האסון שפקד את פומפיי (ושכנתה הרקולנאום) בשנת 79 לספירה, אז התפרץ הר הגעש וזוב הסמוך וקבר אותן ואת תושביהן באפר געשי, נחשב לאחד הרגעים הטרגיים בהיסטוריה האנושית של העולם העתיק. רבים מתושבי העיר הרומית העתיקה נחנקו ונקברו באפר ובפומיס (סלע פירוקלסטי) שירדו כגשם במהלך 18 השעות הראשונות של ההתפרצות הקטלנית, או נהרגו מיד על ידי החום העז של הנחשולים הפירוקלסטים שזרמו מאוחר יותר את העיר. אך מחקר שנערך על שני שלדים, שהתגלו לאחרונה, מצביעה על כך שהיה גורם נוסף שהחמיר את המצב באותה העת.
במחקר, שפורסם בכתב העת Frontiers in Earth Science, התמודדו החוקרים עם המשימה המורכבת של הבנת ההשפעות של רעידות אדמה שהתרחשו במקביל להתפרצות הגעשית, משימה מורכבת מכיוון שמדובר באירועים שייתכן והתרחשו במקביל או ברצף מהיר, כך שהשפעות ההתפרצות הגעשית עשויות להאפיל על השפעות הנגרמות על ידי רעידת אדמה ולהיפך.
"המורכבויות האלה הן כמו פאזל שבו כל החלקים חייבים להתאים זה לזה כדי לפענח את התמונה השלמה. הוכחנו שסיסמיות במהלך ההתפרצות מילאה תפקיד משמעותי בהשמדת פומפיי, לרבות השפעה אפשרית על החלטות שקיבלו תושבי העיר, אשר עמדו בפני מוות בלתי נמנע", אמר ד"ר דומניקו ספאריצה, וולקנולוג מהמכון הלאומי לגיאופיזיקה ווולקנולוגיה. "על כן, הבנת הקשר סיבה-תוצאה חיונית כדי לשחזר את יחסי הגומלין בין תופעות געשיות וסיסמיות, והשפעותיהן על מבנים ובני אדם", הוסיף ד"ר פבריציו גלאדיני, גיאולוג וחוקר בכיר במכון הלאומי לגיאופיזיקה ווולקנולוגיה.
מרכבה התגלתה באתר הארכיאולוגי פומפיי שבאיטליה
(צילום: רויטרס)
למרות שהאתר ידוע ברמת השתמרות גבוהה של שרידי כמה מתושביו ברגעיהם האחרונים, המבנים בעיר לא השתמרו כל כך. מבנה אחד כזה הוא "Casa dei Pittori al Lavoro", שבו הבחינו החוקרים בדבר חריג. "גילינו דברים שלא עלו בקנה אחד עם ההשפעות של תופעות געשיות המתוארות בספרות הוולקנולוגית המוקדשת לפומפיי, מה שעורר בנו את הרצון להבין מה ההסבר לכך", אמר ד"ר מאורו די ויטו, וולקנולוג מהמכון הלאומי לגיאופיזיקה ווולקנולוגיה, שמצא יחד עם עמיתיו שני שלדים עם עדויות לשברים ופציעות.
למעשה, ההתפרצות הגעשית תפסה את פומפיי בעיצומם של חיי היומיום. במשך כ-18 שעות, חלקיקי סלע ואפר קטנים צנחו על העיר, מה שגרם לתושביה לחפש מחסה. כשההתפרצות פסקה, ייתכן שהתושבים ששרדו חשבו שהם בטוחים - עד שהחלו רעידות אדמה חזקות.
"האנשים שלא ברחו ממקומות המחסה שלהם, נקברו תחת קירות שהתמוטטו ברעידת האדמה החזקה, בדומה לגורלם של שני הפרטים אותם חשפנו", אמרה ד"ר ולריה אמורטי, ארכיאולוגית עם התמחות באנתרופולוגיה פיזית מהפארק הארכיאולוגי של פומפיי.
החוקרים מצאו שני שלדים של גברים, שהיו בסביבות שנות ה-50 לחייהם כשנקברו למוות. מיקומם מצביע על כך שאחד מהם נמחץ ומת על ידי קריסת קיר גדול, מה שגרם למותו במקום ולשברים בצלעות, בגולגולת, באגן, בגפיים ובעמוד השדרה.
לעומת זאת, הפרט השני אולי היה מודע לסכנה וניסה להגן על עצמו באמצעות חפץ עץ עגול, שעקבותיו נמצאו במרבצים הוולקניים, מה שלא מנע שברים ברגלו הימנית, בשתי ידיו, בגולגולת ובאגן שלו (שרידיו נמצאו בתנוחה מגננה). שני השלדים לא נמצאו קבורים בחומר שהתפרץ מהר הגעש וזוב, מה שמצביע על כך ששניהם שרדו את השלב הראשון של ההתפרצות, אך נקברו בהתמוטטות המבנה, שאירעה לפני שהזרמים הפירוקלסטים שטפו את העיר העתיקה.
הבית הזה, והשלדים שהתגלו בו, שופכים אור על היקף האסון, על אף שאין עדיין הערכות מהימנות לגבי מספר האנשים שמתו כתוצאה מההתפרצות הגעשית או עקב נזקים שנגרמו על ידי רעידת האדמה. הארכיאולוג ד"ר גבריאל זוכטריגל, מנהל האתר הארכיאולוגי של פומפיי, אמר כי תובנה חדשה זו על חורבן פומפיי מוסיפה חלק נוסף בפאזל שמתאר את מה שחוו התושבים שחיו בה לפני 2,000 שנה. "הבחירות שהם עשו, כמו גם הדינמיקה של האירועים, השפיעו על החיים והמוות בשעות האחרונות לקיומה של העיר".
