מסורת החניטה הינה רבת שנים ומוכרת בעיקר ממצרים העתיקה ומתרבויות קדומות בדרום אמריקה. בלב האמונה של מצרים העתיקה הייתה מסורת החניטה, שהעניקה למתים חיי נצח בעולם הבא, מכיוון שלתפיסתם של המצרים הקדמונים חניטת הגופות תשמר את הגופות במצב הטוב ביותר. גם בדרום אמריקה מנהג החניטה היה נפוץ מאוד בקרב תרבויות עתיקות, דוגמת בני הצ'ינצ'ורו שחיו לפני אלפי שנים באזור שבו שוכנת כיום פרו, כשייתכן שהם עשו זאת במטרה להנציח בני משפחה שהלכו לעולמם בטרם עת.
כעת, במחקר חדש שפורסם בכתב העת Scientific Reports, מצא צוות המחקר שהורכב מביו-ארכאולוגים מהמכון הארכאולוגי באקדמיה האוסטרית למדעים, אוניברסיטת בורדו ואוניברסיטת אקס-מרסיי, עדויות לפרקטיקה דומה של חניטה, בקרב בני משפחת אצולה מצרפת, החל מהחלקים המוקדמים של המאה ה-16 ועד החלקים המאוחרים של המאה ה-17.
כשהתעמקו בטכניקות שבהן השתמשו חונטי משפחת האצולה, גילו החוקרים שהמטרה בפעולה זו לא הייתה שימור הגופות זמן רב ככל האפשר, אלא לשמר אותן עד לעריכת טקס קבורה, כך פורסם באתר Phys.org. החוקרים ניתחו את שרידי השלדים של 12 אנשים שנקברו בקריפטה משותפת - חלל קבורה שבו נשמרו גופות - ששימשה את משפחת קאומון אשר התגוררה בטירת שאטו דה מילנדס (Château des Milandes) שבמחוז דורדון (Dordogne) בדרום צרפת.
מסורת זו ארכה כמעט 200 שנה, מה שמעיד על העברה מדור לדור באופן שטרם נראה כמותו. החוקרים מצאו כ-2,000 שברי עצמות של שבעה מבוגרים וחמישה ילדים, אשר נחנטו באופן דומה (בחפירות נוספות נחשפו באותו מיקום שרידי אישה מבוגרת שגם גופתה נחנטה, שגם היא השתייכה למשפחת האצולה).
התהליך, כך גילו החוקרים, כלל את הסרת כל איבריו הפנימיים של המת, כולל המוח - תהליך שבוצע באמצעות חיתוך הגולגולות באופן סטרילי ביותר. גופם של הנפטרים נשטף היטב ומולא בחומר חניטה שהוכן מצמחים וחומרים ארומטיים.
צוות המחקר ציין שתהליך החניטה היה זהה לזה שתואר על ידי המנתח הצרפתי פייר דיוניס במדריך לנתיחה שאחרי המוות, שפורסם בשנת 1708. הם גם ציינו שתהליך החניטה היה זהה בהשוואה בין המבוגרים לילדים, מה שחיזק בקרבם את הסברה כי מדובר בתהליך שהועבר על פני דורות שלמים.
החוקרים מדגישים כי מדובר בממצא ראשון מסוגו, ומציינים שחניטות מרובות של אנשים מאותה משפחה נדירות למדי לא רק במיקום הנוכחי שבו התמקדו, אלא בכל מקום אחר בעולם.
להערכתם, העובדה שאופן החניטה הועבר על פני שנים כה רבות מאדם אחד לאחר, מעיד על כך שמשפחת קאומון הייתה עשירה מאוד ובעלת מעמד יוקרתי במיוחד באותה העת. מדובר בהזדמנות ייחודית שנפלה לידי החוקרים, בה התאפשר להם לבחון את דרכי הפעולה של החניטה במערב אירופה של ימי הביניים, לרבות סימני החיתוך שנותרו על הגולגולת וחלקים נוספים בשלד אשר העידו על הפשטת העור, על פני דורות רבים של מבוגרים וילדים כאחד.