מדינות ביבשת אירופה, הנמצאות לחופי הים התיכון, מייצרות חלק ניכר מהיינות, הזיתים וגידולים חקלאיים נוספים בעולם. אבל מחקרים חדשים מראים שהחוות והמטעים באותם אזורים הם הרגישים ביותר ביבשת להידרדרות במצב הקרקע ולמדבור.
במחקר, שנערך ב-12 מדינות אירופיות השוכנות לחופי הים התיכון, מצאו חוקרים מהמכון הטכנולוגי המלכותי KTH בשבדיה, אוניברסיטת שטוקהולם וגוף מחקר סביבתי ביוון, כי אזור הים התיכון סובל משיעורי שחיקת הקרקע הגבוהים ביותר ביבשת אירופה - בין היתר בשל בעיות המלחה חמורות. המחקר פורסם ב-scientific journal, Science of the Total Environment.
במחקר נכתב כי עקב פעולות שנוצרו על ידי בני האדם, כמו ההתחממות הגלובלית, חלק מהקרקעות באזור הים התיכון ביבשת אירופה הגיעו ל"מגבלות קריטיות ליכולתן לספק שירותי מערכות אקולוגיות", הכוללות בין היתר חקלאות.
פרופ' זרה קלנארי מאוניברסיטת שטוקהולם אמרה כי הבעיה עלולה להיות נרחבת יותר ממה שאנחנו סבורים. לדברי החוקרים, ישנם פערים משמעותיים בהבנת עומקה והיקפה של הבעיה.
פרופ' קלנארי הוסיפה כי בעוד שבמחקרים מסוימים נבדקו ההשפעות הכלכליות של ירידה בתשואות היבול הנגרמות כתוצאה משחיקת קרקע, קיים חוסר בהערכות כלכליות של ההשפעות של תהליכים אחרים של פגיעה בקרקע.
החוקרים התייחסו למחקר שערכו חוקרים מרומניה בשנת 2017. באותו מחקר התברר כי 25% מהקרקעות באיחוד האירופי, מחציתן במדינות אגן הים התיכון, עומדות בפני סיכון גבוה או גבוה מאוד למדבור, במיוחד עקב שחיקה, ירידה בחומר האורגני והמגוון הביולוגי, זיהום, המלחה, איטום – בין היתר כתוצאה מסלילת כבישים או בניית מבנים, וגם בשל דחיסה ממכונות חקלאיות ובעלי חיים.
במחקר החדש נכתב עוד כי שפע האורגניזמים והמינים - כמו תולעים ונמלים - המספקים מגוון ביולוגי ומעשירים את הקרקע, נמצאים תחת איום מדלדול של חומר אורגני, זיהום מחומרי הדברה, מסחף ובשל פגיעה המגיעה מאזורים עירוניים.
פרופ' קלנארי הוסיפה כי לא ניתן להתמודד עם האיומים על הקרקע ללא מידע טוב יותר על היכן, מתי וכיצד מתרחשים התהליכים הללו.
החוקרים ממליצים לערוך הערכות קרקע "בתוך מערכות ניטור רציפה הרמונית" על מנת שתספק מערכי נתונים דומים". פרופ' קלנארי סיכמה: "דרושה רשת מתואמת על מנת לחקור את המגוון הביולוגי בקרקע ולהעריך את המגמות המרחביות והזמינות שלה כאמצעי למניעת הידרדרות עתידית באזור הים התיכון".
