קוטרו של כוכב הלכת הננסי קרס (Ceres) מגיע לכמעט 1,000 ק"מ, והוא ממוקם בחגורת האסטרואידים. בסדרת הטלוויזיה האמריקנית "המרחב" (The Expanse), זכה קרס לתהילה כבסיס העיקרי לכרייה עבור תושבי האזור שבו מצויים מרביתם של האסטרואידים במערכת השמש הפנימית. קרס בולט לא פחות גם בעולם האמיתי, אולם במשך זמן רב לא היה ברור לחלוטין אם הוא נוצר בחגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק או שמא נדד לשם מקצה מערכת השמש.
כעת, צוות מחקר בהובלת מכון מקס פלאנק לחקר מערכת השמש בגטינגן מצא מרבצים עשירים באמוניום במכתש קונסוס (Consus), בהתבסס על נתונים שנאספו על ידי גשושית שחר (Dawn) של נאס"א - ממצאים ששופכים אור חדש על מקורו של כוכב הלכת הננסי.
כוכב הלכת הננסי קרס נחשב ליוצא דופן בחגורת האסטרואידים, שכן מדובר בגוף הגדול ביותר המצוי בין מאדים לצדק, שמאופיין בגאולוגיה מורכבת ומגוונת ביותר. לפני מספר שנים, הגשושית ששוגרה על ידי נאס"א ב-27 בספטמבר 2007, גילתה מרבצי אמוניום נרחבים על פני השטח של קרס.
יש חוקרים המניחים שאמוניום קפוא מילא תפקיד בהיווצרות כוכב הלכת הננסי, אולם אמוניום יציב קיים רק במערכת השמש החיצונית, מה שהוביל לסברה שמקורו מרוחק מחגורת האסטרואידים. למרות זאת, המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Geophysical Research: Planets סותר את ההנחה הזו. הסיבה לכך נעוצה בהערכה שעל קרס הייתה זירת קריו-וולקניזם (או "וולקניות קרה") - תופעה שמתרחשת בזכות אוקיינוס תת-קרקעי שמתפרץ מבעד לפני השטח.
3 צפייה בגלריה
מכתש קונסוס ממוקם בחציו הדרומי של כוכב הלכת הננסי קרס, כשבתוכו (בחציו המזרחי) יש מכתש קטן יותר
(צילום: Max Planck Society)
ממשקעי מכתש קונסוס עולה כי קיים בהם חומר צהבהב ועשיר באמוניום, שהגיע אל פני השטח ממעמקי כוכב הלכת הננסי בשל הוולקניות שלו. על כן, מחברי המחקר מאמינים שהמשקעים הללו הם שרידים של תמלחת שחלחלה אל פני השטח משכבה נוזלית בין המעטפת לקרום במשך מיליארדי שנים, כך שנוכחות האמוניום אינה מעידה בהכרח על כך שמקורו של קרס הוא במערכת השמש החיצונית.
מכתש קונסוס ממוקם בחציו הדרומי של קרס. עם קוטר של כ-64 ק"מ, הוא לא ממכתשי הפגיעה הגדולים על פני כוכב הלכת הננסי, אך בתוכו קיים מכתש קטן יותר המשתרע על שטח של כ-15 ק"מ על 11 ק"מ בחציו המזרחי, כשהחומר הצהבהב והבהיר אותר בשולי המכתש הקטן ובאזור שממוקם מעט מזרחה ממנו.
3 צפייה בגלריה
איור בו רואים את גשושית שחר של נאס"א מגיעה לכוכב הלכת הננסי קרס
(איור: NASA/JPL-Caltech)
עד כה, האמינו החוקרים שהמינרלים העשירים באמוניום על שטחו של קרס התאפשרו רק במערכת השמש החיצונית, שם האמוניום הקפוא יציב לאורך תקופות זמן ארוכות, בעוד שבקרבה גדולה יותר לשמש, הוא מתאדה במהירות. מחברי המחקר הנוכחי מצביעים לראשונה על קשר בין אמוניום למלח מחלקו הפנימי של קרס, מה שמעיד על כך שמקורו של כוכב הלכת הננסי לא בהכרח חייב להיות במערכת השמש החיצונית, אלא בחגורת האסטרואידים.
החוקרים מניחים שמרכיבי האמוניום כבר היו כלולים באבני הבניין המקוריות של קרס, תוך הצטברות הדרגתית בשכבה עבה של מי מלח בין מעטפת כוכב הלכת הננסי לקרום שלו. "ייתכן שהמינרלים בקרום של קרס ספגו את האמוניום במשך מיליארדי שנים, ממש כמו ספוג", מסביר ד"ר אנדריאס נאתואס ממכון מקס פלאנק לחקר מערכת השמש.
ריכוז האמוניום גדול יותר בשכבות הקרום העמוקות של קרס, ביחס לכמות המצויה בקרבת פני השטח שלו, כשהמקומות המעטים על פני השטח, בהם ניתן למצוא כתמים בולטים של החומר הצהבהב מחוץ למכתש קונסוס, נמצאים גם הם בתוך מכתשים עמוקים. "בגיל 450 מיליון שנה, מכתש קונסוס אינו עתיק במיוחד בסטנדרטים גאולוגיים, אבל הוא אחד המבנים העתיקים ביותר ששרדו על קרס. מכתש זה מעניק גישה לתהליכים שהתרחשו בחלק הפנימי של קרס במשך מיליארדי שנים - ובכך מהווה מעין צוהר לעברו של כוכב הלכת הננסי", אומר ד"ר רנג'אן סרקאר ממכון מקס פלאנק לחקר מערכות השמש.
