כששינויי האקלים הופכים מוחשיים, קיצוניים ומאיימים יותר, כשזיהום האוויר ממגזרי החשמל, התחבורה, ייצור האופנה והמזון ועוד פוגע בבריאות שלנו ושל הטבע, וכשמגוון המינים בטבע מתדלדל והשירותים שמספקות לנו המערכות האקולוגיות, כמו ויסות מזג האוויר, מזון, האבקה והנאה, מתדרדרים - כל אחת ואחד מאיתנו חייב לעשות שינוי.
נכון, אלה הממשלות, הרשויות, המשק והתעשייה, שלא רוצים או לא עושים מספיק. אבל מעבר לזה שאנחנו אלה שבוחרים את הממשלה ואת ראשי הערים, אנחנו אלו שבוחרים מה וכמה לקנות ומה לא, אנחנו גם אלו שיכולים לבחור בצעדים יומיומיים, קטנים כגדולים, להוביל שינוי: הפחתת צריכת המזון מהחי, צמצום השימוש באופנה מהירה ויצור, צריכה ואף מכירה של חשמל סולארי. לכל אלו יש תועלות סביבתיות, אבל גם חברתיות וכלכליות.
מגזר האנרגיה הוא המגזר עם הפליטות הגבוהות ביותר של גזי חממה ושל מזהמי אוויר. הצריכה של אנרגיה מתחלקת באופן גס שווה בשווה בין ייצור חשמל, הנעת אמצעי תחבורה וחימום או קירור בתעשייה ובמרחבים הציבוריים והפרטיים. לפי דוח של משרד האנרגיה ומשרד החדשנות והמדע שהתפרסם השבוע, ועניינו "חדשנות באנרגיה" עם "מיקוד באנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה": אחוז האנרגיות המתחדשות בתמהיל האנרגיה הראשוני בישראל נכון לשנת 2022 עומד על 5%, לעומת 13% בממוצע מדינות ה-OECD. כל זאת למרות הפוטנציאל המקומי הגדול להפיק אנרגיה מהשמש, המחירים שירדו בעולם כולו וההתפתחות הטכנולוגית, בעיקר בתחום האגירה.
בישראל מרבית צריכת האנרגיה במבנים היא באמצעות חשמל, ובעתיד גם משק התחבורה צפוי לעבור לצריכה של חשמל במקום דלקים מאובנים. הנתח של אנרגיה מתחדשת ובעיקר סולארית בייצור החשמל בישראל בשנת 2022 הוא רק 9.8%, הרבה מתחת למדינות מפותחות ומתפתחות רבות.
לפי נתוני רשות החשמל ל-2022, כ-95% מההספק המותקן של מתקני אנרגיה מתחדשת הוא של אנרגיה מהשמש, 91% באמצעות תאים פוטו-וולטאים, וכ-60% מההספק הפוטו-וולטאי הוא בדו-שימוש על גגות, מאגרי מים, חניות ועוד. בדוח שפרסם המשרד להגנת הסביבה ב-2020 צוין כי הפוטנציאל לייצור אנרגיה סולארית על גבי מבנים ושטחים בנויים יכול להספיק כבר היום לייצור כ-45% מצריכת החשמל בישראל. שליש מפוטנציאל זה הוא על גגות מבנים, ציבוריים ובעיקר פרטיים, אולם שיעור גגות הבתים הפרטיים המכוסים במערכות סולאריות בישראל כיום עומד על כ-4% בלבד.
התועלות של ייצור אנרגיה מתחדשת מהשמש על מבנים הן רבות, החל בהפחתת השימוש בדלקים מזהמים שגם פולטים גזי חממה לרוב, עבור בהפחתת הפגיעה בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי וכלה בכך שיש צורך בפחות תשתיות הולכה לעומת הקמת שדות סולאריים באזורים מרוחקים. ניצול של הגג בבתים בדו-שימוש מאפשר עצמאות אנרגטית במקרה של הפסקת חשמל או תרחיש עלטה כזה או אחר וגם להניב רווח גבוה ובר קיימא משטח שלרוב לא מנוצל, מעבר לחשיבות להירתם למאמץ הלאומי והעולמי בתחום.
אך מעל לכל, ייצור של אנרגיה מתחדשת על מבנים פרטיים מאפשר לכל אחת ואחד להצטרף לשינוי הלאומי והעולמי ולהיות לא רק צרכן, אלא גם יצרן של חשמל ואפילו ספק. כלומר לייצר בראש ובראשונה את הצרכים האישיים ואת העודפים למכור לרשת, שממנה אפשר לקנות את החוסרים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןייצור שכזה נותן ליצרן-צרכן (produce and consumer=prosumer) שליטה טובה יותר בכמות החשמל שהוא צורך ולא פחות חשוב כמה חשמל הוא מבזבז, ולכן הוא יכול להגביר את המחויבות האישית והציבורית לצריכה חכמה של חשמל. כמו כן, הייצור המבוזר, שהרגולציה ובעיקר הניהול שלו מורכבים יותר, מאפשרים גם להקים מיקרו-גריד ורשת חכמה אזורית, המחברת בין יצרנים וצרכנים בתקשורת מהירה ודו-כיוונית ומאפשרת התאמה טובה יותר ויעילה יותר בין צריכה לייצור.
האתגרים של משק החשמל בישראל רבים ומורכבים. אומנם כיום הוא מבוסס עדיין רובו ככולו על דלקים מאובנים ומזהמים, אבל המעבר לאנרגיות מתחדשות הוא כורח המציאות. במקרה הזה, לכל אחת ואחד מאיתנו יש אפשרות להניע את התהליך ולדחוף את המדינה כולה קדימה, ועל הדרך גם להשפיע על המאבק המקומי, הלאומי והעולמי להתמודדות עם משבר האקלים, משבר הזיהום ומשבר מגוון המינים.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
