יין
"מפריחים את הנגב" / יוגב צדוק, קדש ברנע
אף על פי שיש לנו לא מעט הזדמנויות לשתות יין, הישראלי הממוצע צורך רק כשישה ליטרים של יין בשנה, נתון נמוך בהשוואה לעולם.
בארץ מגדלים כ-50 אלף טונות של ענבי יין בשנה על שטח של כ-65 אלף דונם, וייצור היין הישראלי עומד על כ-42 מיליון בקבוקים בשנה. ברחבי הנגב, לפי נתוני קרן מיראז', יש כאלפיים דונם של כרמים עם כ-30 מגדלים. "תרבות הגפן בנגב מתאפיינת בשילוב ייחודי של החייאת מסורות וטכניקות גידול עתיקות לצד נכונות להתנסות בגידול זנים מיוחדים", אומרים בקרן.
ברמת נגב עונת הבציר בעיצומה, ומזג האוויר לא עושה חסד עם החקלאים: הקיץ האחרון הוביל לאובדן של כ-20 אחוז מהיבול ביקב. יוגב צדוק (42) מקדש ברנע, חלק מהיקב המשפחתי, סיפר כי "יולי ואוגוסט היו חמים בצורה קיצונית וההבשלה 'נתקעה'".
חוץ מההתחממות הגלובלית, צדוק מעלה גם את בעיית המשילות. "סבלנו מחיתוכי צנרת, גניבת משאבה, טפטפות. ממש לוקחים מהכרם. אבל החלוציות משאירה אותנו פה. אנחנו מפריחים את הנגב. והישראלים באמת יודעים יותר ויותר להעריך יין טוב. ואני פשוט אוהב את זה. נולדתי לזה. זה אני".
דבורים
"בלי דבורים לא היה אוכל" / בועז כנות, מושב אביגדור
בועז כנות (66) ממושב אביגדור הוא חקלאי כל חייו ומגדל דבורים למעלה מ-40 שנה. "נכנסתי לתחום במקרה", הוא מספר.
"מישהו זרק לי רעיון והלכתי על זה. ומאז אני שם. אני איש של שטח פתוח, של טבע, והתאהבתי בדבורים", אומר כנות. "העולם שלנו משתנה במהירות. כשגדלתי היו שניים וחצי מיליון איש במדינת ישראל. וכיום יש יותר אנשים, פחות שטחים פתוחים. וזה משפיע על הענף. קשה למצוא מקומות להציב כוורות, לדבורים יותר קשה למצוא צוף ואבקה".
"אני משתדל לראות את הכל דרך עיני הדבורה. היא במקום הראשון", הוא מסביר, "ללא הדבורה לא היה לנו אוכל. חשוב לשמור על הדבורה, וצריך שיהיו תנאים לקיום הדבורים ומכוורות בישראל".
על פי נתוני מועצת הדבש, בחגי תשרי ישווקו כ-2,500 טונות דבש, המהוות כ-40 אחוז מהביקוש הישראלי השנתי. צריכת הדבש בקרב הציבור הישראלי מסתכמת בכ־6,200 טונות בשנה. בישראל מאות דבוראים המטפלים בעשרות אלפי כוורות, וערך האבקת הדבורים לתל"ג החקלאי בישראל עומד על כ־4 מיליארד שקלים בשנה.
דגים
"רק החזקים שורדים" / מורדי ללוש, מיתר
בנגב אין ים, אבל יש דגים, "עד כמה שזה נשמע מוזר", אומר מורדי ללוש (60), תושב מיתר, מגדל דגי ברמונדי במועצה האזורית רמת נגב.
"הנגב הוא מקום מתאים לגידול דגים. יש פה מים שמתאימים לנו. וזה חשוב שאנחנו מרוחקים מהים, שיכול להביא כל מיני מחלות", מסביר ללוש, מנכ"ל חברת "אקוואטק פישריז" באזור התעשייה במועצה. "אנחנו חלוצים בשיטת הגידול שלנו, שתופסת תאוצה בעולם, וחלוצים בנגב. זה חלק מהציונות".
