארי רודריגס, עבור רבים מבעלי הכלבים, הכלב שלהם הוא היצור הקרוב אליהם ביותר על פני האדמה. במחקר שלה שוחחה רודריגס עם 975 בעלי ובעלות כלבים, וגילתה שרבים ורבות דירגו גבוה יותר את הקרבה לכלב שלהם מאשר את הקרבה לאחים או אחיות, הורים, ילדים או החברים הטובים שלהם.
למה אנחנו פונים דווקא לבעלי חיים בעת מצוקה? ד"ר נוי רז, פסיכולוג ראשי במחוז השרון של מכבי שירותי בריאות, מסביר שמדובר בתופעה עתיקה. כבר משחר האנושות פנה האדם אל החבר הטוב ביותר שלו. "עוד מסוף המאה ה-18 יש לנו עדויות על הכנסה של בעלי חיים למוסדות לבריאות הנפש", הוא מספר. "במחקרים שחוקרים טיפול בעזרת בעלי חיים אנחנו מגלים שהטיפולים האלו מסייעים בהורדת דיכאון וחרדה ובטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. כלבים וסוסים בדרך כלל מופיעים בטיפולים האלו הכי הרבה".
במאמרן של אלה בן-נון וצילה טנא, "היה לי חבר" (2020), מכתב העת של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, הן הסבירו שמפני שכלבים היו הראשונים שבויתו, הם מילאו תפקיד חשוב בין בני האדם לסביבה שלהם. "במשך אלפי שנים עזרו הכלבים לאדם במגוון משימות ובהן: ציד, דיג, רעיית צאן ושמירה. ישנם חוקרים הסבורים כי ביותם המוקדם של כלבים התאפשר, במידה רבה, בזכות הדמיון הרב בין כלבים לבני אדם במגוון התנהגויות חברתיות".
הן מסבירות שהקשר בין כלבים לאנשים נובע מתוך "דומיננטיות חברתית של בני האדם ותפיסת הכלבים את בני האדם כמובילי להקתם, ומיכולתם של הכלבים לפרש ולהגיב לסימנים של בני אדם, יכולת שעולה על זו של שימפנזים".
אחת הסיבות לקשר המיוחד שלנו עם כלבים היא הורמון האוקסיטוצין, שמביא אותנו לסינכרון עם הנפש שמולנו. "אוקסיטוצין מרגיע, מוריד דופק, חרדה ומתחים ומכוון אותנו לתקשורת, להיפתח אל אדם אחר", מסביר ד"ר רז. "אחד הדברים המשמעותיים ביותר בקשר הוא הרגע שבו שניים נמצאים בחוויה רגשית מסונכרנת. כשזוג נמצא בדייט למשל, נראה במדדי הגוף שלהם עלייה בדופק ושינוי בקשב, שגורם להם להיות ברגע מסונכרן. הסינכרון הוא מהות הקשר. הסינכרון קורה בין כלב לבין הבעלים, בקשר עין או במגע, באופן הדדי".
ההשפעה אינה פיזית בלבד אלא גם נפשית. הפעילות ההורמונלית משולבת בתנועה הנפשית שאליה מובילה אינטראקציה עם בעל חיים. רונה דולב, דוקטור לפסיכולוגיה, מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית ומטפלת בעזרת בעלי חיים, מסבירה: "מחקרים רבים מראים שאינטראקציה עם כלבים וחתולים מורידה רמות חרדה ודיכאון, מקילה על בדידות ומשפרת מצב רוח. חיות מחמד מבויתות התפתחו לאורך השנים באופן שלמדו להבין התנהגות אנושית ורגשות. הם בודקים את המצב הרגשי שלנו ומגיבים אליו".
בעת מלחמה, מסבירה ד"ר דולב, המשמעות שמעניק לנו הטיפול בחיית מחמד הופכת לגדולה יותר. "כלבים מייצרים מבנה ושגרה ביום. צריך להאכיל, לצאת לטיול, לטפל. זה מחזיר איזון ורוגע ליומיום. מכריח אותנו לשמור על מסגרת".
