לראשונה בהיסטוריה של ישראל, פוליטיקה מפלגתית מופעלת נגד הסביבה ובריאות הארץ ויושביה. ביטול המס על כלים פעמיים ומשקאות ממותקים על ידי שר האוצר החדש, הוא רע לאקולוגיה של ארץ ישראל ולבריאות הציבור. לפני שזה יהפוך למגמה, יש לקרוא תיגר על התופעה ולדרוש חשבון נפש מן הממשלה החדשה, שמקדמת טרגדיה פוליטית העלולה להימשך לאורך שנים.
ארצות הברית מספקת אות אזהרה: כיליד אמריקני, אני עוקב אחר השיח הסביבתי ורואה בעצב את תהליך הקיטוב ששורף כל חלקה טובה וקונצנזוס לאומי בארה״ב. התהליך התחיל עם הנשיא בוש (הבן) שהביא איתו לבית הלבן את תפיסת העולם של תעשיית הנפט והכחשה לא מדעית בדבר חומרת משבר האקלים. אותה עויינות לסביבה הגיעה לשיאה בזמן כהונתו של טראמפ, שאף ביטל את חברותה של ארה״ב באמנת האקלים - החלטה שהנשיא ביידן הפך עם בחירתו.
לא מדובר בגזירת גורל אידיאולוגית: כשגדלתי, דווקא הנשיא ניקסון ומפלגתו הרפובליקנית הימנית, הובילו אג׳נדה ירוקה מרשימה לרבות: חקיקה, אכיפה וחזון. בעיניי, מדובר בטרגדיה שחייבים למנוע כאן.
מדינת ישראל הרי מעולם לא הייתה חלק מן התסמונת הפוליטית הנוראה הזאת. חבר הכנסת ״הירוק״ הראשון היה דווקא יוסף תמיר המנוח, חבר ליכוד שהפך את ועדת הפנים של הכנסת ל"וועדת הפנים והסביבה" וקידם אין ספור מיזמים ירוקים. שגרירנו באו״ם מטעם הליכוד, גלעד ארדן, נחשב על ידי רבים כשר להגנת הסביבה האפקטיבי ביותר בתולדות המדינה. אילו השרה גילה גמליאל היתה נהנית מכהונה סבירה באורכה, ייתכן שהייתה מתמודדת על הכתר.
כולנו מתפעלים עכשיו מתוצאות ההשקעה המאסיבית בתשתיות המים בשנים האחרונות והקמת ״המוביל ההפוך״, שיעביר מים מותפלים לכינרת ויבטיח שתמשיך להוות מאגר מים לאומי שופע וספקית משמעותית לירדן, הסובלת ממחסור מים קיצוני. מדובר בפרויקט הגדול ביותר של ישראל (בהרבה) בתחום "האדפטציה האקלימית"- והוא כולו תודות לנחישות ולראייה ארוכת הטווח של ד״ר יובל שטייניץ, שר האנרגיה לשעבר מטעם הליכוד.
זאת הסיבה שהחלטת שר האוצר סמוטריץ׳ - דווקא לתעדף את עידוד השימוש בכלים חד פעמיים ומשקאות ממותקים על ידי ביטול מיסים היא כה מדאיגה. מדובר בשינוי כיוון ואימוץ מדיניות אנטי סביבתית מובהקת החורגת ממשלות נתניהו הקודמות. השתיקה הרועמת מצד השרים והפוליטיקאים בממשלת הימין החדשה היא מאכזבת - וגם מסוכנת. אוי לנו אם היא מסמלת סטייה נוספת ממדיניות שפויה מצד הקואליציה הנוכחית.
ברור שמי שישלם את המחיר הוא אוכלוסיות מוחלשות ופגיעות, גם בערי ישראל וגם בטבע. מחקר מספטמבר השנה מאשר ששליש מן התמותה של צבי הים המקומיים נובע מחשיפה לפלסטיק בים התיכון. אף למי שפחות מתרשם מהגנת הסביבה, ביטול המיסים חייב להדאיג מי שחשוב לו רק טובת בני האדם.
ערב הטלת המס, ישראלים הוציאו כשני מיליארד שקלים על כלים חד פעמיים - ואזרחי המדינה היו במקום השני והלא מכובד בעולם - בצריכת חד פעמי לנפש. לפי מחקר של המשרד להגנת הסביבה, הצריכה בקרב הציבור החרדי היא בערך פי 2 משאר הציבור הכללי. למשפחות גדולות, ההוצאה השבועית היא גבוהה מאד. ביטול המס, בפועל מנציח את אותה התמכרות מצערת ואת אותו עוני באותן משפחות הממשיכות לשלם תוספת שנתית של עשרות אלפי שקלים להוצאות משק הבית.