ללוש מספר כי "יש לא מעט אתגרים בלעשות חקלאות מים באמצע המדבר. בדרך חזרה מהחווה, כמו כל אחד שנוסע בכבישים, אני מרגיש את סוגיית המשילות. אבל בחווה עצמה חצי מהעובדים שלנו הם תושבי הפזורה הבדואית והם שותפים לעשייה. זו הדרך להתמודד עם המצב, להפוך את השכנים לשותפים ולא לאויבים".
כ-92 אחוז מהדגים הנצרכים בישראל מיובאים, ושבעת אלפים טונות מגיעות מייצור מקומי. "אנחנו בשיח עם משרד החקלאות והאוצר לתמיכה ישירה בחקלאים, כמו שעושים במקומות רבים בעולם כדי להבטיח חקלאות מקומית וביטחון תזונתי", אומר ללוש. "אם המדינה לא תהיה שותפה אי-אפשר לקיים חקלאות באזור".
מנדי שור (59) מגדל דגים בטירת צבי במעלה גלבוע. "אחד הדברים שהכי מקשים עלינו זה היבוא והורדת המכסים", אומר שור. "זה שינה את תנאי השוק. גם העלויות מאוד גבוהות פה בארץ. היו שנים שהיה יותר טוב והענף היה יותר רווחי", אומר שור, "לא נותרו הרבה מגדלי דגים. עשרות משקים נסגרו. נותרנו מעט שנלחמים על השטח והשוק, והאופק נראה די עגום כרגע".
רימונים
"שבויים של רשתות השיווק" / ירמיהו זמירי, יסוד המעלה
מגדלי הרימון בארץ נחשבים למובילים בתפוקה לדונם ובאיכות הפרי וכן בשיטות גידול ובטכנולוגיה מתקדמת, ובכל זאת, בשנים האחרונות נעקרו כ־30 אחוז מכמות מטעי הרימונים במדינה.
לדברי ירמיהו זמירי, מוותיקי המגדלים בישראל, "רימון הוא פרי יקר יחסית לגידול כי הוא נקטף מאוחר ודורש השקיה לכל אורך השנה, לעומת פירות מוקדמים כמו נקטרינות שקוטפים כבר באביב וחוסכים בכמויות המים, הריסוסים, ההדברה ועלויות כוח האדם".
על פי ארגון מגדלי הפירות בישראל, יבול הרימון יעמוד השנה על כ-30 אלף טונות לעומת 40 אלף בשנה שעברה, כמו בשאר הנשירים, עקב חורף שחון וכן צמצום בשטחי גידול.
בחגי תשרי נאכל כאן כששת אלפים טונות רימונים, שאותם מטפחים כ־100 מגדלי רימונים בשטח של כ־13 אלף דונם. בשבוע שעבר ירמיהו ובני משפחתו במשק זמירי החלו בקטיף הרימונים מהזן הבלעדי שהם מגדלים, “יין”, שהזרעים בגרעיניו רכים מאוד וכמעט בלתי מורגשים בלעיסה. "זכינו השנה לפרי יפה ואנחנו שמחים מהברכה ממנו", אומר זמירי, אבל לא יכול להתעלם ממצבם העגום של אלו שמגדלים את הפרי שנדמה שלמשרד החקלאות אין כל חפץ בו. "אנחנו בידיים של רשתות השיווק שמתנהגות כמו מונופולים ועושות בנו מה שהן רוצות, ולא פלא שהחקלאים הולכים ונעלמים ודור חדש כבר לא קם".
תמרים
"מקווים שהחקלאות תשרוד" / נעמה אבני, עין יהב
כ-900 מגדלים בישראל מתפרנסים באופן ישיר מענף התמרים, ולפי מועצת הצמחים, באזור בקעת הירדן צפויים לגדד השנה כ־20 אלף טון של הפרי.
