שושי, השימפנזה המבוגרת ביותר בספארי, מתה כשהיא מוקפת בחבריה השימפנזים, שליוו אותה בכל הימים שקדמו ליום מותה. על פי ההערכות היא הייתה בת 60 במותה.
(קרדיט: מור כדורי, דוברות הספארי)
שושי הייתה השימפנזה המבוגרת ביותר בספארי, על אף שגילה המדויק לא היה ידוע מכיוון שהיא נולדה באפריקה. היא הגיעה מגן חיות בהולנד לגן החיות בתל אביב (ומשם לספארי) - דבר שהיה מקובל מאוד בעבר, אך לא קורה כיום.
שושי הגיעה לספארי לפני כ-40 שנה, כאשר העובדה שהיא לא נשארה בצעירותה עם אמה פרק זמן מספק כדי לרכוש את הכלים הנחוצים לה כדי להסתדר בטבע, באה לידי ביטוי בגידול גוריה, כשכל ניסיונותיהם של המטפלים לסייע לה עלו בתוהו.
לכן, נאלץ צוות המטפלים לשלוח את שוקו, אחד מגוריה, שגודל על ידי עינת ועופר מטלון, לשמורה באפריקה כשהגיע לגיל בגרות, שם השתלב בהצלחה בקבוצת שימפנזים מקומית.
שושי הפסיקה להתייחם, אימצה לעצמה כדור שליווה אותה שנים רבות, עד למותה. היא העניקה לו יחס של גור, בכך שהרגיעה אותו בטפיחות עדינות בדיוק כמו שמרגיעים תינוק, נשאה אותו קרוב לליבה בדיוק כפי שגורי קופים תלויים על בטן אימם ושמרה עליו מכל משמר.
שושי הייתה השימפנזה האינטליגנטית ביותר בספארי. היכולות הקוגניטיביות של שימפנזים מקבילות ליכולות של ילדים כבני 3-4 והדבר משתנה מפרט לפרט, אולם שושי הייתה נבונה ופיתחה עם מטפליה מערכות יחסים טובות וארוכות שנים שאפשרו להם לנהל מעקב צמוד אחריה.
מעקב זה הציל את חייה לפחות פעם אחת כשחלתה בדלקת קרום המוח. עופר מטלון, שהיה מנהל מחלקת הקופים, נכנס לבתי הלילה יחד עם שושי (דבר שלא נוהגים לעשות בשל הסיכון הכרוך בכך) כדי להשקות, להאכיל ולרחוץ אותה עם ספוג עד שהבריאה. לאחר האפיזודה הזאת התברגה שושי במקום מכובד בהיררכיה החברתית בקבוצת השימפנזים, על אף שלא היו לה צאצאים בחצר - פקטור משמעותי בקביעת מעמדן של נקבות שימפנזה בקבוצה.
היא יצרה קשרים עמוקים עם חברי הקבוצה ובעיקר עם השימפנזה רחל. שושי ורחל דאגו זו לזו. הדאגה היתרה לא נחשבת כה שגרתית, אך במקרה של שושי לא מדובר בהתנהגות חריגה, שכן החוכמה והרגישות שלה בלטו בכל עת באינטראקציות עם שאר חבריה. כעת, מטפליה וכל צוות הספארי כואבים את לכתה ומתגעגעים אליה מאוד.
