מפגשים בין נקבות הלודרמה מרירית - מין של לטאה ארסית ממשפחת ההלודרמיים - עלולים להתפתח לכדי אלימות רבה ומשמעותית בהרבה מאשר מפגש בין שני זכרים ממין זה. כאשר שני זכרי הלודרמה נאבקים אחד בשני, מדובר על תחרות טקסית, בעוד שנקבות הלטאה שנקראת גם מפלצת גילה (על שם נהר גילה הזורם במדינות ניו מקסיקו ואריזונה שבארצות הברית), נושכות זו את זו באכזריות. "הזכרים מתאבקים אחד בשני, אבל לא נושכים זה את זה באופן כה אגרסיבי שיכול לגרום נזק פיזי משמעותי. לעומת זאת, הנקבות זוהו בניסויים שערכנו במחקר, כאלימות יותר עד לכדי גרימת נזק משמעותי אחת לשנייה, אם כי עצרנו זאת מבעוד מועד כדי למנוע את אותה פגיעה פיזית חמורה", אמר אלווין כריסטופר לאפין, פרופ' למדעי הביולוגיה באוניברסיטה הפוליטכנית בפומונה שבקליפורניה, שנמנה על מחברי המחקר.
3 צפייה בגלריה
לטאת הלודרמה מרירית
לטאת הלודרמה מרירית
לטאת הלודרמה מרירית
(צילום: Shutterstock)
למעשה, זהו המחקר הראשון שמתעד התנהגות אלימה בקרב לטאת הלודרמה מרירית האייקונית, שמצויה בדרום-מערב ארצות הברית ובצפון-מערב מקסיקו. מדובר בלטאה איטית, מגושמת וארסית, הנמנית כאמור על משפחת ההלודרמיים, שהתקיימה כמעט ללא שינוי מאז תקופת המיוקן ולעיתים אף נחשבת כמאובן חי. על אף קרבתה ללטאות הכוח המצויות באפריקה, אסיה ואוסטרליה, היא נחשבת כנפרדת מבחינה טקסונומית בשל ההפרדה הגאוגרפית ותכונותיה הייחודיות. לטאת הלודרמה מרירית מאופיינת בצבע גוף כתום-שחור, מעטה גוף קשקשי ושיניים גדולות וחדות. אורך גופה יכול להגיע עד לכמעט 60 ס"מ ומשקלה לכמעט 800 גרם, מה שהופך אותה ללטאה הגדולה ביותר בארצות הברית (למעט האיגואנה הירוקה שאיננה מין ילידי, בשונה מהלודרמה מרירית שהיא הלטאה הילידית הארסית היחידה בארצות הברית).
במחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Royal Society Open Science, נאספו נתונים התנהגותיים ממפגשים בין שני זכרים ובין שתי נקבות של לטאת הלודרמה מרירית, תוך רצון לבחון את מידת ההגנה שמספקים האוסטאודרמים (שכבת עצם היוצרת קשקשים, לוחות ומבנים קשיחים אחרים בשכבת הדרמיס של העור) של הלטאות, מפני הנשיכות במאבקים הישירים שנצפו בעיקר על טהרת הנקבות, זאת לאור העובדה שהשימוש הנפוץ ביותר של אוסטאודרמים הוא להגנה עצמית, כאשר לוחות העצם הקשיחים מתפקדים כמעין שריון המכסה את גוף החיה - בעיקר בקרב זוחלים מודרניים וכאלה שנכחדו - ולכן הם מצופים בשכבת קרטין (החומר ממנו עשויות קרניים) המעניקה עוד שכבת הגנה לגוף. בכל אחד מהניסויים, הנקבות הפגינו תחילה התנהגויות כגון הוצאת לשון, השמעת קולות ואף מגע פיזי של דחיפות וחיכוך, כשלאחר מכן ניפחו את גופן. בשלב זה, חלה הסלמה נוספת והתרחשה נשיכה מתמשכת והדדית ואף תקיפה בסגנון של "גלגול המוות" אותו מבצעים תנינאים. בשיטה זו הם אוחזים בטרף בלסתותיהם ואז מתגלגלים סביב צירם בפראות במטרה להמם את הטרף ולבתרו. בכל פעם שנצפתה פעולה מסוג זה בקרב אחת מנקבות ההלודרמה המרירית, נעצר המפגש האלים כדי למנוע פציעה חמורה אפשרית.
3 צפייה בגלריה
לטאת הלודרמה מרירית
לטאת הלודרמה מרירית
לטאת הלודרמה מרירית
(צילום: Shutterstock)
למרות שמחברי המחקר ציפו לרמה מסוימת של תוקפנות בין נקבות הלטאה, שמבלה את מרבית זמנה במקומות מסתור תחת סלעים או מחילות, הם הופתעו הן מהמהירות שבה הן יזמו התנהגות כה תוקפנית והן מהמורכבות והעוצמה של התוקפנות. מנגד, לא נצפתה התנהגות כה אגרסיבית במפגשים ישירים על טהרת הזכרים, הן בתנאי שבי והן בשטח. "הלודרמה מרירית, למרות מעמדה האייקוני כלטאה ארסית וגדולה בדרום-מערב ארה"ב ובצפון-מערב מקסיקו, לא נחקרה במידה רבה עד כה. זה מעניין מכיוון שבשנת 2005 ה-FDA אישר לשימוש את האקסנאטיד (Exenatide) לטיפול בסוכרת מסוג 2.
מדובר בגרסה סינתטית של החלבון Exendin-4 שבודד מהרוק של לטאה זו, כשבמחקר עבר שנערך על חולים בסוכרת מסוג 2 נמצא כי בעקבות השימוש באקסנאטיד חלה התייצבות של רמת הגלוקוז וירידה מתונה במשקל (האקסנאטיד מאט את תהליך ההתרוקנות של מערכת העיכול ובכך מביא לירידה בתיאבון התורמת לירידה במשקל). כעת, התקבלו תובנות נוספות, רק בהקשר ההתנהגותי של מין זה", ציין ד"ר גורדון שוט, מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'יה סטייט, שנמנה על מחברי המחקר.
3 צפייה בגלריה
לטאת הלודרמה מרירית
לטאת הלודרמה מרירית
לטאת הלודרמה מרירית
(צילום: Shutterstock)
במחקרים על מיני לטאות אחרים, תוקפנות בין שתי נקבות עשויה להיות קשורה להגנה וכיבוש טריטוריאלי, הגנה על בן זוג או הגנה הורית. למרות שזה יכול להיות נכון גם לגבי הלודרמה מרירית, משערים החוקרים כי התוקפנות החריגה שנצפתה עשויה להיות קשורה להגנה על הקן ולתפקד כשיטה למניעת קניבליזם. "תוקפנות בין נקבות הלודרמה מרירית היא דוגמה מצוינת למידת הקיצוניות התוקפנית ולאופן שבו היא משחקת תפקיד חשוב בהתנהגות החברתית של בעלי חיים. לתוקפנות בין נקבות, כמו תוקפנות בין לזכרים, יש בוודאי פונקציות חשובות במבנה חברתי וברבייה. אנו מקווים שמחקר זה יעודד מחקר נוסף על התנהגות זו, הן במין האייקוני הזה והן בבעלי חיים באופן רחב יותר", סיכם פרופ' לאפין.