המסגרת הזו, מסבירות בן-נון וטנא, הופכת את בעלי החיים ל"עוגן בחיי היומיום". וכך, "יחד עם היותם משאב חשוב המעניק משמעות לחיים. לעיתים קרובות, הקשר עם בעלי החיים הופך להיות מקור לשמחה ולנחמה, ועשוי לשמש גורם חשוב בתהליכי השיקום הפיזי ובהתמודדות עם מעברים ומשברים. החזקת בעלי החיים מסייעת אף ליצירת קשרים חדשים. בעלי החיים אינם שיפוטיים ואינם ביקורתיים, הם מקבלים את האדם כמות שהוא, מספקים לו גירוי לשיחה עם אחרים וכן מספקים מגע שכה חיוני לבריאות הפיזית והנפשית כאחד".
אחד הסיפורים המדהימים מ-7 באוקטובר הוא סיפורן של מיאה ליימברג והכלבה בלה, שנחטפו ביחד לשבי חמאס, שם הוחזקו במשך 53 ימים. בזמן שהעבירו אותן ממקום למקום הצליחה ליימברג בת ה-17 לדאוג לכל צרכיה של כלבת השיצו הקטנה, וזו הביאה נחמה ויציבות. ליימברג רבת התושייה מצאה את הדרך להאכיל את בלה, לעזור לה לבצע צרכים וגם לשמור עליה מפני החוטפים.
מתוך דבריה של ליימברג בריאיון לסמדר שיר ב"ידיעות אחרונות" עולה הדאגה העצומה שהיא חשה כלפיה, כתינוקת שתלויה בה להישרדותה. "בלה הבינה שאני הצלתי אותה", הדגישה ליימברג, "ודאגתי שהיא תישאר איתי לא משנה איפה אנחנו נמצאים, ואת רגשות התודה שלה היא הביעה בדרכה הנודניקית והמעצבנת. היא ניסתה לברוח מהחדר, היא רצתה לחקור, ללכת מאחורי הספות, לרחרח, היא הייתה ניג'סית לא קטנה, אבל זה לא חדש לנו". בלה, מספרת ליימברג, בחנה את הגבולות, כי ידעה שהיא שומרת עליה.
לפי ד"ר שרית לב-בן דב, הצורך לדאוג ליצור חי ואהוב אחר הגן על ליימברג. "עצם זה שהיא הייתה אחראית על בלה, והייתה צריכה לטפל בה ולשמור עליה, שמר על משהו בנפש שלה. עצם העובדה שיש לך תפקיד ואחריות מוריד הרגשה של חוסר אונים, ואלו חוויות משמעותיות במשברים מתמשכים, כמו המלחמה הזו".
למעשה, מסבירה ד"ר לב-בן דב, "כלב דורש ממך להביא כוחות. כוחות של התמודדות, אחריות, שגרה. זה דורש ממך להיות משמעותי בשביל מישהו אחר. במצבי משבר יש כמיהה לחוויה הזו, שהיא כימית וכוללת הורמונים כמו אוקסיטוצין וסרוטונין, והיא גם אורגנית".
בפן הרגשי, מסבירה ד"ר לב-בן דב, כלב, בין אם הוא גור או בוגר, הוא שותף לכל דבר שנמצא שם בשבילך בשעת משבר, ובכלל זה מלחמה. "רגשות קשים כמו פחד, חרדה וחוסר ודאות מועצמים בשעת משבר, זה מקל כשיש שותף. כלבים מאוד דומים לנו. ככל שבעל חיים תקשורתי יותר ומביע ומגיב לרגשות שלנו, ככה יש לרגשות שלנו כתובת וערוץ להביע אותם".
דווקא כשאנחנו מתקשים להסביר את הרגשות שלנו, כלבים וחתולים יכולים לעזור לנו להביע את הכאב שלנו באופן לא מילולי. "לא תמיד קל לנו להביע רגשות קשים, חלק מפני שהתרבות שלנו לא מעודדת גברים להביע קושי, וחלק מפני שלסביבה שלנו לא תמיד יש סבלנות ואמפתיה במצבי משבר", מסבירה ד"ר לב-בן דב. "בקשר עם בעלי חיים יש תקשורת רגשית שלא מחייבת מילים. היא עוברת דרך מגע, משחק ותנועה, מבט בעיניים. זה ערוץ משמעותי כדי להרגיש שיש מי שרואה אותנו".
