לא כל מה שנוצץ הוא זהב או אפילו "זהב שוטים" כשמדובר במאובנים. מחקר שנערך לאחרונה על ידי מדענים מאוניברסיטת טקסס באוסטין מצא שרבים מהמאובנים מפצלי פוסידוניה (Posidonia Shale) שהתגלו בדרום גרמניה אינם מקבלים את צבעם המוזהב מפיריט - הידוע בכינויו "זהב השוטים" שהוענק לו בשל הברק המתכתי שלו וצבעו דמוי הפליז - זאת בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב מזה זמן רב. אז מה הסיבה? החוקרים מצאו שהגוון הזהוב התקבל למעשה מתערובת של מינרלים, המרמזת על התנאים שבהם נוצרו המאובנים.
3 צפייה בגלריה
מאובן אמוניט מוזהב שהתגלה בפצלי פוסידוניה
(צילום: Sinjini Sinha/ The University of Texas at Austin Jackson School of Geosciences)
התגלית, שנחשפה במחקר שפורסם בכתב העת Earth Science Reviews, חשובה להבנת האופן שבו נוצרו מלכתחילה המאובנים - שהם בין הממצאים השמורים ביותר בעולם, המהווים עדות לחיים הימיים מימי היורה התחתון, התקופה המוקדמת ביותר בתור היורה אשר בעידן המזוזואיקון, שנמשכה 25 מיליון שנה (מלפני כ-200 מיליון שנה עד לפני 174 מיליון שנה) - וכן לתפקיד שהיה לחמצן בהיווצרותם.
"לעיתים יש אמוניטים מוזהבים שמופיעים בפצלים שחורים - סלעי משקע קלאסטיים דקי גרגיר - שמורכבים בין היתר מחומר פחמתי ומפיריט", אמרה ד"ר רוואן מרטינדייל, מבית הספר למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת טקסס באוסטין, שלהפתעתה ולהפתעת יתר עמיתיה למחקר, לא הצליחו לגלות פיריט באותם מאובנים של פצלי פוסידוניה. "אפילו המאובנים שנראו זהובים, נשמרו כמינרלים פוספטים עם קלציט צהוב. תגלית זו משנה באופן דרמטי את השקפתנו על מרבץ המאובנים המפורסם הזה שבגרמניה", הוסיפה ד"ר מרטינדייל.
המאובנים של פצלי פוסידוניה מתוארכים לתקופה שלפני 183 מיליון שנה, וכוללים דגימות נדירות בעלות גוף רך כמו עוברי איכטיוזאור, דיונוני רחף עם שקי דיו ולובסטרים. כדי ללמוד יותר על תנאי ההתאבנות שהובילו לרמת שימור זו, החוקרים בחנו עשרות דגימות תחת מיקרוסקופ אלקטרונים סורק, כדי לחקור את ההרכב הכימי שלהן.
"לא יכולתי לחכות כדי לבחון את המאובנים באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים הסורק שלי ולהבין כיצד נשמרו באופן כה טוב", אמר פרופ' ג'ים שיפבאואר מהמחלקה למדעי הגיאולוגיה באוניברסיטת מיזורי, שנמנה על מחברי המחקר וטיפל בכמה מהדגימות הגדולות ביותר שנאספו מאתר המאובנים הגרמני. החוקרים גילו שהמאובנים מורכבים בעיקר ממינרלים של פוספט, למרות שהסלע השחור שסביבם היה מנוקד בצבירים מיקרוסקופיים של גבישי פיריט. "ביליתי ימים בחיפוש אחר אותם צבירים מיקרוסקופיים על המאובן, כשבחלק מהדגימות ספרתי 800 כאלה על הסלע, בעוד שעל המאובנים ששובצו בו היו רק שלושה או ארבעה צבירים של גבישי פיריט", אמרה סינג'יני סינהא, דוקטורנטית בבית הספר למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת טקסס באוסטין, שלקחה חלק במחקר.
3 צפייה בגלריה
מאובני אמוניטים בצבע זהב, שהתגלו בפצלי פוסידוניה בגרמניה
(צילום: Rowan Martindale/ The University of Texas at Austin Jackson School of Geosciences)
העובדה שפיריט ופוספט נמצאים במקומות שונים בדגימות חשובה מכיוון שהיא חושפת פרטים מרכזיים על סביבת ההתאבנות. פיריט נוצר בסביבות אנוקסיות (ללא חמצן), אך מינרלים של פוספט זקוקים לחמצן. על כן, ממצאי המחקר מצביעים על כך שלמרות שקרקעית ים אנוקסית נחוצה לשם התאבנות, הרי שנדרש גם אספקת חמצן כדי להניע את התגובות הכימיות הדרושות להתאבנות.
ממצאים אלה משלימים מחקר מוקדם יותר שבוצע על ידי הצוות על התנאים הגיאוכימיים של אתרים הידועים במאגרים של מאובנים שהשתמרו בצורה יוצאת דופן, הנקראים קונסרווט-לאגרשטטן (Konservat-Lagerstätten, לאגרשטטן של שימור) - מרבצים הידועים בשל ההשתמרות יוצאת הדופן של אורגניזמים מאובנים או עקבותיהם, לעיתים קרובות בפירוט מדהים. עם זאת, תוצאות המחקרים הללו סותרות תיאוריות ארוכות שנים לגבי התנאים הדרושים לשימור מאובנים יוצא הדופן בפצלי פוסידוניה. "מזה זמן רב חשבו שהאנוקסיה גורמת לשימור יוצא דופן, אבל זה לא עוזר ישירות. זה עוזר להפיכת הסביבה לכזו התורמת להתאבנות מהירה יותר, מה שמוביל לשימור, אבל החמצן הוא זה שמשפר את השימור. מסתבר כי בכל הנוגע למאובנים המוזהבים של פצלי פוסידוניה, מה שהוביל לברק שלהם היה החמצן וגם המינרלים הנלווים", הסבירה סינהא.
