יעלים בעין גדי
(קרדיט: אייל בן גיאט, רשות הטבע והגנים)
שמורת הטבע עין גדי חוגגת השבוע 50 שנה להקמתה. לרגל המאורע המרגש, אספנו לכם מידע מעניין על המקום, שהופך את השמורה לייחודית.
השמורה היא המטוילת בישראל, עם כ-750 אלף מטיילים בשנה. למרות המספר הגבוה, השמורה מצליחה לשמור על ערכי הטבע שלה. "זאת הגאווה הגדולה שלנו", אמר דודי גרינבאום, מנהל השמורה. "אנחנו עושים דו-קיום בין הטבע לאדם. מצד אחד, זאת השמורה המטוילת ביותר בישראל. ומצד שני, חוקרים מגיעים למקום כי בעלי החיים מתנהגים בו באופן טבעי למרות כל המטיילים. למה זה קורה? אנחנו מקפידים מאוד על שעות הפתיחה של השמורה. מטיילים יכולים לשהות במקום רק בין השעות 8:00 עד 17:00 (16:00 כשיש שעון קיץ). כמו כן, כשהמטיילים הולכים, הם ישהו בשבילים בלבד, יאכלו רק במקומות מסוימים, ויהיה אסור להם להבעיר אש בשמורה ואף לעשן. כששומרים על הדברים האלה, יוצרים מצב בו יש שעות ומקומות בהם בעלי החיים יודעים שלא יפריעו להם".
יעלים ושפנים: סמלי השמורה
מבקרים רבים מופתעים מהקרבה הרבה שמאפשרים לעתים היעלים והשפנים. אך למעשה, עד לאמצע המאה הקודמת, צפייה בשפני סלעים או ביעלים הייתה עניין נדיר למדי. זאת בשל הציד המסיבי ממנו סבלו שני מיני בעלי חיים אלו באותה עת. רק לאחר שפסק הציד, בעקבות מסעות הסברה נרחבים וחקיקת החוק להגנת חיית הבר (1955), החלו השפנים והיעלים לחדול מחששם, ובשנות ה-60 וה-70 ניתן היה לצפות בהם לעתים מזומנות יותר. מספרם של היעלים בנווה המדבר יציב מזה שנים, ובעונת האביב פוקדים את שמורת הטבע כ-200 יעלים.
שפן סלעים הוא יונק שכיח נוסף שניתן כאמור לפגוש ברחבי שמורת הטבע. הוא ניזון ממגוון רחב של צמחים, ויעדיף להימצא בקרבת סלעים המשמשים לו מסתור. לשפני סלעים כושר טיפוס מופלא, והם מסוגלים לטפס על עצים ועל קירות זקופים.
טורפים: מהחדף הקטן ועד לזאבים
הטורף הזעיר ביותר מבין יונקי עין גדי הוא חדף קטן, שמשקלו פחות מ-5 גרם, ואורך גופו מגיע ל-7 סנטימטרים בלבד. זהו פעיל לילה המזכיר במראהו עכבר, והוא זכה בשמו בזכות אפו המחודד. החדף ניזון מחרקים ותולעים, ומדי יום הוא צורך מזון המגיע למשקל גופו.
מכרסם פעיל ליל הנפוץ בעין גדי הוא קוצן מצוי, שאף הוא מזכיר במראהו עכבר. גבו עוטה זיפים בצבע חום-אפור, והוא ניזון מחרקים שונים. רוב היונקים הקטנים באזור עין גדי הם פעילי לילה, ורק מיעוטם פעילי יום.
לצד הטורפים הקטנים, ובמיוחד בשעות הלילה, עין גדי היא ממלכתם של הטורפים הגדולים. שועל מצוי ושועל צוקים הם מבין הנפוצים שבהם. תפוצתו של השועל המצוי אינה מוגבלת כמובן לעין גדי, וניתן לצפות בו בישראל כולה, וברחבי העולם. השועל הוא אוכל-כל, ותפריטו כולל מכרסמים, ציפורים, חרקים, ירקות ועוד.
גילויו של שועל הצוקים בעין גדי הייתה סנסציה זואולוגית. עד לתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה, סברו כי תפוצתו של שועל הצוקים מוגבלת למרחב שבין פקיסטן לאיראן בלבד. בשנת 1981, התגלה בעין גדי שועל השונה במראהו משועל מצוי. במרוצת השנים, התגלה מין זה במקומות נוספים בארץ.
