התקנים מוליכים, הרלוונטיים בין השאר בייצור אנרגיה סולרית ובהנדסה ביו-רפואית, פותחו על ידי חוקרים בטכניון תוך שימוש בתוצרי לוואי של תעשיית המזון שאחרת היו נזרקים לאשפה. לדברי החוקרים, הטכנולוגיה מאפשרת ייצור פשוט, מהיר, זול וידידותי-לסביבה של רכיבים שונים ובהם חיישנים לניטור מדדים פיזיולוגיים. מאמר על הפיתוח פורסם בכתב העת Advanced Materials.
המחקר נערך בפקולטה לכימיה ע"ש שוליך בטכניון בהובלת ד"ר נדב אמדורסקי, ראש המעבדה לפולימרים ביולוגיים וביואלקטרוניקה, והדוקטורנטים ראמש ננדי ויובל אגם. ד"ר אמדורסקי אמר: "הטרנד הירוק העובר על העולם אינו פוסח על התעשייה, וקבוצות רבות ברחבי העולם עובדות על פתרונות חדשים, שיצמצמו את הזיהום הנגרם מייצור חומרים מלאכותיים ומעצם נוכחותם. אחת האלטרנטיבות היא כמובן שימוש בחומרים טבעיים, והאתגר הגדול הוא להתאים אותם לצורך הנדרש".
שני הכיוונים העיקריים בכימיה המתחשבת בסביבה הם כימיה סביבתית – יצירה של חומרים ידידותיים לסביבה; וכימיה בת קיימא - ייצור המבוסס על חומרים זמינים שאינם מתכלים ועל תהליכים חסכוניים באנרגיה. המחקר הנוכחי משלב את שני הכיוונים האלה באמצעות תהליך ייצור ידידותי לסביבה המפיק מוצרים ידידותיים לסביבה, וזאת בהקשר של פולימרים מוליכים.
פולימרים הם שרשראות ארוכות של אלפי אבני בניין הקרויות מונומרים. סיבי משי, צמר וכותנה הם דוגמאות לפולימרים טבעיים, ואילו ניילון ו-PVC הם פולימרים מלאכותיים. פולימרים מוליכים הם תת-קבוצה של פולימרים, והם משמשים במגוון עצום של יישומים באלקטרוניקה, באגירת אנרגיה, בתאי דלק, ברפואה ועוד. כיום מיוצרים פולימרים אלה בתהליכים יקרים ומזהמים מנגזרות של נפט, גז ודלק מאובנים.
האלטרנטיבה שמציגים חוקרי הטכניון היא פולימרים חלבוניים – מולקולות המצויות ברקמות ביולוגיות שונות כגון סיבי משי וצמר, קורי עכביש, שערות ואפילו ציפורניים. ד"ר אמדורסקי: "ההשראה לשימוש בחלבונים ליצירת פולימרים מוליכי חשמל נובעת מהתפקוד הייחודי של חלבונים בטבע, שהם האחראיים הבלעדיים להובלת נושאי מטען שונים בעולמות החי והצומח - למשל העברת המטען בתהליך הנשימה התאי או בתהליך הפוטוסינתזה בצמחים".
בהשראת מבנים חלבוניים טבעיים יצרו החוקרים יריעות פולימר שקופות בעלות מוליכות גבוהה. יריעות אלה מתאימות לשימושים ביולוגיים וביו-רפואיים שכן הן אינן רעילות, הן מתכלות בגוף האדם ואפשר למתוח אותן בכ-400% מאורכן המקורי מבלי לפגוע משמעותית בתכונותיהן החשמליות. מוליכותן החשמלית היא מהגבוהות שהתגלו בחומרים ביולוגיים.
ד"ר אמדורסקי הוסיף: "ייצור היריעות במחקר שלנו הוא תהליך רציף (one-pot process), ספונטני, זול, מהיר, חסכוני באנרגיה ולא מזהם. במאמר אנחנו מדגימים את השימוש ביריעות אלה כ'עור מלאכותי' המנטר באופן בלתי פולשני אותות אלקטרופיזיולוגיים. אותות כאלה ממלאים תפקיד משמעותי בפעילות המוח והשרירים ולכן ניטור חיצוני שלהם הוא אתגר חשוב מאוד."
ד"ר אמדורסקי הדגיש כי מפני שמדובר בטכנולוגיות המיועדות ליישום ולמסחור, "השיקול הכלכלי מרכזי ולכן חשוב מאוד להוזיל את תהליכי הייצור כך שיפיקו מוצר שיתחרה גם במחירו בפולימרים מבוססי פטרוכימיקלים, ולשמחתי הצלחנו בכך. זאת בנוסף לצמצום הנזק הסביבתי גם בשלב הייצור וגם בשלב השימוש. הפולימר החדש יכול להתפרק פירוק ביולוגי באופן מלא בתוך פחות מ-48 שעות, זאת בניגוד לפולימרים הסינטטיים שאינם ניתנים לפירוק ביולוגי ולכן מזהמים את עולמנו."
במחקר תמכו קרן גוטווירט (מלגה לראמש ננדי), הקרן הדו-לאומית למדע ארה"ב-ישראל, משרד המדע והטכנולוגיה ומענק PhosAgro/UNESCO/IUPAC בתחום הכימיה הירוקה. החוקרים מודים לתוכנית האנרגיה ע"ש גרנד בטכניון (GTEP) על התמיכה הכספית באמצעות תוכנית NEVET ולמכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה בטכניון (RBNI) על האפשרות להשתמש בתשתיות המחקר של המכון.
