התפיסה הרווחת על אודות הרגלי התזונה של אבותינו הקדמונים מספקת השראה לתזונה בת ימינו. רבים מדגישים את חשיבותו של מזון מן החי, כמו תזונת הפליאו האופנתית, בין היתר מפני שבאתרים הארכאולוגיים הקדומים השתמרו בעיקר עצמות בעלי חיים. לעומת זאת, המזון הצמחי, שמשתמר רק לעיתים נדירות, אינו נתפס כגורם משמעותי בתזונה הקדומה. אבל במחקר חדש, שבו בדקו חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית, ממצאים קדומים מאזור גשר בנות יעקב עולה כי בני האדם לפני מאות אלפי שנים אכלו גם מזון מהצומח.
5 צפייה בגלריה
מיני צמחים אשר זוהו במאסף גרגירי העמילן של גשר בנות יעקב: משמאל לימין: אלון, נופר צהוב וערמון מים. קנה המידה הוא 20 מיקרון
(צילום: ד"ר יואל מלמד, ד"ר הדר אחיטוב)
המחקר, שפורסם אמש (יום ב') בכתב העת PNAS, הוא חלק מעבודת הדוקטורט של ד"ר הדר אחיטוב מהמעבדה לחקר טכנולוגיות עיבוד מזון עתיקות, מכון זינמן לארכיאולוגיה ובית הספר לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שנכתבה באוניברסיטת בר אילן ובו שותפים גם פרופ' נירה אלפרסון-אפיל ודר' יואל מלמד מאוניברסיטת בר-אילן, פרופ' נעמה גורן-ענבר מהאוניברסיטה העברית, פרופ' אמנדה הנרי מאוניברסיטת ליידן, הולנד, ומכוני מחקר נוספים בחו"ל.
החוקרים בדקו מתאר גרגירי עמילן בני כ-780 אלף שנה, שנחשפו בתהליך מיצוי חומר מתוך כלי עבודה שנמצאו באתר הארכאולוגי הרטוב על גדת הירדן, סמוך לגשר בנות יעקב. הממצאים חושפים הרגלי תזונה שונים ממה שהיה ידוע לנו עד כה.
האתר, שבו נמצאו הגרגירים שימש כנקודת יישוב מועדפת, על גדת אגם החולה הקדמון, שאליה חזרו קבוצות ציידים-לקטים פעם אחר פעם כשהן מותירות אחריהן למעלה מ-20 שכבות יישוב. חפירות קודמות באתר חשפו בכל אחת משכבות השונות כלי אבן שיוצרו מבזלת, צור וגיר, וכן שרידי מאובנים של בעלי חיים כמו פילים, יחמורים, צבאים ודגים. בנוסף נמצאו שרידים צמחיים, כמו בלוטים, גרגירים, זרעים ופירות.
החוקרים הסבירו כי גרגירי עמילן הם מולקולות של סוכר מורכב, המצויות בחלק מהצמחים כחומר אגירת אנרגיה. נוסף על כך לגרגירי עמילן יכולת השתמרות גבוהה והם מתגלים לעתים באתרים ארכאולוגיים. המבנה של גרגרי העמילן מאפשר זיהוי מיני צומח שונים על סמך המורפולוגיה הייחודית של כל צמח. תכונות אלה של העמילן סייעו לארכאולוגים ללמוד מה אכלו תושבי האזור מאות אלפי שנים לפני התפתחותן של חברות חקלאיות.
עוד אמרו החוקרים כי גדת האגם, העשירה בצומח ובבעלי חיים, הייתה מוקד משיכה להומינידים הקדומים ושרידי פעילותם משקפים את היכרותם המעמיקה עם הסביבה - מקורות חומרי גלם ומיני צמחים ובעלי חיים מסובבים מגוונים. ניצול המשאבים מצביע על כך שתנועת הקדמונים במרחב הייתה גדולה וכללה כרייה ונשיאה של חומרי גלם אל האתר וכן בעלי חיים וצומח ממינים שונים, שהובאו אף הם אל המקום, עובדו ונצרכו בו.
אופי הממצא מציע שההומינידים של גשר בנות יעקב פעלו כחלק ממערך חברתי של קבוצה גדולה וכי התנהגותם מאפיינת במובנים רבים התנהגות מודרנית, שמורכבותה הקוגניטיבית אינה נופלת מזו של האדם המודרני. יושבי האתר ניזונו ממינים שונים של בעלי חיים, כדוגמת פילים, סוסים, בקר ויחמורים.
עצמותיהם של אלה נחשפו באתר כשעליהן סימני חיתוך ופיצוח, המעידים על כך שבנוסף לחלבון שבבשר החיה, ההומינידים ניצלו גם את מןח העצם השומני. מיקומו של האתר לחוף אגם החולה הקדום סיפק גם משאבים אקווטיים, כדוגמת קרפיוני ענק שהוכנו בעזרת אש.
במחקר החדש נבדקו מקבות (כלי פיצוח וכתישה) וסדנים (משטח הכתישה) עשויים מבזלת, המספקים את העדות הקדומה ביותר בעולם לעיבוד מזון צמחי על ידי האדם. החוקרות והחוקרים זיהו בכלי העבודה הקדומים גרגירי עמילן שמקורם בבלוטי אלון, בדגניים, בקטניות ובצמחי מים אכילים כמו נופר צהוב. בין אלה נכללים צמחים אופייניים לעמק החולה גם כיום וכן ערמוני מים, שהם מין נכחד. שרידים של צמחים אלה זוהו באתר בעבר, אולם מחקר זה מבסס לראשונה את הקשר הישיר בין הצמחים השונים לבין הכלים שבהם עובדו.
ממצאי המחקר מלמדים שההומינידים הקדומים ליקטו מגוון רחב של מיני צמחים אכילים לאורך כל עונות השנה ומבתי גידול שונים, אגמיים ויבשתיים. הלקטים עיבדו את כל הצמחים על אותם הכלים. ריסוק וכתישת המזון הצמחי, בדומה לחיתוך מזון, משמש כאמצעי פירוק ראשוני עוד בטרם הכנסת המזון לפה, ובכך מקל על העיכול. טיפול אפשרי נוסף נגזר מהעובדה שכלי הבזלת נמצאו בסמיכות למוקדי אש. ייתכן שהאש שימשה לצורך נטרול רעלנים המצויים בחלק מהצמחים.
במהלך מיצוי גרגרי העמילן מכלי הבזלת, התגלו ממצאים מיקרוסקופיים נוספים שכוללים גרגרי אבקנים (פולן), אצות צורניות, שיער מכרסמים, נוצות של ציפורי מים ועוד. החוקרים הסבירו כי ממצאים אלה חשובים מאחר שהם מחזקים את האמינות של הממצא העמילני שהשתמר, כמו הממצאים המיקרוסקופיים האחרים, במשך מאות אלפי שנים.
