בקבר בן כ-1,900 שנים, הנמצא באתר ארכיאולוגי בדרום-מערב טורקיה, התגלו באופן חריג שרידי אדם שרופים, מסמרים מכופפים ושכבות של אריחים, שנועדו על פי אמונה קדומה, שהייתה מקובלת בתקופה הרומית, להגן על החיים מפני המתים - ולהיפך.
4 צפייה בגלריה
חלק מתכולת הקבר בסגלאסוס: מסמרים מכופפים, שברי כלי חרס ומטבע מהמאה ה-2 לספירה
(צילום: Sagalassos Archaeological Research Project)
צוות של ארכיאולוגים מהאוניברסיטה הקתולית של לובן בבלגיה ומהמכון הבלגי המלכותי למדעי הטבע חשפו שיטת קבורה חריגה מתקופת האימפריה הרומית המוקדמת, של אדם בוגר שגופתו נטמנה באתר הארכיאולוגי סגלאסוס (Sagalassos). במחקר, שפורסם בכתב העת Antiquity, גוללו החוקרים לא רק את סיפורו של אתר הקבורה הקדום, אלא גם תיארו את החפצים שנמצאו בקבר ואת השילוב החריג בין שלוש שיטות שנועדו למנוע את יציאתו של המת מהקבר.
בימים שבהם שלטו הרומאים באזור, ניכר כי היה חשש בקרב תושבי העיר העתיקה מ"המתים חסרי המנוח", זאת על סמך הקבורה יוצאת הדופן שנחשפה ומתוארכת ל-150-100 לספירה. בקבר הספציפי הזה נמצאו 41 מסמרים מכופפים, שפוזרו סביב הגופה החרוכה, כשבנוסף נעשה שימוש ב-24 אריחים, זאת על פי אמונה מהתקופה הרומית שכך ניתן למנוע מרוחו של המנוח לאיים על הנפשות החיות.
4 צפייה בגלריה
המסמרים המכופפים שהתגלו בחלקת הקבורה ופוזרו סביב הגופה
(צילום: Sagalassos Archaeological Research Project)
4 צפייה בגלריה
תמונה של הקבר שנאטם עם מספר אריחים, לצד שני קברים שנחפרו בתקופה מאוחרת יותר, בהם לא נעשה שימוש בשיטות החריגות שנועדו למנוע את האיום מצד רוחו של הנפטר
(צילום: Sagalassos Archaeological Research Project)
למעשה, מה שמשך את תשומת ליבם של החוקרים יותר מכל הייתה העובדה שנעשה שימוש בשלוש דרכים שונות בו בזמן, שנועדו להגן על החיים מפני המתים - או להיפך. אף על פי שכל אחת מהשיטות הללו מוכרת מבתי הקברות מהתקופה הרומית - שריפת גופה, שימוש באריחים ופיזור מסמרים סביב הגופה - השילוב של כל השלוש יחד טרם נראה עד כה, במה שמרמז יותר מכל על החשש שניכר בקרב אלו שקברו מתים באותה תקופה. למעשה, לכל אחת מהשיטות הללו, ניתן למצוא הקבלות טקסטואליות וארכיאולוגיות במקומות אחרים בעולם הים תיכוני העתיק, המצביעות על "אמונות רומיות".
האתר הארכיאולוגי סגלאסוס כולל תיאטרון ומתחם מרחצאות, אשר השתמרו הודות לצמחייה שהתפתחה מאז נטישת העיר. את ממצאי הקבורה החריגה, גילו במסגרת פרויקט המחקר הארכיאולוגי של סגלאסוס מטעם האוניברסיטה הקתולית של לובן, שכלל חפירה של אתר הקבורה בפאתי העיר, במה שהוביל לאותן עדויות לשריפת הגופות.
ממצא חריג נוסף שנגלה לעיני החוקרים, זאת בהסתמך על שרידי העצמות שעוד נותרו בחלקת הקבר, היה שבמקום לבצע את השריפה של גופת המנוח במדורת לוויה ולאחר מכן להעביר את האפר לכד שהונח בקבר או במאוזוליאום (מבנה קבורה מפואר, שמהווה מקום סגידה לקבורים או לחנוטים שבתוכו), בוצעה שריפת הגופה בסגלאסוס בתוך חלקת הקבר.
בנוסף, נמצאו בקבר מספר פריטים, בין היתר כלי חרס ומטבע. כאמור, האופן שבו בוצע טקס הקבורה באותם ימים נועד למנוע מהנפטר לברוח, ייתכן כסממן לפחד של הקוברים מנקמה כלשהי, כך שהם עשו שימוש בכל מה שעמד לרשותם כדי לנסות ולהישמר עד כמה שאפשר מרוחו של המת. יחד עם זאת, חרף הממצאים החריגים, לא עלה בידם של החוקרים לחשוף את זהותו המדויקת של המת, זאת מכיוון שבעת שריפת הגופה נהרס הדנ"א שלו בשל הטמפרטורות הגבוהות של האש.
