מי אמר שהממשלה מזלזלת באקדמיה? רק בשבוע שעבר היא דווקא תמכה בכנס שעסק במחקר ופיתוח. הכנס התקיים בהובלת "המדרשה לידע המקדש", שפועלת בגנים, בתי ספר וגופי חינוך אחרים במטרה לקדם את חזון בית המקדש. מאז השבת השחורה היא גם מקדמת את יוזמת "בית מקדש לכל בית" - מכירת מגנטים מאוירים של בית המקדש, כדי שכולנו נזכור ש"בימים שבהם אנו נלחמים על הבית, עלינו להתעורר ולזכור את חלום כל הדורות – את בית המקדש".
נשים לרגע בצד העובדה שמדובר בססמאות נבובות לא פחות מ"העם כולו" או "ביחד ננצח". מה שיותר חשוב הוא שכדי לוודא שחלום הבלהות המשיחי הזה אכן יינעץ היטב במרכז ההוויה של המדינה, הכנס התקיים בתמיכת משרד החינוך וגופי שלטון אחרים. דווקא בימים הקשים האלה דחוף להם להעמיק את המחקר והיישום של אחת המצוות הנדרשות לחידוש המנהג הקדום של הקרבת קורבנות על מזבח בית המקדש - מצוות פרה אדומה, כולל סיור מודרך באתר גידולן של פרות אדומות. ליד חלום כל הדורות, מה לנו כי נלין שאין תמיכה במחקר מדעי? חקר המקדש הוא בדיוק סוג המחקר שאפשר לצפות שיעניין ממשלה ששר האוצר שלה טען לפני זמן לא רב ש"אבולוציה כבר לא מקובלת במדע".
מאמץ שיטתי והרסני
"ישראל אינה רפובליקת בננות, אלא דמוקרטיה עצמאית וגאה", הכריזה לאחרונה דוברות מפלגת הליכוד בשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. אך מאז שהוא הקים את ממשלתו הנוכחית אנו מוצאים את עצמנו בליבו של משחק דומינו, שבו הלבנים הדרושות להמשך קיומה של אותה "דמוקרטיה עצמאית" מופלות זו אחר זו ביד גסה ומכוונת. הממשלה עושה כל שביכולתה כדי להכחיד בזריזות את הישגי המדינה בתחומי המחקר והפיתוח בכל התחומים. הכוחנות ההרסנית חובקת-כול.
רואים אותה בתהליכי מינוי פוליטיים בוועדות מדעיות, בשינויים משטריים ומשפטיים, בקיצוץ תקציבי המחקר ומשאבי החינוך הממלכתי במקביל לתגבור תקציבי החינוך התורני, בניסיונות להשתלט על המועצה להשכלה גבוהה, הספרייה הלאומית ופרסי ישראל, בהמתת מכון וולקני, בסגירת משרדי המדענים הראשיים במשרדי הממשלה – ומבטיחים לנו שזוהי רק ההתחלה.
מאז שחר ימי הציונות, דרך שתי מלחמות עולם, מלחמת עצמאות עקובה מדם ומול אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים מתמשכים, קידום ההשכלה, המדע והטכנולוגיה נחשבו תמיד זרוע מרכזית וחיונית לכינונה של חברה עצמאית ומשגשגת בארצנו. מייסדי הציונות ומנהיגי היישוב הבינו מהרגע הראשון את חשיבות הקמתם של גופי השכלה, מחקר ופיתוח מובילים. בזכותם קמו האוניברסיטה העברית והטכניון, מכון המחקר החקלאי שהפך לימים למכון וולקני, מכון ויצמן שהפך לאחד המובילים בעולם בהיבטים מחקריים ויישומיים כאחד, המועצה המדעית לישראל, חיל המדע שהיה לבסיס התעשיות הביטחוניות של המדינה הצעירה, ועוד.
