הפרפרים נחשבים למדחום של הטבע: אם הם נעלמים מאזור מסוים ייתכן מאוד שהאדם פגע שם בסביבה. בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים מצטרפים לספירות של המעופפים, לשם החוויה ובשל המראות הנדירים ביופיים, אבל גם כדי לסייע לרשויות לקבל תמונת מצב עדכנית לגבי החיים בשטחים שסביבנו. הכירו את מובילי הטרנד שעבורם מפגש עם זנב סנונית לימוני הוא עולם ומלואו.
ספירת הפרפרים הגדולה התקיימה השנה בפעם השלישית. מאות אוהבי פרפרים יצאו לשדות, להרים, לעמקים, למדבר, לשפלה ולאזורי החוף ודיווחו איזה מינים הצליחו לזהות. מדובר בתחביב שמצליח להדביק אוהבי טבע רבים, ומדי שנה מספר המנטרים והדיווחים הולך ועולה.
בספירה השנה התקבלו 1,259 דיווחים שונים, לעומת 849 בשנה הקודמת. לא מדובר באירוע קטן ונטול חשיבות מעשית אלא במדע אזרחי מהמעלה הראשונה – מתנדבים משתלבים פה במחקר מדעי.
הספירה מתחילה בחול המועד פסח ונמשכת עד השבוע שלאחריו. זה האביב, תקופת שיא של מעוף הפרפרים. מטרת הספירה היא לעזור להעריך את מצב איכות הסביבה שלנו באמצעות הפרפרים כסמן. המידע שיתקבל השנה ייתווסף למידע שנאסף בשנים קודמות ויסייע בזיהוי מגמות ושינויים לאורך השנים. הוא יאפשר לתכנן דרכים להגנה על הפרפרים מהכחדה, ויתרום להבנת השפעתם של שינויי האקלים על חיות הבר ובכלל מצב הטבע בארץ.
אז מי הם המשוגעים לדבר? האזרחים הטובים שיוצאים וסופרים פרפרים למען המדע האזרחי? מאיה גולדברג-רז (40), תושבת כרכור, אמא לשני ילדים בני שמונה וארבע, היא אחת המשתתפות הנלהבות באירוע. "לפני שלוש שנים ראיתי פרסום שהולכת להתבצע ספירת הפרפרים הגדולה הראשונה בארץ", היא מספרת. "זה נראה לי כמו משהו מעניין לעשות. חשבתי שיהיה נחמד אם הילדים שלי יצברו ידע נוסף על הטבע. מה שמדהים הוא שבסוף כל המשפחה, כולל בן הזוג, נסחפנו אחרי הפרפרים. היום, כשהילדים חוזרים מהמסגרות בגן ובבית הספר, הם מספרים לי איזה פרפרים הם ראו בחצר".
מאיה עבדה שנים בבדיקות תוכנה, וכיום מחשבת מסלול מחדש לגבי הקריירה שלה. בן הזוג שלה עובד עדיין בהייטק. "יש לי אהבה רבה גם לפרחים ועצים", היא אומרת. "בשילוב האביב זה מלבב לראות ולגלות דברים חדשים. בלי קשר ליופי הזה, אני שמחה שאנחנו יכולים לתרום למחקר. בשנה שעברה אני והילדים עשינו המון ספירות, 32. היינו במקום הראשון יחד עם לאה בנימיני שגם עשתה 32. השנה עשינו 50 ספירות, וזה הספיק רק למקום השלישי. זה מראה על התפתחות התודעה והפופולריות של התחום. השנה ספרנו קרוב לבית אבל גם כשנסענו לטייל. לפעמים נסענו במיוחד כדי לספור. היינו באזור קיסריה, בחוף הבונים, ברמת הנדיב, בכרמל, בשרון, בצידי דרכים. פשוט עמדנו וספרנו, בכל מזג אוויר. בקור, בשרב. זיהינו את המינים הפופולריים באביב - לבנין הצנון, לבנין הכרוב, לבנין הריחפה, צהובוני התלתלן, כחלון האפון, נחושתן החומאה ונימפית החורשף. זה מצחיק שאנחנו מדברים בשמות האלה. אבל הספירה באמת מעניקה ידע".