אין צורך להכביר מילים על המשמעות של עידוד שתיית משקאות מומתקים לבריאות: לפי הבנק העולמי, שיעור הסוכרת בישראל - העולה על 8% - הוא יותר מפי 2 ממדינות בריאות יותר – כמו נורבגיה, שם שיעור תחלואה 3.2% בלבד. הציבור החרדי (שנציגיו דורשים את הביטול) סובל יותר מסוכרת בשיעור העולה על 50% בהשוואה לציבור הכללי. גם כאשר רבנים בודדים מעיזים להתייחס להשלכות המדיניות החדשה, ועד כמה שהיא אנטי יהודית באופיה (לנוכח העובדה שישראל מובילה ב״קטיעת איברים כתוצאה ממחלה הסוכרת״) - מרוב לחצים הם ממהרים להתנצל על אמירת האמת הפשוטה.
חשוב אפוא להגיד את האמת: המס על חד-פעמי ומשקאות ממותקים עובד: השרה להגנת הסביבה זנדברג דיווחה על ירידה של לפחות 40% בקניית כלים חד פעמיים בעקבותיו. לא בטוח אם השפעה כה דרמטית נמשכת לטווח הארוך. אבל הטבע לא משקר: מחקר חדש של ״אדם טבע ודין״ מאשר שיש ירידה של 18% בפלסטיק בפסולות הנמצאות בחופי הים מאז הוטל המס.
חשוב להדגיש כי האיסור על כלים פעמים הוא לא המצאה של אביגדור ליברמן כדי למרר לחרדים את החיים. מדובר במדיניות נחוצה, התופסת תאוצה בכל העולם, ששואף לצמצם פליטות גזי חממה (לצורך המחשה, במדינת ישראל 70% מפליטות גז המתאן נובעים מאתרי פסולת). היא נחוצה גם להצלת מערכות אקולוגיות ימיות' התמודדות עם חרפת הפסולת ברשות הרבים. מדינות רבות ומגוונות - מאנגליה וקניה ועד בנגלדש כבר עברו מעבר למיסים והכריזו על איסור השימוש בכלים חד פעמיים. אחרות, כגון צרפת ורואנדה פתחו בתהליך הדרגתי של צמצום השימוש לקראת איסור כללי.
מס חטאים (או בלשון המקצועית – ״מס פיגוביאני״, על שם הכלכלן מאונ׳ קיימברידג׳ שהציע אותו כצעד ההגיוני לפני 100 שנה) הוא כלי מדיניות אפקטיבי. בכל העולם, למשל, עלייה במחיר על סיגריות הביאה לירידה משמעותית בשיעור המעשנים. מדובר בתופעה כה מובהקת שאפילו כלכלנים שמתנגדים להתערבות הממשלה בשוק, נאלצו לאשר את האפקטיביות שלו.
אולם, לא מדובר רק בכלכלה ובריאות, אלא גם בערכים: כאשר הנושא עלה בוועדת הכספים של הכנסת בשנה שעברה, טענתי שלתפיסתי, כיהודי מסורתי, שימוש בכלים חד פעמיים באופן קבוע, בארוחת שישי הוא בבחינת ״צלם בהיכל״. לא ברור מדוע מפלגות חרדיות ושר אוצר דתי פועלים כדי לחזק מנהג כה פסול.
יפה עשתה השרה להגנת הסביבה החדשה, עידית סילמן, כאשר הכריזה עם כניסתה לתפקיד שמורשת ישראל היא מלאה בהלכות ואמירות השומרות על הסביבה ומקדמות אורך חיים בר קיימא. אבל הכניעה שלה לביטול המס ועידוד בפועל של שימוש בכלים פעמים לצד קריאתה לממן במקומו חינוך והסברה הוא לא רציני ואינה מתאימה לשרה פרגמטית, שמאז ומעולם התעקשה לקבל החלטות שהן ״evidence based״.
חינוך סביבתי הוא מרכיב חשוב באסטרטגיה כללית של קיימות. אך ככלי ממדיניות הוא מאוד לא מדויק. במשך קרוב ל-40 שנה אני עוסק בשמירת הסביבה בישראל וראיתי אין ספור קמפיינים בתחום הפסולת: מראשון מבצעי הניקיון ועד לאחרוני תשדירי ההסברה לשינוי הרגלים. למרבה הצער, לפי מדדים אובייקטיביים, הם לא שינו דבר. מיסים דווקא כן. למדנו שאין דין פסולת כדין פרחי הבר בישראל. אין סיבה להאמין שגורלו של מיזם הסברתי חדש, שבא לטייח את ביטול המס, יהיה שונה.
מייסדי המדינה חינכו אותנו שממשלה אחראית אמורה לפעול בהתאם ל״מה שהעם צריך - ולא מה שהעם רוצה״. על ההנהגה הנוכחית לעצור את התופעה החדשה ולא להיענות ללחץ שממסגר מדיניות סביבתית נחוצה כאפליה נגד הציבור החרדי. ממשלה, המתיימרת לקדש את ״ארץ ישראל״, חייבת תחילה לשמור על ארץ ישראל בריאה ונקייה.
פרופ׳ אלון טל, מן החוג למדיניות ציבורית באונ׳ תל-אביב היה חבר כנסת מטעם ״כחול לבן״ בכנסת ה-24.
