חלקי הגולגולת שנראים כמי ששייכים ללודוויג ואן בטהובן הוחזרו לווינה, שם נקבר המלחין ונגן הפסנתר הווירטואוזי הגרמני מהמאה ה-19. איש העסקים האמריקני פול קאופמן תרם את חלקי הגולגולת, שאותם ירש, לאוניברסיטה הרפואית בווינה, שם תיחקרנה המחלות מהן סבל המלחין ותיבדק סיבת מותו. "העצמות הוחזרו לווינה, המקום שאליו הן שייכות", אמר קאופמן.
ד"ר כריסטיאן רייטר, חוקר מקרי המוות האוסטרי מטעם האוניברסיטה הרפואית בווינה, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי ל-10 חלקי הגולגולת, כולל שני חלקים גדולים יותר, אחד מהחלק האחורי של הראש ואחד מהצד הימני של המצח, היה ערך רב.
"הגיע לידינו חומר יקר ערך, שבעזרתו אנו מקווים להמשיך ולחקור בשנים הקרובות גם את המחלות שמהן סבל בטהובן וגם את סיבת מותו", אמר ד"ר רייטר, שהדגיש בדבריו כי בטהובן שנחשב לאחד מגדולי המלחינים במוזיקה הקלאסית והיה דמות בולטת בתקופה הקלאסית ובתקופה הרומנטית, אשר לא היה בקו הבריאות במהלך חייו וסבל לעיתים קרובות ממחלות שונות, ביקש מפורשות לחקור את גופו.
בטהובן, שהיה נגן פסנתר וירטואוז ומי שאמון על יצירות קאמריות וסימפוניות שעוררו השראה בדורות של מוזיקאים וקהל שנים רבות לאחר מותו, בשל היותן מהגדולות במוזיקה הקלאסית המערבית, הלך לעולמו ב-26 במרץ 1827, כשהוא בן 56, לאחר שנים של מאבק במחלות לא ידועות, כולל חירשות גוברת שפגעה בו מאז שנות העשרים המאוחרות לחייו.
על אף ההבנה שאובדן השמיעה עלול לפגוע קשות בתפקודם של אנשים בכלל, בטהובן המשיך להפיק יצירות מופת אפילו לאחר שחירשותו נעשתה מוחלטת.
ד"ר רייטר אמר שחלקי הגולגולת שהוחזרו כעת לווינה, שם נטמן בטהובן בבית הקברות ווארינגר שבצפון-מערב עיר הבירה האוסטרית, הינם היחידים ששרדו מהגולגולת שלו. קאופמן - שאבותיו היהודים נמלטו מהנאצים בשואה - אמר כי מצא את חלקי הגולגולת לפני כ-33 שנים, בקופסה קטנה שעליה נחרט השם "בטהובן", שהונחה בכספת משפחתית בבנק שנמצא בצרפת.
על פי ההערכות, דודה של אמו של קאופמן, הרופא האוסטרי פרנץ רומיאו זליגמן, רכש אותם ב-1863 במהלך חשיפת גופתו של בטהובן. קאופמן אמר כי חלקי הגולגולת ינותחו כעת, כדי לאשר סופית כי הם אכן שייכים למלחין הדגול (אם כי מבדיקות שנערכו נראה כי הן אותנטיות), ולאחר מכן להעמיק ולבחון את החולי ממנו סבל ואת סיבת מותו.
בשנת 2005, קבוצה של מדענים אמריקנים הודיעה כי בדיקות שערו של בטהובן וחלקי גולגולתו הצביעו על כך שהוא מת מהרעלת עופרת, שאולי הובילה גם לאובדן השמיעה שלו.
חוקרים מהמעבדה הלאומית ארגון (Argonne) באילינוי, מטעם מחלקת האנרגיה של ארצות הברית, אמרו כי בחלקי הגולגולת שנבדקו במתקן הרנטגן החזק ביותר במדינה, נמצאו ריכוזים גבוהים של עופרת, בהתאמה לממצאים קודמים של עופרת שהתגלו בשערו. מקור העופרת לא ידוע, אך הם אמרו שייתכן שמקורו בגביע יין שהוכן מהמתכת הכבדה והרעילה.
לחלופין, כמה טיפולים רפואיים במאות ה-18 וה-19 עשו שימוש במתכות כבדות כמו עופרת וכספית. בטהובן סבל מכאבי בטן בשנות העשרים לחייו, כאבים שרק הלכו והחמירו, כשהמלחין הגרמני שלמד מוזיקה החל מגיל 5 הודות לאביו, ראה מספר רב של רופאים בחיפוש אחר תרופה למחלותיו, לרבות צינון קשה ודלקת ריאות.
בחודש מרץ האחרון פורסם מחקר בכתב העת Current Biology, שבו חוקרים שרצפו את הגנום של בטהובן באמצעות דגימות שיער מאומתות אמרו כי אי ספיקת כבד - או שחמת - במהלכה הרקמות של הכבד נהרסות ומוחלפות ברקמה צלקתית, דבר הגורם להפרעה בזרימת הדם אל תאי הכבד ושיבוש פעילות הכבד, היו ככל הנראה מהסיבות שהובילו למותו, בצירוף מספר גורמים נוספים, כולל צריכת אלכוהול. כעת, מקווים החוקרים מהאוניברסיטה הרפואית בווינה לשפוך אור חדש על מחלותיו וסיבת מותו של מי שיצירותיו ישמשו לנצח כמודל השראה עבור אנשים רבים בכל העולם.