לצד השועלים, מצויים באזור מספר זאבים, הפעילים בשעות הלילה. אורכו של הזאב כ-1.5-1 מטרים, צבעו אפור-חום, זנבו ארוך ושעיר ועיניו זהובות. מספרם של הזאבים בישראל עומד על כמה מאות פרטים לפחות, ואוכלוסייתם במגמת התפשטות וגידול.
נמרי מדבר יהודה - היו ואינם
בשנת 1964, הצליחו מספר בדואים לצוד נמרה בקרבת ברכת צפירה שבנחל צאלים. בשל קשריהם הטובים עמו, הם הביאו את פרוותה למי שכיהן באותם ימים כאלוף פיקוד דרום, אברהם יפה.
יפה, כמו חוקרים וחובבי טבע רבים, הופתע. עד לאותה עת, אף לא אחד סבר כי במדבר יהודה מצויים עדיין נמרים. למרות זאת, בעבר הם היו נפוצים בחבלי הארץ השונים, ועל כך מעידים שרידי מלכודות אבן, תיעוד של נוסעים וגם מסורות קדומות.
לאחר ציד הנמרה, נפוצו יותר ויותר רמזים ועדויות על הימצאותם של נמרים במדבר יהודה. כעשור מאוחר יותר, בסתיו של שנת 1974, התגלה לעיני פקחים בשמורת הטבע עין גדי יעל טרוף. בלילה שלאחר מכן, הצליחו הפקחים לצפות בנמרה שבאה לסעוד מהפגר, יחד עם גורה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה נראה נמר בתחומי שמורת הטבע. עם זאת, ולמרות התקוות הרבות שתלו חוקרי הטבע בגילוי – הרי שבתוך כשלושה עשורים בלבד, נכחדה אוכלוסיית הנמרים של מדבר יהודה.
ציפורי שיר ודורסים: בעלי כנף בשמי נווה המדבר
מינים רבים של בעלי כנף חיים בקביעות בשמורת עין גדי, כאשר הציפור הבולטת ביותר היא טריסטרמית. זוהי ציפור שיר שחורה ששולי כנפיה כתומים וקול שירתה הערב מהדהד ברחבי השמורה.
הטריסטרמית היא אוכלת-כל, ומעבר ליופייה, היא בעלת תפקיד חשוב במערכת האקולוגית של נווה המדבר: הלשלשת שהיא מטילה מסייעת במידה רבה להפצתם של צמחי בר ממינים שונים המצויים בשמורה דרך קבע, וכן מינים שהושבו אליה בעשורים האחרונים, בהם צלף רותמי.
לצד הטריסטרמית, בולטת ברחבי השמורה גם סלעית שחורת-בטן, הבולטת בניגודיות שבין צבעי השחור והלבן של נוצותיה. הזכר והנקבה דומים במראם - צבעם שחור עז, וזנבם וכיפת ראשם צבועים בלבן. ניתן לצפות בה בעת שהיא ניצבת על ראשיהם של סלעים ואבנים, ובכך מסמנת את תחום הטריטוריה שלה.
מצוקי מדבר יהודה ושמורת טבע עין גדי מהווים אתרי קינון חשובים לעופות דורסים כגון נשר, רחם, עיט ניצי ובז מדברי. עם זאת, מספרם הולך ומתמעט, כפי שמתרחש ברחבי הארץ כולה.
הזוחלים: לטאות, חרדונים ונחשים
עולם הזוחלים באתר עשיר ומגוון, ובנווה המדבר זוהו כ-20 מיני זוחלים. אחד הזוחלים השכיחים כאן הוא חרדון סיני, שאף בו ניתן להבחין בקלות יחסית, במיוחד בעונת הרבייה (האביב והקיץ), בעת שזכרים רבים ניצבים בגאון על הסלעים. בעונה זו, הופך צבעו של הזכר מחום לכחול-טורקיז, במיוחד באזור הראש והכתפיים.