למי שניסו לטעון לעיתים שעדיף להמתין - כי אין די תקציב, כי זה יעורר התנגדות, כי עוד אין מדינה, כי כבר יש מדינה אבל אי אפשר "במצב הנוכחי" או ש"עיתות מלחמה הן לא זמן" וכן הלאה, השיבו מנהיגי הציונות שההון האנושי הוא הנכס האמיתי היחיד שיש לנו ושאי פעם יהיה. הם ידעו שדרושים זמן רב והשקעה מתמשכת כדי שהנכס הזה יבשיל ויהיה למנוע לצמיחה הביטחונית והכלכלית של המדינה, שחייבים להתחיל בכך כמה שיותר מוקדם ושהמלאכה הזאת אינה מסתיימת לעולם.
יתרה מזאת, הם הבינו שזה מה שדרוש גם לצמיחה אינטלקטואלית, תרבותית ורוחנית. הם זיהו קשר ישיר בין החינוך המדעי ופיתוח המחקר לבין אופיה, חוסנה ויכולותיה של ישראל, וידעו שמי שמבקש להצמיח אזרחים שיישאו על כתפיהם את האחריות על החברה והמשק, חובה עליו לתת בידיהם את כלי החשיבה המדעית, שמהם צומחים ערכים, יצירה אנושית ונורמות התנהגות חברתיות.
ליאת בן דוד מכון ויצמןצילום: מכון דוידסוןבשנות קיומה הקצרות, נגד כל הסיכויים, בנו התנועה הציונית ומדינת ישראל מערכות השכלה, מחקר ופיתוח מדעיות-טכנולוגיות ונכסי רוח ותרבות. בזכות כל אלה הפכה ישראל לסיפור של הצלחה נועזת, יצירתית וחדשנית בקנה מידה עולמי. חיפוש בגוגל לפי "המצאות ופיתוחים ישראליים" מניב מאות תוצאות בכל תחומי החיים, ממערכות חקלאות מתקדמות, דרך רפואה מתקדמת, תרופות מצילות חיים, מערכות תקשורת, מוזיקה, אדריכלות, אמצעים ביטחוניים, כלים לחקר חלל – כולם תוצאה של יכולת מדעית-טכנולוגית-אינטלקטואלית מהטובות בעולם.
אבן לבאר
כפי ששיננו לנו בילדותנו, "את מה שחכמים בנו בעמל במשך שנים רבות, טיפשים יהרסו בהבל פה קצר". מי שמתייחסים לתשתית הנדרשת להמשך קיומם של ההישגים האלה כאל סרח עודף, ומנצלים את כוחם השלטוני כדי לזלזל בה ולוותר עליה, ידרדרו את כולנו עד מהרה לחיים במדינה ענייה, ירודה, חלשה ומנודה. בסדרי העדיפות והמעשים שלה, הממשלה הכריזה הלכה למעשה מלחמה נגד המדע, הטכנולוגיה וההשכלה הישראליים. מכיוון שאיראן, לדוגמה, מקפידה להשקיע חלק ניכר ממשאביה בקידום היכולות המדעיות-טכנולוגיות שלה, מדיניות הממשלה שלנו נראית כמו מהדורה חדשה של מעשה מצדה.
לאסוננו, מדובר כרגע בשיח של חירשים. מחאות המדענים, אנשי הרוח ומכתבי המחאה של האקדמיה הלאומית למדעים – כל אלה נופלים על אוזניים ערלות, משום שהם נזעקים בשפה שאינה מובנת לחברי הממשלה הנוכחית. אם נאפשר למגמה הזאת להימשך, נמצא את עצמנו בקרוב לא רק עם "מסבירנים" שלא יודעים לחבר מילה למילה באנגלית, אלא עם "אנשי רוח" עילגים אפילו בעברית, "מדענים" שחוקרים את בריאת העולם בשישה ימים, "מהנדסים" שהגרעינים היחידים שהם יודעים לבקע הם זרעי חמניות, ו"צבא" שיוצא למלחמה כשאמונה יוקדת בעזרת השם היא הנשק היחיד שבידיו, והוא נושא אותה בגאון על גבה של פרה אדומה.
הפעם, לא נוכל לטעון שכל זה התרחש מכיוון ששוב קמו עלינו אויבינו לכלותנו. את הכליה הזאת, אנחנו עושים לגמרי לעצמנו.
ד"ר ליאת בן דוד, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
הדברים המפורסמים בטור דעה זה הינם ביוזמת ועל דעת הכותבת ואינם מייצגים את עמדת מכון דוידסון ו/או מכון ויצמן למדע
