באיזו תדירות התרחשו אירועים אלימים בחברות אנושיות קדומה? אחת הדרכים למדוד זאת היא לחפש חבלה בשרידים. סקירה עדכנית של שרידים פרה-קולומביאניים מצאה עדות לחבלות שנגרמו כתוצאה מאלימות חמורה ומכוונת בהם. עד כה, רוב המחקרים מהסוג הזה התמקדו בגולגולות ובחלקים אחרים של השלד, אבל כעת נחשף מקור מידע עשיר יותר - מומיות, עם הרקמות הרכות שנשמרו בהן.
במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Frontiers in Medicine, חוקרים השתמשו בבדיקת CT על מנת לבחון שלוש מומיות מדרום אמריקה בנות כ-1,000 שנה, שהיו מאז סוף המאה ה-19 במוזיאונים באירופה. "הבדיקות שביצענו העלו חבלה קטלנית בשתיים מתוך שלוש מומיות דרום אמריקניות שחקרנו באמצעות סריקה תלת ממדית של CT. סוגי החבלות, שנגרמו כתוצאה מאלימות אכזרית ומכוונת, לא היו ניתנות לזיהוי אם השרידים האנושיים הללו היו שלדים בלבד ולא מומיות", הסביר ד"ר אנדריאס גאורג נרליך, מהמחלקה לפתולוגיה של מרפאת מינכן בוגנהאוזן בגרמניה, שהיה אחד ממחברי המחקר.
3 צפייה בגלריה
המומיה הזכרית של אוניברסיטת מרבורג
(צילום: A-M Begerock, R Loynes, OK Peschel, J Verano, R Bianucci, I Martinez Armijo, M González, AG Nerlich)
ד"ר נרליך ועמיתיו חקרו מומיה ממין זכר ממוזיאון Anatomicum של אוניברסיטת מרבורג בגרמניה, כמו גם מומיית אישה ומומיית גבר מהמוזיאון לאמנות והיסטוריה של דלמונט בשוויץ. המשותף לשלוש המומיות הללו היא האופן הטבעי שבו נוצרו בסביבות יבשות (מדבריות למשל), כאשר הנוזלים של הגופות, נספגו מהר יותר מהמהירות שבה התקדם הריקבון שלהן - תנאים שכיחים באזורים הדרומיים של דרום אמריקה.
המומיה של אוניברסיטת מרבורג הייתה שייכת לתרבות האריקה בצפון צ'ילה של היום, ולפי הממצאים שאותרו בקבר, כנראה היה מדובר באדם שנמנה על קהילת דייגים. הוא נקבר בכריעה, שיניו נשמרו היטב, אם כי היו עקומות ומעט שחוקות, תכונות אופייניות לאנשים פרה-קולומביאנים שהשתמשו בתירס כמזון יסוד. הריאות שלו היו מצולקות כפועל יוצר של מחלת שחפת חמורה, גובהו כ-1.72 מטרים ועל פי גודל עצמותיו, נראה כי מדובר באדם צעיר שמת בעודו בן 25-20, בין שנת 996 ל-1147 לספירה, כפי שעלה משימוש בתיארוך הרדיומטרי פחמן-14 שנערך על ידי צוות המחקר.
לעומת זאת, המומיות של המוזיאון בדלמונט הגיעו כנראה מאזור ארקיפה בדרום-מערב פרו של היום, בהתבסס על הקרמיקה שנמצאה בין חפצי הקבר. שתי המומיות משם נקברו בשכיבה עם הפנים כלפי מעלה, ממצא יוצא דופן עבור מומיות מהאזורים ההרריים של דרום אמריקה. נתוני תיארוך פחמן-14 הראו שהגבר מת בין השנים 902 ל-994 לספירה, והאישה בין טווח השנים 1224 ל-1282 לספירה. הם לבשו בדים ארוגים מכותנה ופרוות של למה, אלפקה וכן ויסקאשה דרומית - מכרסם שהוא קרוב משפחה של הצ'ינצ'ילה. כמו כן, מצב אבי העורקים ועורקים גדולים נוספים, הראו כי הגבר סבל מהסתיידות עורקים - תהליך הדרגתי שבו מצטבר חומר המכיל שומנים וכולסטרול על דפנות העורק, שמתחיל להיות מוצק, עד שהוא עלול להיסתם לחלוטין.
3 צפייה בגלריה
סריקת CT תלת ממדית של גולגולת המומיה הזכרית מהמוזיאון לאמנות והיסטוריה בדלמונט, בה ניתן לראות את הפגיעה בה כתוצאה מאלימות אכזרית ומכוונת
(צילום: A-M Begerock, R Loynes, OK Peschel, J Verano, R Bianucci, I Martinez Armijo, M González, AG Nerlich)
התוצאות של המחקר הנוכחי הראו כי שני הגברים מתו כתוצאה מאלימות מכוונת קיצונית. החוקרים הסבירו כי לפי הממצאים, הגבר שהמומיה שלו שוכנה באוניברסיטת מרבורג מת משום שתוקף אחד היכה אותו במלוא הכוח בראשו ותוקף שני דקר אותו, בעודו עומד או כורע, בגבו. עם זאת, ייתכן גם כי אותו תוקף או אדם אחר, אשר עמד בצד ימין של הקורבן, פגע בראשו ואז פנה אל גבו ודקר אותו שם.
באופן דומה, גם על המומיה של הגבר, ששוכנה במוזיאון לאמנות והיסטוריה של דלמונט, נמצאו חבלות חמורות, אולם באזור עמוד השדרה הצווארי - פגיעות חמורות בעורפו של האיש, שהיו כה קטלניות, עד שהביאו בסבירות רבה למותו המיידי. לעומת זאת, המומיה הנשית העלתה ממצאים שהצביעו על כך שמתה מסיבות טבעיות. אמנם גם במקרה שלה נגרם נזק רב לשלד, אך זה התרחש לאחר המוות, כנראה במהלך קבורתה ולא באופן מכוון כפי שקרה עם שני הגברים.
3 צפייה בגלריה
המומיה הזכרית של המוזיאון לאמנות והיסטוריה בדלמונט (מימין) ולצידה המומיה של האישה מאותו מקום
(צילום: A-M Begerock, R Loynes, OK Peschel, J Verano, R Bianucci, I Martinez Armijo, M González, AG Nerlich)
"הזמינות של סריקות CT מודרניות עם הזדמנות לשחזור תלת ממד, מציעה תובנה ייחודית שלא התאפשרה במחקרי עבר שרק היו מסבים נזק למומיות, בשל היעדר הטכנולוגיה המתקדמת בה השתמשנו כעת. חשוב לציין כי מחקר של שרידים חנוטים, למרות שאינם נפוצים כמו שלדים, אך עדיין נשמרו במוזיאונים, יכול לחשוף באמצעות מחקר מדעי-בלשי שיעור גבוה של חבלות, במיוחד כתוצאה מאלימות מכוונת, מאשר מחקר של עצמות שלדים. יש עוד עשרות מומיות דרום אמריקניות, שניתן לפענח טוב יותר באמצעותן את סיבת המוות, בדומה למה שעשינו כאן", אמר ד"ר נרליך, והבהיר בדבריו כי עד כמה שהממצאים של המחקר היו מצמררים, למידה על מקרי המוות הללו וסוגי האלימות שהביאו למותם של האנשים שגופתם נחקרה, הינם רבי תועלת בקבלת תמונה טובה יותר על איך התרבויות העתיקות הללו חיו בימי קדם.
