החקלאות הישראלית מתמודדות עם קשיים ומשברים רבים, כשאחד העיקריים שבהם הוא בניית דור ההמשך. בוועידת ישראל לחקלאות נבחרו 40 חקלאים צעירים ומבטיחים, שיקבלו פרס על הישגיהם.
שקד ברנע (36) מתגוררת במושב בצת, לא רחוק מגבול לבנון, שם הקימה חוות פטריות בוטיק שבה היא מגדלת שישה זנים מיוחדים של פטריות מיוחדות. מדובר בפטריות מזנים ייחודיים בישראל כמו ארינג'י, שיטאקה, מאיטקה, הריסיום ונמקו, כולם למאכל. ברנע היא דור שני לחקלאים והיא החלה לנהל את החווה, שאותה הקים אביה, אחרי שהלך לעולמו בשנת 2019. "תמיד הייתי עוזרת לו במשק, לפני ארבע שנים הצטרפתי גם לניהול ולעבודה השוטפת", היא מסבירה.
גיא דוד (38) ממושב עדנים שבשרון הוא אחד ממגדלי הבטטות הבולטים בארץ. בשנים האחרונות הוא הכניס לשוק בטטות בצבעים רבים, ובמהלך חג החנוכה השיק אפילו בטטה בצבע לבן. דוד הוא דור רביעי לחקלאים: "נולדתי לזה, זה לא שהחלטתי שאהיה חקלאי".
יניב שחם (37) ממושב תלמי יוסף בנגב, הוא מגדל פרחי השעווה הגדול בארץ. בימים אלו, ימי חג המולד והסילבסטר שהם ימי חג בינלאומיים, הוא שולח 4 מיליון פרחי שעווה להולנד. "באירופה קר כעת ויש מחסור בפרחים", אומר שחם, דור שני לחקלאים, ומספר: "כשחזרתי למשק לא רציתי לגעת בירקות, פרחים זו האהבה הגדולה שלי".
שרון צ'רי (45) הוא הבעלים של "משק צ'רי" במושב באר מילכה שבנגב, לא רחוק מגבול מצרים, שם הוא מגדל עצי מורינגה, ביטר מלון, במיה הודית ועוד. הוא מתמודד לא אחת עם הפשיעה החקלאית. "עד הקורונה לא עניינו אף אחד. אבל אז נסגרו בתי עסק בדרום, וכל הפושעים החליטו לפרוש כנפיים ולהגיע אלינו", הוא מספר, "הפשיעה נחלקת לשניים: גנבים סטנדרטיים שגונבים כלי עבודה, גידולים וכו', וגנבים חדשים שהם מגדלי הקנאביס הלא־חוקיים. הם גונבים ציוד".
צ'רי הוסיף כי מהשטחים החקלאיים נגנבו צינורות טפטוף, דשן, רשתות ועוד. "כבר כמה שנים זה קיים ועד לפני חודש ספגנו את זה ברמה יומיומית", הוא סיפר. לאחרונה גנבים חתכו את הגדר במושב קדש ברנע הסמוך, פרצו למשקים וגנבו ציוד חקלאי וקרטרונים. זה הספיק לצ'רי וחבריו. "לפני חודש החלטנו להקים מחסום אזרחי ולסגור בכל ערב את הכביש הראשי לכל המושבים", הוא מסביר. "בלמנו את התופעה. חודש ימים כבר בלי פריצות, היו שני ניסיונות שכשלו".
צ'רי מאשים, בין השאר, את המדינה שלא ממש עוזרת ותומכת בחקלאים בנגב או באזורי הגבול החשופים לגנבים. "הגניבות זה הסימפטום", אומר צ'רי. "זו הצרה האחרונה שלנו. אנחנו עוד יכולים להילחם. הצרות הגדולות זה מהמדינה. מחסור בכוח אדם, עלויות כוח האדם, הייבוא. אנחנו חיים בעלטה, לא החקלאים שהיינו פעם".
