מאחורי כמעט כל בגד שאנחנו לובשים משתרך שובל ארוך של פגיעה סביבתית או חברתית. כך, למשל, תעשיית האופנה אחראית לפליטת 1.2 מיליארד טון פחמן דו-חמצני בשנה (יותר מפליטות ענפי התעופה והספנות גם יחד) ולזיהום מקורות מים במקומות שונים בעולם, וזה עוד לפני שדיברנו על תנאי העבודה הקשים בסדנאות היזע, בעיקר במדינות עולם שלישי.
על פי מאמר שהתפרסם בכתב העת המדעי להנדסת טקסטיל וטכנולוגיית אופנה (JTEFT), ההשפעות הסביבתיות העיקריות של תעשיית האופנה הן שחרור כמויות גבוהות של מזהמים לאוויר, כתוצאה מצריכה גבוהה של מים ואלפי כימיקלים שונים. מדי שנה תעשיית הביגוד משתמשת ב-9 מיליארד מ״ק מים ו-168 מיליון טונות של כימיקלים כדי להלבין ולצבוע בדים. בנוסף, לכמות עצומה של מים וכימיקלים, תעשיית הטקסטיל צורכת אנרגיה רבה לחימום, ייבוש והפעלת מכונות מאסיביות בשלבי העיבוד השונים של הבד שלצד שרשרת הובלה סבוכה של חומרי הגלם ומוצרי האופנה, גורמות לפליטות גזי חממה בהיקף כה גדול בעולם.
חברות שונות ברחבי העולם עושות מהלכים שונים לצמצום טביעת הרגל הסביבתית בכל הקשור לבגדים שלנו. בזירה המקומית שלנו בולטת קורנית דיגיטל - אחת החברות הישראליות הגדולות ביותר בתחום פיתוח מכונות להדפסה דיגיטלית על גבי טקסטיל, שהטמיעה את נושא הקיימות בחזונה ופיתחה טכנולוגיות המקטינות משמעותית את ההשפעה הסביבתית השלילית.
כעת, חברת טקסטיל שבדית, הפועלת בשיתוף פעולה עם תאגיד האופנה H&M, פיתחה שיטת צביעה חדשנית ובת-קיימא לטקסטיל סינתטי. הטכנולוגיה החדשה מאפשרת לייצר תהליך צביעה חסכוני בבדי פוליאסטר תוך שימוש בחומרים ממוחזרים ועם מינימום שימוש במים. על פי החברה, התוצאה היא בדים ממוחזרים עם ביצועי צבע איכותיים, ועמידות לאורך זמן.
האומנם מדובר בבשורה אמיתית בתעשיית הטקסטיל, או שמא זה עוד מהלך של התיירקקות (גרין-ווש)?
75 אחוז פחות מים
לפי הנתונים שפירסמה חברת We aRe SpinDye, החיסכון הסביבתי אכן מרשים, והוא נובע מתהליך הפקת הבד: 75 אחוז פחות מים, 90 אחוז פחות כימיקלים וצריכת אנרגיה ופליטת גזי חממה הנמוכה ב-30 אחוז במהלך כל תהליך הצביעה בהשוואה לתהליכים הסטנדרטיים בתעשייה.
לפי טענת החברה, היא משתמשת ב-100 אחוז פוליאסטר ממוחזר שמגיע מפסולת של תעשיית הטקסטיל או מבגדים ממוחזרים. שיטת הצביעה מתמקדת בצבע של החומר הממוחזר לפני שהוא הופך לסיבים, והתהליך עובד כך שעל ידי התכת פיגמנטים צבעוניים ומסת הפוליאסטר הממוחזרת ביחד נוצרים חוטים בצבעים הומוגניים, ללא שימוש במים. השלב הזה מאפשר להפחית את השימוש במים ובכימיקלים לאורך כל שרשרת ייצור הטקסטיל.
החברה נוסדה ב-2014 על ידי היזם השוודי מרטין ברלינג, שבבעלותו כמה חברות בתחום האופנה והעיצוב, ביניהן מותג הבגדים השוודי Garphyttan וחברת עיצוב הרהיטים Fogia. מאז הקמתה, זכתה החברה בפרסים על שיטת הצביעה החדשנית ועל הצעדים שהיא נקטה במטרה לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית של תעשיית הטקסטיל. ב-2018 זכתה החברה בקטגוריית הטכנולוגיה האופנתית בפרס עידוד לפעולה שהוקמה על ידי מחוז האופנה של שטוקהולם.
נזק סביבתי ופגיעה חברתית
״למרבה הצער תעשיית הטקסטיל נוגעת בכל אחד מ-17 היעדים של האו״ם לפיתוח בר קיימא - בין אם זה מיגור העוני והרעב, צמצום אי השוויון המגדרי או שינוי אקלים. זו תעשייה שיש לה יד כמעט בכל אספקט שלילי״, אומר מיכאל קידר, ראש מרכז רוזן לקיימות בשנקר ומעצב טקסטיל. ״מצד שני, כולנו זקוקים לבגדים, והודות לאופנה הזולה, כולם יכולים להתלבש בצורה סבירה. בגדים הפכו להיות מוצר זול ונגיש ולכן הגענו לרמה של צריכת יתר וירידה בערך של הבגדים. היום חולצה יכולה לעלות פחות ממנת פלאפל״.
