מטוס החלל X-37B, גרסה לא מאוישת וקטנה של מעבורות חלל, נחת בכדור הארץ לאחר משימה סודית של חיל האוויר האמריקני שנמשכה 908 יום. מדובר בשיא שהייה חדש בחלל, כשהשיא הקודם, שנרשם בסוף שנת 2019, עמד על 780 ימים בחלל.
המטוס, המונע באמצעות אנרגיה סולארית, שוגר לראשונה לחלל ב-2010 ואז הוא שהה 224 ימים בחלל. ב-17 במאי 2020 המטוס הסודי שוגר שוב לחלל, באמצעות משגר אטלס 5 ולאחר שביצע משמימה מסווגת, שנמשכה כשנתיים וחצי, הוא נחת בבסיס החלל קייפ קנוורל שבפלורידה. זו הייתה המשימה השישית של המטוס הבלתי מאויש.
"מאז השיגור הראשון של ה-X-37B ב-2010, הוא ניפץ שיאים וסיפק לאומה שלנו יכולת, שאין לה תחרות, לבחון ולשלב במהירות טכנולוגיות חלל חדשות", אמר ג'ים צ'ילטון, סגן נשיא בכיר בחברת בואינג, המפתחת את המטוס.
בפעם הראשונה, מטוס החלל הסודי כלל מודול שירות, שבו היו ניסויים עבור מעבדת המחקר הימי, האקדמיה של חיל האוויר האמריקני וגופים אחרים, שלא פורטו. המודול נפרד מהרכב לפני היציאה מהמסלול בחלל, כדי להבטיח נחיתה בטוחה.
בין הניסויים היה לוויין שזכה לכינוי FalconSat-8, שתוכנן ונבנה על ידי צוערי אקדמיה בשיתוף עם מעבדת המחקר של חיל האוויר האמריקני. הוא נפרס באוקטובר 2021 ועדיין נשאר במסלול בחלל. ניסוי אחר בדק את ההשפעות של חשיפה בחלל לאורך זמן על זרעים.
"משימה זו מדגישה את ההתמקדות של חיל החלל בשיתוף פעולה בחקר החלל והרחבת הגישה בעלות נמוכה לחלל עבור השותפים שלנו, בתוך ומחוץ למחלקת חיל האוויר", אמר גנרל צ'אנס זלצמן, ראש מבצעי החלל. מאז שהחל לפעול היה המטוס הסודי במשך 3,744 ימים בסך הכול בחלל והוא עשה מסלול של קרוב ל-2 מיליארד ק"מ.
המטוס דומה מאוד למעבורות החלל, אך הרבה יותר קטן מהן: אורכו 8.9 מטר, גובהו 2.9 מטר ומוטת כנפיו 4.5 מטר. אורכן של מעבורות החלל, לעומת זאת, היה 37 מטר, ומוטת כנפיהן 24 מטר. למעשה, הרכב הקטן תוכנן במקור להתאים לשיגור בתוך תא המטען של המעבורות, אך הרעיון נזנח בסופו של דבר לטובת שיגור על גבי טיל רגיל.
כמו מעבורות החלל, גם ה-X-37B רב-שימושי. הוא משוגר לחלל על גבי חרטומו של טיל שיגור כמו כל לוויין אחר (ב-2017 הוא שוגר על גבי משגר פלקון 9 של SpaceX וב-2020 באמצעות משגר אטלס 5), אך מסוגל לחדור לאטמוספירה ולנחות ארצה כמו דאון. בניגוד למעבורות, שנשלטו על ידי טייסי החלל, הרכב פועל באופן אוטומטי לחלוטין.
ל-X-37B יש לוחות סולאריים הנפרשים בחלל מתוך תא המטען שלו, ומאריכים מאוד את משך השהייה האפשרי שלו במסלול. זאת בניגוד למעבורות החלל, שהשתמשו בתאי דלק מימן לייצור חשמל, והיו מוגבלות בשל כך במשך המשימות שלהן.