כל תמונה בצבע
השנה המדווחים ספרו 66 מינים שונים, כאשר הפרפרים השכיחים ביותר, מהם נצפו כמה אלפים, היו לבנין הצנון ולבנין הכרוב. מדובר בפרפרים גדולים, לבנים, הבולטים על רקע הצמחייה. כמו כן נצפו מאות פרפרים מסוג נמפית החורשף, סטירית פקוחה, ירוק כנף מפוספס ואביבית משוישת.
"אנחנו מברכים על הגידול בשיעור ההשתתפות בספירה", אומרת ד"ר נירית לביא-אלון, רכזת מדע אזרחי בחברה להגנת הטבע. "ככל שמספר המשתתפים עולה ומספר הדיווחים גדל יש מהימנות גבוהה יותר לתוצאות לקראת הניתוח המדעי על שכיחות הפרפרים לאורך השנים. לכל דיווח יש חשיבות ותרומה, ואני מאמינה שההשתתפות בספירה תורמת גם להנאה גדולה ולהכרה טובה יותר של עולם הטבע שסביבנו".
שי ברוך-מעוז (27), תושב כמון בגליל התחתון, היה מי שלקח למשפחה של מאיה את המקום הראשון בדיווחים – כ־60 ספירות. "אני אוהב טבע, בן של שני מדריכי טיולים", הוא אומר. "כששמעתי שיש את הפרויקט הזה, התלהבתי. זה מתחבר לי עם עולם הצילום שאני אוהב. בתוכנית הניטור שמתקיימת לאורך כל השנה עושים גם קורסים, ונחשפתי לתחום. לכל אחד עושים מסלול ניטור, או כמה מסלולים. לפעמים הייתי הולך על בסיס יומיומי. מה מושך בפרפרים? הם כשלעצמם מיוחדים. יש המון סוגים, מינים וצבעים. אני די חדש בנושא, אבל הפרפרים שאני מצלם ומסתכל עליהם מקרוב הם פשוט מדהימים. בתור מתחיל, מכל פרפר אני מתלהב. מה שעוד יותר משך אותי היה לגלות עוד מין ועוד מין. שמתי לב שככל שהזמן עובר אני מזהה עוד ועוד מינים. מינים מתחלפים ומגיעים, זה בא וזה הולך. זה מאוד מעניין. פתאום אתה רואה פרפר חדש שלא הכרת".
ראיד שורוש (56), פעיל פרפרים מנצרת, מספר: "התחלתי לצלם אותם לפני חמש שנים. קניתי לילד שלי מצלמה, אבל הוא לומד עכשיו בטכניון ואין לו זמן. אז אני התחלתי לצלם בעצמי. מעניין אותי לראות איך הם מתנהגים אחד עם השני, מרתק ללמוד ולחקור אותם. הם כמובן גם יפים מאוד ומושכים את העין. בבית שלי אני סוג של מוטציה. במגזר הערבי זה לא תחביב פופולרי. אני מכיר עוד אוהב פרפרים אחד מהמגזר הדרוזי. אני לא חושב שיש עוד. המספרים הם קטנים. אני מורה לכימיה, וכשהתלמידים רוצים 'לבזבז' זמן הם מבקשים ממני להראות להם תמונות של פרפרים ואני מלמד אותם קצת על הנושא. אני מנסה לחנך את הדור הבא על אהבת הטבע. לצערי, בנצרת כמעט אין שטחים פתוחים. אני מצלם באזור ציפורי. אני דואג מאוד מהעתיד. הייתי רוצה לדחוף להקמת פארק, גינת פרפרים, שיהיה גם בנצרת מקום לאוהבי פרפרים".