מעבר לבעיות הסביבתיות והזיהום הרב, תעשיית הטקסטיל נחשבת גם לתעשיית עבדות: ״מי שעומד מאחורי הבגדים שאנחנו קונים ברשתות הגדולות הם לרוב חקלאים שמגדלים את הכותנה ומרוויחים פרוטות, ואלפי אנשים שתופרים את הבגדים בסדנאות-יזע אי שם בבנגלדש, למשל, מרוויחים כמה דולרים לחודש", מוסיף קידר. "מדובר בתעשייה של עבודות ידניות וחקלאיות עם הכנסה מאוד נמוכה, שכמעט מגיעה לרמה של עבדות״.
בהקשר של הפן הטכנולוגי-סביבתי, קידר מציין שיש חשיבות גדולה לשיפור הטכנולוגיות הקשורות לטקסטיל, ולכן משמח לראות חברות כמו SpinDye המפתחות טכנולוגיות חדשניות עם חשיבה מעגלית במטרה למזער את ההשפעה השלילית על הסביבה. עם זאת, הוא מסביר, מדובר כרגע רק בבגדים העשויים מ-100 אחוז פוליאסטר, חומר העשוי מפלסטיק ולרוב אינו נעים ללבישה: ״בגדים מפוליאסטר לרוב משמשים לבגדי ספורט, לבגדי ים ולמעילי גשם. מחזור פוליאסטר ושימוש מינימלי במים זה טוב ומבורך, אבל כל שאר הסיבים הטבעיים המשמשים לחולצות, מכנסיים, טרנינג, גרביים ותחתונים - לא נכנסים לתהליך המחזור הזה״.
קידר מודה שיש היום בקרב חברות בגדים מודעות הולכת וגוברת לנושא הסביבה, מה שלא היה לפני עשור, אבל מסביר את המורכבות: ״היום, יותר מתמיד, יש חברות שחורתות על דגלן גישה סביבתית אמיתית, ויש כאלה שרק משווקות את עצמן ככה. עם כל הכבוד לחברת H&M שמקימה חברה לשיפור הטכנולוגיות בנושא הטקסטיל, אי אפשר שלא לתהות עד כמה זה עניין שיווקי. כלומר, עד כמה היא מעוניינת במיתוג של 'אנחנו חברה שאכפת לה מהסביבה', או האם היא באמת מעוניינת לשנות את תעשיית הטקסטיל. שאלה נוספת שעולה, היא מה ההיקף של הפעילות הזאת מתוך סך הבגדים המיוצרים. האם עכשיו החברה תתחיל לאסוף בגדים משומשים לצורך מחזור הפוליאסטר? לא ברור. בשלב זה, זה חלקיק קטן במערכת המורכבת של תעשיית הטקסטיל, וזה מהלך שבעיקר מעלה את המודעות ומדרבן חברות אחרות ללכת לכיוון הזה״.
להחזיר את הרגולציה לאופנה
על פי המומחים, הדרך האפקטיבית ביותר לשנות את תרבות הצריכה המזהמת היא על ידי רגולציה ברמת המדינות, משום שקשה לסמוך על הרצון הטוב של החברות. ״עד שהממשלות לא ידאגו לחייב בחוק שכל יבוא הטקסטיל חייב להיות ממוחזר עם תקן סביבתי, לא יהיה פה שינוי אמיתי", אומר קידר. "אי אפשר לצפות מהתאגידים הגדולים לקחת את האחריות הסביבתית לידיהם. בדומה למדינות אחרות כמו גרמניה ואוסטריה, גם ישראל צריכה לקדם חקיקה ליבוא בגדים עם תו ירוק ופיקוח על החומרים הכימיים, על תהליך הייצור והמחזור ולאסור על יבוא של בגדים שיוצרו בסדנאות יזע או על ידי עבדות של ילדים״.
על פי מיטל פלג מזרחי, חוקרת ומרצה בנושאי אופנה בת-קיימא וצדק סביבתי, יש דרכים רבות למזער את הנזק הסביבתי העצום של תעשיית האופנה והחשיבות למדיניות ציבורית בנושא: ״מול אופנה מהירה קיימת האלטרנטיבה של אופנה איטית, שכוללת בתוכה שלל אפשרויות, ובהן בגדי יד שניה, מיחדוש (יצירת בגדים חדשים מבגדים שכבר לא נמצאים בשימוש ומשאריות טקסטיל), אקו-קולקציות (קולקציות שיוצרו בתהליכים סביבתיים יותר) ורכישת עיצוב מקומי. מדיניות ציבורית חכמה בתחום האופנה והסביבה היא כזאת שתתמרץ את היצרנים לייצר אופנה בת-קיימא במקום לתמרץ את הצרכנים לרכוש אופנה מהירה״.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