בזמן מלחמה, הצרכים שלנו משתנים והצורך שלנו בהבנה ובהכרה הופך להכרחי יותר. "יש צרכים שלנו שנמצאים יותר בחוויה המודעת שלנו בזמן משבר, למשל בדידות", מבארת ד"ר לב-בן דב. "עבור אדם שסובל מבדידות, זו התמודדות קשה תמיד. בזמני משבר אנו נוטים להתכנס, להשקיע את המשאבים בתא המשפחתי הקרוב. מי שבודד חש יותר את הבדידות לנוכח ההתקרבות שהוא רואה מסביבו. בדידות יושבת בבסיס של דיכאון ונטייה לאובדנות. הכנסה של בעל חיים הביתה היא הכנסה של חִיּוּת, מהדברים הכי פשוטים וקטנים של היומיום ועד לשותפות בכל החוויות".
במחקר משנת 2019 שבדק את רמת ה well-being הנפשית בקרב שלוש קבוצות של נבדקים, אלו שאימצו כלב, אלו ששקלו זאת ואלו שלא התעניינו בכך, נמצאה ירידה מתונה בתחושת הבדידות תוך שלושה חודשים אצל אלו שאימצו כלב. הרמה הזו נשמרה עד לתום המחקר.
הקשר שלנו עם כלבים הוא חלק מההדדיות שיש בנו כבני אדם שהם חלק מחברה, ולא יצורים בודדים. "באופן עקרוני, אנחנו חיים בתוך קשר. כלבים הם חיות של להקה, כמונו. אנחנו לא גדלים בוואקום. אנחנו הופכים למי שאנחנו מתוך הקשרים עם האחר", מבהירה ד"ר לב-בן דב. "כלב חי את הרגע: נהנה משמש, ממשחק בכדור. הוא מביא לנו את המשחקיות, שובבות, ילדיות".
באופן פשטני, אפשר להגיד שכלבים מביאים שמחה.
"נכון. ככל שיש לך תפקיד, במקרה הזה טיפול בכלב, משמעות, עשייה, תרגישי יותר בעלת ערך ופחות חסרת אונים".
חשוב להבהיר שהפנייה שלנו אל בעלי חיים בשעת מצוקה, אין משמעותה שהם מהווים רק אמצעי כדי שאנחנו נהיה מאושרים יותר. "כלב הוא תינוק עד יומו האחרון. הוא אף פעם לא יוכל לקחת את עצמו לטיול או להאכיל את עצמו", מבהיר נבון, "והוא נשאר תינוק במשך 15 שנה".
חשוב מאוד לדעת שגם אם הילדים בוגרים, אחראיים ומסוגלים, אי אפשר להניח שהם יעמדו באחריות של טיפול בכלב. "המחויבות באימוץ כלבים היא תמיד של ההורים", מבהירה ד"ר לב-בן דב. "ילדים לא מסוגלים התפתחותית לקחת אחריות ארוכת טווח על יצור אחר. לכן, ההתחייבות חייבת להיות של ההורה על כל ההיבטים. זו אחריות רבת שנים, וזה כולל זִקנה ומחלות".
כל המרואיינים מדגישים את החשיבות הספציפית של אקט האימוץ. "אסור לקנות כלבים. כלב זה לא ג'ינס ולא מותג", מסביר נבון. "הקנייה היא תמיד על חשבון הכלב הבא שאפשר להציל. להגיד שכל כלב מבית מחסה סובל מבעיות התנהגות זו סטיגמה ואלו שטויות. כל כלב שלא תגדל נכון יכול לפתח בעיות התנהגות. גם כלבים גזעיים ננטשים בהסגרים".
עוד עצה חשובה היא לא לאמץ בגלל "שעמום", רק כדי להכניס קצת עניין רגעי וזמני לחיים. "לפעמים מאמצים חיית מחמד כדי לספק צורך בהפגת בדידות או שעמום. הסכנה היא בחזרה לשגרה", מסביר נבון, "צריך לזכור שהשגרה תחזור, גם אם בעוד חצי שנה".
בסופו של דבר, מסכם נבון, אנחנו פונים לבעלי חיים כי אנחנו רוצים יותר אושר. "אין חיבור יותר עמוק וטבעי מהחיבור שיש לנו עם כלבים וחתולים. בית בלי כלב מפסיד הרבה שמחה ואושר שהוא לא חשב שיוכל לקבל. הסלוגן שלנו הוא 'מאמצים אושר'. האהבה שהם מעבירים היא אבסולוטית. לפעמים היא לא מגיעה לנו".