הנחש הנפוץ בעין גדי הוא אפעה מגוון, נחש ארסי ממשפחת הצפעיים. אורכו מגיע לכ-80 סנטימטרים וצבעיו מגוונים: אפור, חום, אדום או צהוב. מאפיין נוסף שלו הוא לשונו הוורודה. באותה עת, נלכדו גם נחשי צפעון שחור לצורך הכנת נסיובים. נחש זה, המתהדר גם בשם "שרף עין גדי" הוא פעיל לילה, ונחשב לאחד הנחשים הארסיים בישראל.
עולם של חרקים
שפע מגוון של חרקים מאכלס את עין גדי, אך עד לאמצע המאה הקודמת, מספר מיני החרקים בנווה המדבר היה גדול יותר. צמצומו נבע, בין השאר, בשל שימוש ניכר בחומרי הדברה חקלאיים בקרבת מקום.
חרק ששרד את תלאות הזמן, אך נחשב עד לא מכבר נדיר מאוד בנופי השמורה הוא כושן ארסי, חגב שצבעו שחור ולו כתמים בצבע כתום-צהוב – צבעי אזהרה המעידים על רעילותו. עין גדי נחשבת לגבול התפוצה הצפוני ביותר שלו על פני כדור הארץ, ובשנים האחרונות עוסק צוות השמורה בהשבתו אל הטבע.
התמעטות של ממש רשמה באוכלוסיית הצרעות בעין גדי. עד לפני כחצי מאה, הצרעה המזרחית ("דבור") נראתה בהמוניה במרחב זה, אך זו התמעטה מסיבות שונות, בהן הצבת מלכודות. מבין החרקים החיים בשמורה בולטת הנמלה האורגת, חרק חברתי שמקורו בהודו ובורמה. עין גדי, כמו גם עיינות צוקים, מהווה את גדול התפוצה המערבי של חרק זה.
הצומח
שטחה של השמורה הוא פחות מעשירית האחוז משטחה של מדינת ישראל, אך במרחב זעיר יחסית זה, ניתן למצוא כ-20 אחוזים מצמחיית הארץ כולה. ככזה, מאכלס נווה המדבר כ-500 מיני צומח שונים. בין היתר, נחשבת עין גדי כממלכת הצומח הטרופי בישראל. למעשה, היא מציגה לראווה את הריכוז הגדול ביותר בארץ של צמחים טרופיים, שחלקם נדירים ביותר. בעבור רבים מהם, זהו אף גבול תפוצתם הצפוני ביותר על פני כדור הארץ.
השילוב יוצא הדופן שבין פלגי מים זכים בעלי רמת מליחות נמוכה, טמפרטורות גבוהות והיעדר כפור, מהווה כר פורה לשגשוגה של צמחייה טרופית. צמחייה מסוג זה מכונה בפי הבוטנאים "צמחייה סודנית". בשונה מיערות הגשם, במקרה של עין גדי, "טרופי" משמעו נופי סוואנה, בדומה לאלו המצויות במזרח אפריקה.
מבין העצים הסודניים בנווה המדבר, הבולט ביותר לעין הוא שיטה סלילנית, אף הוא עץ קוצני. גבול התפוצה הצפוני ביותר של העץ בכדור הארץ מצוי מעט צפונה מכאן, באזור יריחו. עץ השיטה מצליח לנצל את מי התהום בזכות שורשים מרשימים, המגיעים לעתים לעומק של כעשרה מטרים.
נווה המדבר עין גדי הוא המקום שבו מצויה רוב אוכלוסייתו של גופנן המדבר. זהו עץ ממוצא סודני שבימי הקיץ מתהדר בפירות בצבע כתום בוהק, הבולטים למרחוק. פריחתם הלבנה של פרחיו מתחילה בינואר ומסתיימת באוגוסט.
עבדתם בשמורת טבע עין גדי? התגוררתם בסמוך לה? חקרתם את עולם החי והצומח שבה? אתם סתם מאוהבים בה? אם עשיתם זאת מתישהו ב-50 השנים האחרונות (או קודם לכן), אתם מוזמנים להגיע למפגש שבו יככבו סיפורי השמורה. המפגש ייערך מחר (11.11) החל מהשעה 16:30 ועד 20:30 לערך, בבית הכנסת העתיק בשמורת טבע עין גדי. בתוכנית: מפגש חברתי ונשתף בסיפורים המרתקים על השמורה לדורותיה, בליווי מוזיקת רקע וארוחת ערב קלה.