בערבה התיכונה מגמת העלייה ביבול התמרים נמשכת, וצפויה לשבור השנה שיא של למעלה מ-8,200 טונות. במועצה האזורית ערבה תיכונה מסבירים כי הגידול נובע כתוצאה מכניסת מטעים חדשים לשלב ההנבה והסבת שטחי גידול רבים למטעי תמרים.
כיום מגדלים בערבה התיכונה כ-170 מטעי תמרים איכותיים על פני כ-10,000 דונם, כ-2,500 מהם עדיין לא בהנבה מלאה. הערבה התיכונה מייצאת כ־90% מיבול זן המג'הול, הנחשב למלך התמר המתוק, והוא מיוצא לאירופה, ארה"ב, אוסטרליה, רוסיה, הודו ותאילנד.
נעמה אבני (43) מעין יהב נכנסה לענף לפני 10 שנים. "היה משבר בענף הפלפל, והתמרים היו הדבר החם שדרש השקעה יותר נמוכה. הלכנו על זה בגדול". לאבני יש 50 דונם תמרים, והיא מספרת שהיא אוהבת את הענף. "אנחנו לא נוותר על התמרים. אני בת עין יהב וגדלתי פה כל חיי. למדתי חקלאות וזה בדמי".
לדבריה, האתגרים הכי גדולים בחקלאות היום הם מים ועובדים. "אין מספיק עובדים זרים וכל הזמן מקשיחים את התנאים, גם העלויות גדלות ומחיר המים עולה. אלה הדברים שבסוף משפיעים. החקלאות היום לא נראית כמו לפני עשור ושניים וקשה להתפרנס רק ממנה. אנחנו מקווים שהחקלאות, גם אם תשתנה, תשרוד".
תפוחים
"הרגו את הענף בארץ" / שמעון מלול, מושב שעל
בשבועות שלפני ראש השנה מזנק הביקוש לתפוחים ב-50 אחוז לעומת הממוצע לאורך השנה, אבל הסיכוי שהתפוח שתאכלו בחג יהיה ישראלי הוא לא גבוה.
לדברי עמוס לוין, יו"ר שולחן התפוח בענף הפירות במועצת הצמחים ומרכז תחום החקלאות בחברה לפיתוח הגליל, רובם המוחלט של מטעי התפוחים בישראל נטועים בהרי הגליל והגולן, אבל הם בקושי מצליחים לעמוד מול היצע התפוחים המיובאים מאירופה וארה"ב.
"המדיניות של משרד החקלאות ומאמצי הלוביסטים הנלחמים למען רשתות השיווק הרגו את ענף התפוח במדינה", אומר שמעון מלול מהמושב שעל שבגולן, שבתוך חמש שנים עקר 35 דונם של מטעי תפוח מניבים מזנים זהוב וסטארקינג. "רק בשנה האחרונה עקרתי עשרה דונם של עצים בשיא יופיים שהפכו לנטל כי כל ההשקעה והטיפוח של התפוח לא שווים את המחיר הנמוך שבעלי רשתות השיווק קובעים לנו", הוא אומר, "הם מעדיפים להביא את הפרי הזול יותר שלא עומד בסטנדרטים הגבוהים שאנחנו נדרשים אליהם, והמגדלים שלו באיחוד האירופי ובארה"ב מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה ויכולים למכור במחיר נמוך יותר".
במו"פ צפון במכון המחקר מיגל משקיעים רבות בפיתוח ושיפור ענף התפוח, אך גם הפירות הטעימים והבריאים ביותר לא יצליחו להתחרות באלו הזולים המגיעים מעבר לים. "על פינק ליידי, האהוב והיקר ביותר מהתפוחים, יקבל החקלאי כשניים וחצי שקלים לקילו, בשעה שאתם תשלמו עליו בסופר בין 12 ל-35 שקלים", מסביר מלול, שבשנים האחרונות הקים עם בניו במשק המשפחתי מתחם קטיף עצמי של דובדבנים ופירות יער שדרכו הם מנסים להדביק את האורחים באהבה לחקלאות ולאדמה.
