"אימפריית הכאב" היא מיני סדרה המתארת את מאחורי הקלעים של מכונת הממון, הרשע והפשע של תעשיית משככי הכאבים הממכרים ממשפחת האופיואידים בארה"ב. הסדרה מתמקדת בפעילות של חברת פרדו פארמה של משפחת סאקלר, מייצרת ומשווקת האוקסיקודון, שהפך מתרופה נגד כאבים לסם מוות. היא מציגה באופן שנוגע בכל אחת ואחד מהצופים, כיצד תאוות הבצע מעוורת את בעלי החברה ואת עובדיה, הבכירים והזוטרים, ומגיעה עד לרופאים. היא גם מראה איך כל אחת ואחד מהנוגעים בדבר מספר לעצמו סיפור של הצלה והקלה ובו-בזמן משתף פעולה עם הפגיעה בציבור וטומן ראשו בחול.
מגפת האופיואידים בארה"ב, שנוצרה בשל רישום גובר והולך של תרופות לטיפול בכאבים ועלייה בלתי מבוקרת במינונים, הובילה להתמכרות של חולים רבים ולשימוש בלתי חוקי של אחרים, וביניהם צעירות וצעירים רבים, ולתמותה של כחצי מיליון אמריקנים ב-20 השנים האחרונות. בשנת 2017, השנה שבה הממשל האמריקני הכריז על משבר חירום בשל המצב, מתו כ-47,000 אמריקנים כתוצאה ממנות יתר של אופיואידים.
"אימפריית הכאב" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
פרדו פארמה לא המציאו את השיטה להתעשר על חשבון ההמונים באמצעות מכירה של פתרונות או הנאות לטווח הקצר, שגורמים להתמכרות ולפגיעה בטווח הארוך. חברות גדולות רבות בארה"ב ובעולם כולו ידעו ועדיין מכירות בהשלכות הבריאותיות השליליות של הפעילות שלהן או של המוצרים שלהן, דבר שלא מונע מהן להמשיך ולפעול כמי שמצילות את האנושות, להסתיר את הנזקים ככל האפשר, להפעיל לוביסטים במסדרונות הפוליטיים ולתרום או לשלם על פי חוק כספים לטובת האוכלוסיות שנפגעות בדרך. כך פעלו ופועלות חברות הטבק, המשקאות הממותקים, הדלקים ועוד תעשיות מזהמות אחרות.
זיהום אוויר, לדוגמה, שהוא אחד מגורמי התחלואה והתמותה המרכזיים בעולם, הוא גם אחד מתוצרי הלוואי של פעילות של אין-ספור חברות תעשייתיות וחברות אנרגיה ודלקים. רק כדי לסבר את האוזן, לפי נתוני ה-OECD התמותה השנתית מזיהום אוויר בארה"ב בכל שנה עומדת על כ-47,000 אנשים, כמו התמותה מאופיואידים, וזוהי הערכת חסר.
חברות הדלקים הגדולות, מכירות ומסתירות במשך שנים את מחיר זיהום האוויר ופליטות גזי החממה מהפקה, שינוע ושריפה של דלקים במגזרי החשמל, התחבורה והאנרגיה לתעשייה. הן גורפות משנה לשנה יותר רווחים, ומקבלות יותר ויותר סבסוד ממדינות, למרות ההשפעות הקשות של השימוש בדלקים אלו על בריאות הציבור והטבע. הן, וגם הפוליטיקאים, מספרים לעצמם ולנו סיפור שאי אפשר בלי דלקים מאובנים, אבל לא מספרים מה עשו כדי שנתמכר לשימוש בדלקים וכדי למנוע פיתוח של חלופות, מיישום של אנרגיות מתחדשות ועד קידום של תחבורה ציבורית או חליפית.
גם בישראל זיהום האוויר גובה מתים רבים בכל שנה, כ-2,500 אנשים לפי נתוני ה-OECD, ובשיעור גבוה ב-80% מזה בארה"ב (268 מתים למיליון איש בישראל לעומת 145 בארה"ב). סיבות התמותה העיקריות בישראל הן מחלות סרטן, לב, סוכרת, דם ומחלות נשימה וריאות, ולכל אלו יש קשר ישיר לזיהום אוויר. זאת ועוד, גורמי התמותה מתחלקים בין אלו שקשורים באורחות חיים, מעישון ועד תאונות דרכים, כאשר לשם השוואה התמותה השנתית בתאונות דרכים בישראל עומדת על כ-350 אנשים, לבין אלו שקשורים בגורמים חיצוניים ובלתי ישירים כמו זיהום אוויר.
גם למדינה יש חלק משמעותי בהתמכרות שלא מדעת שלנו לרכבים פרטיים ומזהמים, שרכישה שלהם ושל דלקים להנעתם מכניסים למדינה הון עתק, או לייצור חשמל מדלקים מאובנים ומזהמים, לרבות גז טבעי, שדוחק את ייצור החשמל הסולארי, בשל אינטרסים צרים.
לצד אלו החברות המזהמות מדווחות על השקעות סביבתיות רבות, ועל כך שהן מפחיתות משמעותית את הזיהום ועומדות בסטנדרטים בינלאומיים, מבלי לתת דין וחשבון על המספרים עצמם, כאשר לרוב ההשקעות בטלות יחסית לרווחים ולעלות החיצונית השלילית מהזיהום, כלומר העלות המושתת כתוצאה מפגיעה בבריאות האדם ובסביבה. החברות גם נהנות מרגולציה מקלה ומפיקוח ואכיפה לא תקיפים מספיק, וכשאין הרתעה אין סיבה שלא ימשיכו בשלהן.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןמנגד, הן תורמות לאין-ספור פרויקטים חברתיים ובפרט סביבתיים, ברשויות מקומיות, באקדמיה ועוד, ובכך מיירקות או יותר נכון מיירקקות (גרינוואש בלעז) את הפעילות שלהן, ומייצרות תדמית סביבתית חיובית, שמסתירה מציאות סביבתית שלילית.
לחיים המודרניים ולעלייה באיכות החיים יש השפעה ישירה ועקיפה, ולא פעם הפוכה, על החיים עצמם. לרבים מהמוצרים ומהשירותים שמציעים לנו ושאנחנו צורכים יש חצר אחורית והשפעות על הבריאות שלנו ועל הסביבה הטבעית. מאחורי מכונת ההתמכרות הזו, שכמו כל התמכרות היא מסוכנת, יש הרבה גופים ואנשים, שגורפים רווחים מסוגים שונים, ומבקשים לשכנע אותנו שהכל צפוי והרשות נתונה. אבל לא כך הדבר. אימפריית הזיהום עושה הכל לשכנע אותנו שאלו החיים שרצינו ושהיא זו שתגשים לנו את כל החלומות. הגיע הזמן שהמדינה וגם אנחנו נביט למציאות בעיניים ונדאג שהמזהם ישלם ואפילו כפל כפליים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