אות אזהרה
טל מלוכנא (45), חברת קיבוץ גן שמואל, משמשת כרכזת ניטור פרפרים ארצי בתוכנית הלאומית לניטור פרפרים בישראל. היא מסבירה שסופרי הפרפרים מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה. "אבל לפנסיונרים יש יתרון גדול", היא אומרת בחיוך. "מי שמתחייב ומחזיק מעמד זמן רב יותר זה הם. יש להם כמובן זמן פנוי. יש הרבה בני 60 פלוס, אחריהם גילי 40 פלוס, ואחרי זה הצעירים. יש הרבה הורים שאוהבים ללכת לנטר עם הילדים, וכאלה שהולכים עם הנכדים. אנשים מיוחדים נמשכים לתחום. זה יכול להיות מורים למדעים, אנשי טבע, חוקרים. הרעיון של ספירת הפרפרים הגדולה היה להעלות את המודעות לנושא, להוציא אנשים מהמסכים כדי שיגיעו לטבע".
מדובר במיזם משותף של אגודת חובבי הפרפרים, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, החברה להגנת הטבע ורמת הנדיב. "הפרפרים הם המדחום של הטבע, דרכם אפשר להבין את מצב הסביבה", אומרת מלוכנא. "פרפר בוגר תלוי בצמחייה עם צוף. למעשה, לכל פרפר יש את הצמח המועדף עליו. הם מאוד רגישים. במקומות בהם יש ריסוס, זיהום קרקע או זיהום אוויר הם לא יהיו. זו השפה שלהם. אנחנו רוצים להעלות את המודעות לחשיבותם של הפרפרים, וחרקים בכלל, ושימור השטחים הפתוחים. רשויות אוהבות את המנטרים שלנו כי הם הופכים לשומרי סביבה. כיום, עם שינויי האקלים, אפשר לראות מינים מסוימים שפתאום מגיעים אלינו ומינים פולשים. יש המון תגליות לאחרונה של מנטרים. מנטרת אחת ראתה למשל זנב סנונית לימוני".
הזוג דובי ולאה בנימיני הם השמות הבולטים בתחום. דובי הוא נשיא אגודת חובבי הפרפרים בישראל ואחד החוקרים המוכרים בתחום. "הפרפרים מבטאים יופי, חופש, שחרור", הוא אומר. "כיום אנחנו יודעים שהם מהווים גם אינדיקטורים אקולוגיים רגישים. הם הסמנים הכי טובים שיש. אם עוקבים אחריהם מקבלים אינדיקציה על מה שקורה באמת בטבע. בספירה אנחנו רואים שינוי משנה לשנה בהרבה מקומות. זה לא רק שסבא וסבתא סיפרו שפעם היו יותר פרפרים. זה אומר שהפרפרים צועקים געוואלד - שימו לב, לא טוב לנו בעולם הזה. אתם מרססים אותנו, יש עשן, אי אפשר לחיות פה. מחקרים אחרונים הראו ירידה דרסטית בפרפרי היום והלילה. היא החלה בהכנסה לשימוש של מדבירי חרקים חדשים. במקומות שמרססים אף חרק לא נשאר, לא דבורים ולא פרפרים, ואין האבקה. זה סיפור שצריך להטריד אותנו מאוד".
ביטוי לדברי בנימיני אפשר למצוא באזור מלונות ים המלח, שם לא נספרו פרפרים. את המצב הזה מייחסים לריסוס. "כשאת הולכת בעקבות הפרפרים את מגלה את הטבע", אומרת לאה. "את פותחת את העיניים ונגלה בפנייך עולם. זה לא רק הפרפרים. זה הפך להיות הרפתקה עבור חלק מהאנשים. זה קסום. אנחנו רואים התעוררות. ברגע שאנחנו הורסים משהו – זה פוגע בפרפרים. אבל צריך לזכור שאפשר גם לעשות תיקון".
השנה, למשל, התקבלו פחות דיווחים מאזור הדרום. "אנחנו רוצים לקרוא לכל מי שנוסע לדרום – תעדכנו אותנו. לכו בעקבות הפרפרים, גם בנגב", מבקשת לאה.
