גרינווש, פליטות פחמן מיותרות, בזבוז כספי ציבור, דיבורים ריקים, שאין מאחוריהם מעשים - כל הדברים הללו וביקורות נוספות, נכתבו כבר על ועידת האקלים ה-27, שמתקיימת בימים אלו בשארם א-שייח.
נודה על האמת, חלק מהטענות - נכונות ומוצדקות. יש טעם לפגם, בחסויות שניתנות לוועידה על ידי חברות מזהמות. יש פער גדול, לעיתים מדי, בין הצהרות והבטחות, לבין המעשים בשטח. וכן, יש לעשות צעדים משמעותיים יותר, להקטנת החותם הסביבתי של ועידות האקלים.
אולם, האם מכלול הטענות נגד הוועידה, מצדיקים את החרמתה או את ביטולה? התשובה, לדעתי, היא לא. יתרה מזו, לא אחת נדמה, כי השיח על זהות החסויות, על האם וכמה בשר תופס חלק מתפריט המזון הנמכר בוועידה, וכמה פחמן נפלט לאוויר בטיסות אליה - מסיט את השיח מהעיקר - מהאתגר האמיתי והמשמעותי הניצב בפנינו - ההתמודדות עם משבר האקלים ומשבר המערכות הטבעיות.
ועידות אקלים אינן עומדות בפני עצמן. הן נקודת ציון חשובה, בתהליך מתמשך וחיוני, שעלינו לעבור כחברה אנושית. נכון, שההחלטות המתקבלות בו על ידי מנהיגי העולם הן תכלית ולב הוועידה, אבל הן אינן קורות בחלל ריק.
נאומו של הנשיא יצחק הרצוג בוועידת האקלים בשארם א שייח
(צילום: ועידת האקלים של האו"ם)
במישור הציבורי והתודעתי ועידות אקלים הן מפגן כוח סביבתי, שאין שני לו בעולם. הן משדרות מסר חשוב למנהיגי העולם, שאכפת לנו, שאנחנו משגיחים, שאנחנו מצפים מהמנהיגים שלנו לקבוע יעדים שאפתניים ולעשות כל מאמץ לעמוד בהם. כמי שמייצגת בוועידת האקלים הנוכחי את הארגון הסביבתי הלא ממשלתי הגדול בישראל, קשה לי לתאר את העוצמה וההעצמה שוועידה כזו נותנת. את המשמעות האדירה של תמיכה הדדית של אירגוני חברה אזרחית, מכל העולם. מצעד האקלים בגלזגו, בשנה שעברה, היה אירוע שיא מבחינה זו, אבל הוועידה כולה, משדרת מסר חשוב זה.
בישראל, למרבה הצער, משבר האקלים ומצב הסביבה והמערכות הטבעיות שלנו נמצאים במקום נמוך מאוד בשיח הציבורי, התקשורתי והפוליטי. זאת, על אף שהשלכות המשבר על מדינתנו הקטנה חמורות בהרבה מהממוצע העולמי. במערכת הבחירות שהסתיימה זה עתה נושא זה לא תפס כמעט מקום. הזמן הכמעט יחיד, שבו משבר האקלים מקבל מקצת מן הבמה הראויה לו - הוא ועידת האקלים.
במישור של חילופי ידע, הוועידה היא אוצר בלום, ללמידה מניסיונם של אחרים. העמקה בדומה ובשונה של המדינות והאירגונים השונים המתמודדים, כל אחד בארצו ובדרכו - עם אותו האתגר. שום ועידה וירטואלית ומפגש מקוון, לא יוכל להחליף את העוצמה של רשתות חילופי הידע, שנרקמות בוועידה כזאת, וממשיכות להתקיים אחריה.
מנהיגי מדינות העולם והמשלחות הרשמיות הן חלק קטן מהוועידה. רוב משתתפיה אינם ממתינים למנהיגים כדי לעשות מעשה. הם עושים אותו בעצמם. בין אם אלו ארגוני חברה אזרחית, רשויות מקומיות - ונוכחות גדולה מאוד של המיגזר העיסקי והפיננסי, שהוא מנוע קריטי ומשמעותי להנעת שינוי. במובן זה, אמנם יש טעם לפגם בחסויות שניתנות על ידי גורמים עסקיים, אבל המהלכים שהן מבצעות לצמצום פליטות, לשיפור ביצועים סביבתיים ולצעדים לשמירה על הטבע והסביבה - הם לא רק מבורכים, אלא חיוניים.
במישור הפרקטי, ועידות אקלים הן אבן דרך, שממשלות העולם נערכות אליה, לאורך כל השנה, במאמץ מתמשך להוכיח עמידה ביעדים. אלפים רבים מהמגזרים האחרים, מכל מדינות העולם, מתכנסים אחת לשנה, על מנת לוודא שאנחנו בכיוון הנכון, לאחד כוחות, כדי לשנות כיוון, מול המשברים עימם אנו מתמודדים.
דוגמה אישית ואימוץ נורמות סביבתיות, הן חשובות, וראוי שייעשו טוב יותר, בוועידת האקלים הבאה, מי כמוני מאמינה בכך ונוהגת כך בחיי היומיום שלי, אבל ועידת האקלים, היא אירוע קריטי, משמעותי, וגדול בהרבה, מחסות של קוקה קולה ושימוש בכוסות חד פעמיות.
איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע, ועידת האקלים, שארם א-שייח.
