1985 עד 2022 התייבשות אגם המלח הגדול ביוטה
(צילום: סוכנות החלל האירופית)
לא רק ים המלח - ימת המלח הגדולה של יוטה מתייבשת. נתונים עדכניים מצאו כי מפלס המים הנוכחי (נמדד בחודש שעבר), הוא הנמוך ביותר אי פעם, זאת בשל בצורת קשה שמכה באזור. תמונות לוויין מראות עד כמה המצב עגום. בתמונות שצולמו מ-1985 עד 2022 ניתן לראות איך מפלס המים באגם ירד ושטחים גדולים מקרקעית האגם - נחשפו.
על פי נתוני הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית, גובה המים בקו העליון של אגם המלח הגדול ירד לרמה הנמוכה ביותר מאז החל התיעוד באמצע המאה ה-19, לממוצע של 1,277 מטר מעל לגובה פני הים. כתוצאה מירידה זו במפלס המים, האגם איבד כמעט מחצית משטח הפנים שלו מהממוצע ההיסטורי, וחשף כ-2,000 קמ"ר של שטח יבשתי – כמחצית משטחו הכולל של האגם ושווה ערך לגודלו של האי הספרדי טנריף. כעת האגם מכיל כרבע מנפח המים שהכיל בנקודת השיא שלו ב-1987. למעשה, הסיבה העיקרית מאחורי ההתייבשות המהירה של האגם האייקוני היא הבצורת המונעת משינויי האקלים.
4 צפייה בגלריה
אגם המלח הגדול של יוטה בשנת 1985
(צילום: USGS/contains modified Copernicus Sentinel data (2022), processed by ESA)
4 צפייה בגלריה
אגם המלח הגדול של יוטה בשנת 2022
(צילום: USGS/contains modified Copernicus Sentinel data (2022), processed by ESA)
האגם עובר מחזורים עונתיים של איבוד מים והתחדשות לאחר שמשקעי הגשם והשלג ממלאים אותו בחזרה, כשלטענת גורמים רשמיים, אידוי ודלדול המים עולים על כמות המים הנכנסת לאגם. החדשות הרעות הן שמפלס המים של האגם צפוי לרדת עוד יותר עד הסתיו או תחילת החורף, כאשר המים שנכנסים אל האגם, לא מצליחים לחפות באופן מספיק על הפסדי האידוי. מעבר לכך, הנסיגה המתמשכת במפלס המים של אגם המלח הגדול מהווה השלכות הרסניות על הכלכלה והאקולוגיה באזור. על פי החוקרים, האגם משמש מקלט למאות ציפורים נודדות וחיות בר אחרות, ומייצר מקור כלכלי רווחי של מיליונים באמצעות הפקת מינרלים ממימיו שמוזנים מהנהרות הזורמים אליו וכן באמצעות משיכת תיירות עולמית.
אגם המלח הגדול, השוכן בצפון מדינת יוטה (סולט לייק סיטי, בירת יוטה, שוכנת בקרבת חופו המזרחי), הוא אגם המים המלוחים הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי, ואחד מגופי המים היבשתיים המלוחים ביותר בעולם, עד כדי כך שרמת מליחותו היא פי 5 מאשר באוקיינוס, מה שלא מאפשר מחיית דגים בתוכו ואף העניק לו את הכינוי "ים המוות האמריקני". כשהאגם מתכווץ, הוא הופך למלוח יותר - מה שמסכן זבובים וארטמיה (סרטן ירוד וזעיר שנפוץ בימות ואגמים מלוחים), מהם ניזונים מיליוני ציפורים.
ירידת מפלס המים משפיעה גם על איכות האוויר המקומית, משום שככל שקרקעית האגם מתייבשת ונחשף שטח יבשתי גדול יותר, כך גם האדמה היבשה מובילה לעלייה של חלקיקי אבק באוויר. האבק הזה גדוש בנחושת, ארסן ומתכות כבדות מסוכנות אחרות שהצטברו באגם, כאשר חלק ניכר ממנו הוא גם שאריות שנותרו מפעילות כרייה באזור. אלה עלולים, לאורך זמן, להוות סכנה לבריאות הציבור כאשר סופות אבק נושאות את החומרים המסוכנים לאזורים מיושבים, גורמות לנזק בשאיפה ומחמירות מחלות נשימתיות אחרות.
אם התייבשותו של האגם לא תיעצר, בין אם בשל שינויי האקלים ובין אם בשל פעילות אנושית, מה שמהווה שריד קטן לימת בונוויל הפרהיסטורית - ימה גדולה אשר השתרעה על פני שטח של כ-50 אלף קמ"ר במהלך עידן הקרח - עלול להיות נחלת העבר.
