הגיגנטופיתקוס בלאקי - מין נכחד של קוף אדם ענקי, שהתנשא לגובה של 3 מטרים ושקל 500-250 ק"ג - שוטט בעבר הרחוק בדרום-מזרח אסיה, אך נכחד לפני שבני האדם הגיעו לאזור. כל שנותר ממין זה הם כ-2,000 שיניים וארבע עצמות לסת, אולם הסיבה להיכחדותו נותרה בלתי פתורה. כעת, נחשף המועד המדויק שבו נכחדו קופי האדם הענקיים, כמו גם מה שהוביל לכך.
גיגנטופיתקוס בלאקי (Gigantopithecus blacki), הוגדר בשנת 1935 על ידי הפלאונטולוג והגאולוג הגרמני-הולנדי גוסטב היינריך ראלף פון קניגסוולד, אשר העניק לו את שמו לזכרו של הפלאואנתרופולוג הקנדי דיווידסון בלאק, שמת שנה קודם לכן.
עד כה, היה נדמה כי קוף האדם הענקי נכחד לפני כ-100 אלף שנים, אולם כעת, עדויות חדשות שהתגלו בסין, הראו כי הפרימט וההומיניד הגדול ביותר ששוטט על פני כדור הארץ נכחד לפני 295-215 אלף שנים, בשל חוסר יכולת להתאים את תזונתו לאקלים המשתנה באותה תקופה קדומה.
"הסיפור של גיגנטופיתקוס בלאקי הוא חידה פלאונטולוגית - איך יכול להיות שיצור כה אדיר נכחד בזמן שבו פרימטים אחרים הסתגלו לשינויי האקלים ושרדו? הסיבה הבלתי פתורה להיעלמותו הדירה שינה מעינינו מזה שנים רבות", אמר פרופ' ינגי ג'אנג מהמכון לפלאונטולוגיה ופלאואנתרופולוגיה של בעלי חוליות באקדמיה הסינית למדעים (IVPP), שנמנה על צוות המחקר.
את העדויות שבאמצעותן נחשף סיפור הכחדת הקוף הענק, מצאו החוקרים כחלק מפרויקט רחב היקף, שכלל איסוף ממצאים מ-22 אתרי מערות במחוז גואנגשי שבדרום סין. צוות המחקר בחן לעומק את הממצאים המאובנים שהשתייכו לגיגנטופיתקוס בלאקי, לרבות ביצוע תיארוך שלהם וחילוץ מידע ששפך אור על האופן בו התמודד קוף האדם הענקי עם השינויים הסביבתיים, שהשפיעו כאמור על תזונתו והובילו בסופו של דבר להיכחדותו. "על ידי תיארוך ישיר של שרידי המאובנים, הצלחנו לגלות את הזמן בו נכחד גיגנטופיתקוס בלאקי. השיניים שנבדקו במחקר סיפקו תובנה מדהימה לגבי ההתנהגות של המין באותה תקופה קדומה", אמר ד"ר רנו ז'ואנס-בואיו מאוניברסיטת סאות'רן קרוס, שלקח חלק במחקר.
טווח הזמן שבו נכחד גיגנטופיתקוס בלאקי, כפי שעולה מהמחקר שפורסם בכתב העת Nature, הינו מוקדם בהרבה ממה שהניחו בעבר, שכן הסברה לנקודת הזמן הנוכחית הייתה כי הכחדה זו התרחשה לפני כ-100 אלף שנים. גיגנטופיתקוס בלאקי שגשג עד תקופה זו ביער עבות ועשיר תזונתית, עד שלפני 700-600 אלף שנים, סביבתו של קוף האדם הענק השתנתה במהירות, עם תנודות עונתיות חדות שהתאפיינו בתקופות של קור מקפיא שבאו והלכו, כמו גם תקופות יבשות או רטובות.
4 צפייה בגלריה
קבוצת קופי אדם ענקיים ממין גיגנטופיתקוס בלאקי, יושבים ביערות שבדרום סין
(איור: Garcia/Joannes-Boyau (Southern Cross University))
בתקופת הזמן הזו, יותר ויותר יערות הפכו לסוואנה פתוחה מלאת דשא, אספקת המזון עליה התבססה תזונתו של גיגנטופיתקוס בלאקי הפכה יותר ויותר דלילה, ובניגוד להרבה חיות אחרות באותה התקופה, קוף האדם הענק לא הצליח להסתגל לשינויים שחלו בסביבת מחייתו. היה זה הקש האחרון עבור הגדול והמאוחר מבין שלושת מיני הגיגנטופיתקוס שהוגדרו, עד שנעלם לגמרי.
יחד עם זאת, מיני קופי אורנגאוטן - קרובי משפחתו של גיגנטופיתקוס בלאקי (שניהם משתייכים לתת-משפחת הפונגינאים) - הצליחו לבצע את ההתאמות מבחינת גודלם, התנהגותם והעדפות בית הגידול שלהם כשהתנאים הסביבתיים השתנו. לשם השוואה, גיגנטופיתקוס בלאקי הסתמך על תזונה מאוד נוקשה וחסרת כל גמישות שכללה במבוק, פירות, עלים, גבעולים ושורשים, שהפכה לאור השינויים הסביבתיים לפחות נגישה.
יתרה מכך, הוא היה פחות נייד מהאורנגאוטן, מה שצמצם משמעותית את הטווח הגאוגרפי בו חיפש מזון. "נוכח האיום של אירוע הכחדה המונית שישי במספר, אשר צפוי להתרחש בעתיד, קיים צורך דחוף להבין את הסיבות שבגינן מינים נכחדים. חקר הסיבות שהובילו להכחדת מינים בעבר ונותרו לא פתורות, מספקת לנו נקודת מוצא טובה בדרך להבנת חוסן הפרימטים וגורלם של בעלי חיים גדולים אחרים, הן בעבר והן בעתיד", סיכמה ד"ר קירה ווסטאוויי מאוניברסיטת מקווארי, שנמנתה על צוות המחקר.
